שולחן ערוך אורח חיים תח ג

המניח עירובו בתוך העיר ששבת בה לא עשה כלום אין מודדין ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני העיר כולם שיש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפים לעיר שמודדים התחום חוץ מהם הרי זה כנותנו בתוך העיר:

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(ד) וכן אם: אפי' נתנו בסוף העיבור אין נותנין לו ב' אמו' לצד חוץ כשעומד' במקום שנחשב לו כד"א אין לו לצד חוץ כלום כמי שעומד בדיר וסהר (תוס'):

באר היטב

עריכה

(ב) המצטרפים: אפי' אם נתנו בסוף העיבור אין נותנין לו ב' אמות לצד חוץ דכשעומד במקום שנחשב לו כד' אמות אין לו לצד חוץ כלום כמי שעומד בדיר וסהר תוספות דף ס' ע"ב.

משנה ברורה

עריכה

(כז) לא עשה כלום - שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח וכל העיר לו כארבע אמות:

(כח) אין מודדין - ואין מודדין כצ"ל. והוא דבר אחד:

(כט) המצטרפים לעיר - פי' בעבורה של עיר (והוא תוך שבעים אמה ושיריים וכנ"ל בסימן שצ"ח) ואפילו אם נתן אותו באמה אחרונה של העיבור אין נותנין לו הארבע אמות שנותנין לשאר מניח עירוב לצד חוץ כמבואר לעיל דכשמניח תוך מחיצה או מקום שנחשב כד"א אין לו לצד חוץ כלום והרי הוא כשאר בני העיר שמודדין תחומו תיכף מסוף העיבור והלאה [אחרונים]:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}