רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש ט
ספר המצוות עשה קפא: "המצוה לערוף ראש העגלה בנחל כשנמצא הרוג ולא יודעים מי הכהו"
דפוס
[עריכה]הרוג א שנמצא נופל לארץ ולא נודע מי הכהו מניחין אותו במקומו. ויוצאין חמשה זקנים [א] מבית דין הגדול שבירושלים שנאמר ויצאו זקניך ושופטיך ומודדין ממנו אל הערים שסביבות החלל. אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד.
אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה קוברין את הנהרג במקומו וחוזרין זקני ירושלים למקומן ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידים אותה אל נחל ששוטף בחזקה וזהו איתן האמור בתורה.
ועורפין אותה שם בקופיץ מאחריה ובית דין של אותה העיר עם כל זקניה אפילו הם מאה כולן רוחצין את ידיהן שם במקום עריפתה ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקודש ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. כלומר שלא בא לידינו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו ופטרנוהו בלא לוייה. והכהנים אומרים בלשון הקודש כפר לעמך ישראל. והולכין להן והקב"ה מכפר על הדם שנאמר ונכפר להם הדם.
כשמודדין מן החלל מדקדקין במדה א ואין מקדרין בה ואין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של עשרים ושלשה. ואין מודדין לירושלים שירושלים אין מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים ונאמר באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה.
נמצא קרוב לירושלים או לעיר שאין בה בית דין מניחין [ב] אותה ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות לו. נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה עכו"ם אין מודדין כל עיקר שהרי זה בחזקת שהרגוהו עכו"ם.
אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר [ג] הרוב והמרובין מביאין העגלה.
אע"פ שהולכין אחר הרוב מן התורה והולכין אחר הקרוב הרוב עדיף.
נמצא הנהרג מכוון בין שתי עיירות ואנשי זו כאנשי זו בשוה יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו ויאמרו. אם זו היא הקרובה הרי היא שלהן ואלו יתנו להם חלקם מתנה. ואם אלו הם הקרובים הרי הוא שלהן ואלו יתנו להן חלקם מתנה. לפי שאי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם.
ב מהיכן מודדין [ד] מחוטמו. נמצא גופו במקום אחד וראשו במקום אחר מוליכין הגוף אצל הראש וקוברים אותו במקומו. וכן כל מת מצוה מוליכין גופו אצל ראשו ונקבר במקומו.
נמצאו מתים רבים זה בצד זה. מודדין מחוטמו של כל אחד ואחד מהן. ואם היתה עיר אחת קרובה לכולם. מביאה עגלה אחת על כולן. נמצאו זה על גבי זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין.
נאמר כי ימצא חלל לא חנוק ולא מפרפר שאין זה נקרא חלל. באדמה לא טמון בגל. נופל לא תלוי באילן. בשדה לא צף על פני המים. א לא נודע מי הכהו הא אם נודע לא היו עורפין.
אפילו ראה ההורג עד אחד אפילו עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפין. לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי בטלה עגלה ערופה.
עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד הכחישו ואמר לו לא ראית היו עורפין. במה דברים אמורים כשבאו שניהם כאחת אבל אם אמר אחד אני ראיתי את ההורג הרי זה נאמן כשנים לענין זה. ואם בא אחר כך עד אחד והכחישו ואמר לו לא ראית אין משגיחין על דברי האחרון ואין עורפין.
באו שנים אחר שהעיד האחד והכחישוהו ואמרו לו לא ראית הרי הן כשתי עדיות המכחישות זו את זו ועורפין. אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אחרת מכחשת אותה ואומרת לא ראית היו עורפין בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו. שנים אומרים ראינו ואחד אומר להן לא ראיתם אין עורפין. אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לו לא ראית היו עורפין.
במה דברים אמורים כשהיו שלשתן כשרים או פסולים אבל אם אמר עד אחד ראיתי ההורג ושתי נשים או שני פסולים אומרים לו לא ראית אין עורפין.
שתי נשים או שני פסולים אומרים ראינו ההורג ועד אחד מכחישם ואומר לא ראיתם עורפים שאפילו מאה נשים או מאה פסולים ועד אחד מכחיש את כולן הרי אלו כאיש אחד ועד אחד.
שלש נשים או שלשה פסולים אומרים ראינו ההורג וארבע נשים או ארבעה פסולים אומרים לא ראיתם עורפין. זה הכלל בפסולין [הלך] אחר רוב המניין בכל מקום.
הגהה
[עריכה]לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.