עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכׇל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃
"מאסף לכל המחנות" - תלמוד ירושלמי לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו אית מאן דאמר כתיבה היו מהלכין ומפיק לה מן (במדבר ב) כאשר יחנו כן יסעו ואית דאמרי כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות
[יז] שהיה שבטו של דן וכו'. אף על גב דבני יהודה מרובים טפי, שאני בני יהודה שהיה מלך (בראשית מ"ט, י'), והוצרך ליסע בראשונה כמלך, ולפיכך הנסיעה באחרונה לבני דן:
מאסף. ג' במסורה הכא ואידך "ואין איש מאסף אותם הביתה" (שופטים יט, טו) בפילגש בגבעה, ואידך "וכעמיר מאחרי הקוצר ואין מאסף" (ירמיהו ט, כא). שבט דן על שהיה עמהם פסל על כן "אין איש מאסף", שהענן היה פולט אותם ועמלק הרג בהם, ונפלו "כעמיר מאחרי הקוצר ואין מאסף":
