מ"ג שמות לג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות לג · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאַעְדּוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת תִּקּוּן זֵינְהוֹן מִטּוּרָא דְּחוֹרֵב׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִתְרוֹקְנוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל מִן תִּיקוּן זֵינֵיהוֹן דִּשְׁמָא רַבָּא מְפָרַשׁ כְּתִיב בְּהוֹן דְּאִתְיַהֲבוּ לְהוֹן לְמַתָּנָה מִן טַוָור חוֹרֵב:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את עדים מהר חורב" - את העדי שהיה בידם מהר חורב

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם ויתנצלו בני ישראל את עדים" - כי בשמעם זה התנצלו ויתפרקו מכל עדי יותר ממה שעשו תחלה ואונקלוס שתרגם בעדי תקון זין דעתו כדברי האומר בבראשית רבה (עיין שמו"ר מה ב) זינאות חגר להם כלומר שחגר להם הקב"ה בשעת מתן תורה כלי זיין להנצל מכל פגע ומלאך המות כמו שדרשו (שמו"ר לב א) חרות על הלוחות (לעיל לב טז) חירות ממלאך המות והם שמותיו של הקב"ה והנה ישראל קבלו עליהם את המיתה ברצון נפשם מפני עונש העגל וזה ענין תשובה גדולה וחרטה בחטאם

<< · מ"ג שמות · לג · ו · >>