ביאור:שמות לג
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות לג)
א
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה ממדבר סיני, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: 'לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה'.
ב
וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ השגחת ה', אך לא באופן ישיר אלא בדרגה נמוכה יותר של קשר, וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.
ג
אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כִּי אשלח מלאך (כפי שנאמר בפסוק הקודם), כי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה, פֶּן אֲכֶלְךָ שמא אכלה אותך, אם אשגיח מקרוב, כאשר תחטא בַּדָּרֶךְ".
ד
וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, וַיִּתְאַבָּלוּ, וְלֹא שָׁתוּ שמו, לבשו אִישׁ עֶדְיוֹ את תכשיטיו (בגלל האבל) עָלָיו.
ה
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף. רֶגַע אם לרגע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ בתוכך, כלומר, אשגיח עליך מקרוב וְכִלִּיתִיךָ. וְעַתָּה הוֹרֵד המשיכו להתאבל על ידי הורדת עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ, וְאֵדְעָה ואני אמשיך לעיין בדינך, ואקבע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ".
ו
וַיִּתְנַצְּלוּ הורידו (כמו בשמות ג כב "וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם" -תרוקנו את מצרים מכליהם, אלא שכאן וַיִּתְנַצְּלוּ בבניין התפעל: רוקנו את עצמם מתכשיטיהם) בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב שהיו עליהם עוד ממעמד הר סיני.
ז
וּמֹשֶׁה יִקַּח היה לוקח במשך תקופה אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ הקים אותו לצורכו מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ 'אֹהֶל מוֹעֵד' אוהל שבו נועדים, נפגשים (כשמו של המשכן שהוזכר בפרקים הקודמים, וכעת מתברר שה' לא ישרה את שכינתו בו, בתוך מחנה ישראל). וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.
ח
וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ, וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.
ט
וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְדִבֶּר וקול ה' יצא מתוך עמוד הענן עִם מֹשֶׁה.
י
וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲוּוּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.
יא
וְדִבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה ולאחר מכן היה חוזר משה למחנה ללמד את ישראל את מה ששמע. וּמְשָׁרְתוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, נַעַר משרת, לֹא יָמִישׁ לא זז, לא יצא מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. {פ}
יב
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה: "רְאֵה, אַתָּה אֹמֵר אֵלַי 'הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה', וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי מה טיבו של המלאך שתשלח עימי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ 'יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם הכרתי אותך, משה, בשמך הפרטי (היית חשוב בעיני) וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי'.
יג
וְעַתָּה אם הכרתי אותי היטב ומצאתי חן בעיניך, מן הראוי שגם אני אכיר אותך (וכך אדע יותר טוב כיצד למצוא חן בעיניך אף יותר), אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ יחסך כלפי בני האדם, כלומר תלוה אותנו בעצמך, כך שנכיר אותך במהלך הדרך, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ. וּרְאֵה ואני מבקש שתסלח לעם, כי הוא העם שלך כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה".
יד
וַיֹּאמַר: "פָּנַי יֵלֵכוּ אלך בעצמי וַהֲנִחֹתִי לָךְ ואתן לך מנוחה. כלומר, אשגיח עליך בעצמי (אך לא על יתר העם)".
טו
וַיֹּאמֶר אֵלָיו משה לה': "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אם לא תלך בעצמך ללוות אותנו בדרך, אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה מפה, מהמדבר (לארץ).
טז
וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲנִי וְעַמֶּךָ? הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ! וְנִפְלֵינוּ וכך נהיה מיוחדים אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם העמים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". {פ}
יז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שאשגיח בעצמי על העם אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ - אֶעֱשֶׂה. כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם".
יח
וַיֹּאמַר: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ".
יט
וַיֹּאמֶר: "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי את התגלותי (ביטוי מקביל ל"כְּבֹדִי" בפסוק כב) עַל פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן ואני חונן רק את מי שראוי בעיני לחנינה וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם".
כ
וַיֹּאמֶר הוסיף ואמר ה', אבל: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי התגלות שתסביר את כל דרכי הנהגתי, כִּי לֹא יִרְאַנִי האדם לא יכול להבין את מחשבתו של ה' בעודו בחיים הָאָדָם וָחָי".
כא
וַיֹּאמֶר יְהוָה: "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי שמור וידוע לי, וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר הסלע המוכר לך מהר סיני.
כב
וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת במערת הַצּוּר, וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ ואשים את כף ידי על הפתח, כדי שלא תראה את פני עַד עָבְרִי.
כג
וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי את אחורי גבי - משל להבנה מצומצמת של פעולות ה' בעולם, וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ". {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- את המתואר בפסוקים האחרונים לגבי הנעשה בניקרת הצור, יש כנראה לפרש כמשל להבנת פעולותיו של ה' כפי שהן באות לידי ביטוי בעולם. האדם איננו יכול להשיגן עד תום, אך משה הגיע למדרגה מיוחדת בהבנה. מהמילים "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" ניתן אולי להסיק שהבעיה המרכזית בהבנת הנהגת ה' היא שאלת 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', תורת הגמול - ה' חונן את מי שהוא בוחר לחון, ולעתים החלטותיו לא מובנות לאדם המאמין באל טוב וכל יכול. שאלה זו נידונה באריכות בספרים איוב וקהלת, והעסיקה הוגי דעות לאורך כל הדורות, וכנראה תמשיך להעסיק שהרי "...וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ". להעמקה בפרטי פרק זה מומלץ לעיין במורה נבוכים, א, נד.