ביאור:בבלי סנהדרין דף קיג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וליפרקיה [1]? דתנן [מעשר שני פ"ג מ"י]: 'הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה'?

[2] כרבי יהודה, דאמר 'יקבר' [3].

אי הכי מאי איריא עיר הנדחת? אפילו דעלמא נמי!?

אלא לעולם [4] בטהור [5] - וכגון דנפול מחיצות, וכדרבא, דאמר רבא (בבא מציעא נג ב): מחיצה: לאכול – דאורייתא [6], [7] לקלוט [8] – דרבנן [9], וכי גזור רבנן [10] - כי אתנהו למחיצה, כי ליתנהו למחיצה – לא.

כתבי הקדש יגנזו:

מתניתין דלא כר"א, דתניא: ר"א אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת - אינה נעשית עיר הנדחת, שנאמר (דברים יג יז) [ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה] ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל [לה' אלקיך והיתה תל עולם לא תבנה עוד] והיכא דאיכא מזוזה - לא אפשר, דכתיב [11] (דברים יב ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם [12]!

רבי שמעון אומר: אמר הקב"ה וכו' [אם אתם עושין דין בעיר הנדחת - מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני; 'והיתה תל עולם': לא תעשה גנות ופרדסים - דברי רבי יוסי הגלילי;

רבי עקיבא אומר: 'לא תבנה עוד' - לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים]:

לימא בדרבי אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה - אין דנין אותו בכלל ופרט [13]: דמר אית ליה דרבי אבין, ומר [14] לית ליה דרבי אבין?

לא, דכולי עלמא אית להו דרבי אבין [15], והכא בהא קמיפלגי: מר סבר 'עוד' לגמרי משמע [16], ומר סבר 'עוד' לכמה שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים [17].

תנו רבנן: היו בה אילנות תלושין – אסורין; מחוברין – מותרין [18]; של עיר אחרת, בין תלושין בין מחוברין – אסור.

מאי 'עיר אחרת'?

אמר רב חסדא: יריחו - דכתיב (יהושע ו יז) והיתה העיר חרם [היא וכל אשר בה] לה' [19] [רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו] (יהושע ו כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה [20].

תניא: לא יריחו על שם עיר אחרת [21], ולא עיר אחרת על שם 'יריחו' [22], דכתיב (מלכים א יז לד) [בימיו] בנה חיאל בית האלי את יריחו [23] באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה [כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון] [24].

תניא: באבירם בכורו – רשע [25], לא היה לו ללמוד [26]; בשגוב צעירו היה לו ללמוד.

אבירם ושגוב - מאי עבוד [27]?

הכי קאמר: באבירם בכורו היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו.

[28] ממשמע שנאמר 'באבירם בכורו' - איני יודע ששגוב צעירו? [29] מה תלמוד לומר 'שגוב צעירו'? מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב [30].

אחאב - שושביניה הוה [31]; אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא בי טמיא [32]; יתיב וקאמר: דילמא כי מילט יהושע הכי לט: לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו?

אמר ליה אליהו: אִין!

אמר ליה: השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא, דכתיב (דברים יא טז) [השמרו לכם פן יפתה לבבכם] וסרתם ועבדתם [אלהים אחרים והשתחויתם להם], וכתיב [פסוק יז] וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים [ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יה' נתן לכם], וההוא גברא אוקים ליה עבודה זרה על כל תלם ותלם [33] ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה [34] - לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא!?

מיד (מלכים א יז א) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל [אשר עמדתי לפניו] אם יהיה [השנים האלה] טל ומטר [כי אם לפי דברי] [35]; בעי רחמי והבו ליה אקלידא דמטרא [36], וקם ואזל.

(מלכים א יז ב) ויהי דבר ה' אליו לאמר [פסוק ג] לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית [אשר על פני הירדן]

(מלכים א יז ו) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר [בערב ומן הנחל ישתה] – מהיכא?

אמר רב יהודה אמר רב: מבי טבחי דאחאב.

(מלכים א יז ז) ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ: כיון דחזא [37] דאיכא צערא בעלמא [38] - כתיב [39] ויהי דבר ה' אליו לאמר [40]: [פסוק ט] קום לך צרפתה [אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך].

וכתיב (מלכים א יז יז) ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית [ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה]; בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים; אמרי ליה: שלש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים [41]; יאמרו: 'שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב'?

אייתי הא ושקיל האי, דכתיב (מלכים א יח א) [ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר] לך הראה אל אחאב ואתנה מטר [על פני האדמה].

דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא: משל דאליהו למה הדבר דומה? לגברא דטרקיה לגליה [42] ואבדיה למפתחיה [43]!

דרש רבי יוסי בצפורי: אבא אליהו [44] -


עמוד ב

קפדן [45]; הוה רגיל למיתי גביה, איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא [46]; כי אתא - אמר ליה: אמאי לא אתא מר?

אמר ליה: 'קפדן' קרית לי!

אמר ליה: הא דקמן דקא קפיד מר [47]!

(דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך]: כל זמן שרשעים בעולם - חרון אף בעולם וכו': מאן 'רשעים'?

אמר רב יוסף: גנבי.

תנו רבנן: רשע בא לעולם - חרון בא לעולם, שנאמר (משלי יח ג) בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה;

רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם, שנאמר (משלי יא י) [בטוב צדיקים תעלץ קריה] ובאבוד רשעים רנה;

צדיק נפטר מן העולם - רעה באה לעולם, שנאמר (ישעיהו נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק [48];

[49] צדיק בא לעולם - טובה באה לעולם [50], שנאמר (בראשית א כט) [ויקרא את שמו נח לאמר] זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו [מן האדמה אשר אררה ה’].

הדרן עלך כל ישראל יש להם חלק וסליק לה מסכת סנהדרין

הערות[עריכה]

  1. ^ לכוליה
  2. ^ ומשני:
  3. ^ לא אלים למתפס פדיונו בההיא מנה גופא [במסכת מעשר שני (פ"ג מ"י)] והיינו נמי מעשר שני דקאמר 'יגנז' - בקבורה
  4. ^ במעשר שני דעיר הנדחת
  5. ^ ואסקוה לגוה; ודקאמר לישתרי באכילה דהא קלטוהו מחיצות אחר שנכנס לחומת ירושלים
  6. ^ מן התורה מצוה לאכול לפנים מן החומה
  7. ^ אבל
  8. ^ שיהיו מחיצות קולטות בין לענין פדייה בין לכל ענין
  9. ^ - מדרבנן הוא
  10. ^ דתיהני קליטת מחיצות למעשר דשוב אינו יכול לפדותו ולענין עיר הנדחת נמי שלא יהא בשריפה
  11. ^ 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא' (דברים יב ג) וסמיך ליה
  12. ^ ובמזוזה, הואיל וכתיב בה אזכרות - אי אפשר לשריפה משום קרא ד'לא תעשון כן' ואנן בעינן 'שללה' וליכא, דהאי - שלל שמים הוא
  13. ^ כגון 'והיתה תל עולם' כלל: דאפילו גנות ופרדסים לא תעשה, אלא תהיה תל עולם, שהוא עשה; 'לא תבנה עוד' בנין בתים, והוא לא תעשה; אין דנין אותו בכלל ופרט לומר 'אין בכלל אלא מה שבפרט': דלא תעשה - פירוש הוא, כלומר: והיתה תל עולם לבנין קאמר, אבל לגנות ופרדסים – שרי [לא אומרים כך]; אלא תרי מילי קאמר קרא: דלא אמרינן 'פירושי קמפרש', אלא מילי מילי קאמר:' והיתה תל עולם' - לגנות ופרדסים, 'לא תבנה עוד' - כל בנינין שבעולם, ואפילו לגנות ופרדסים לא תבנה עוד; ודרשינן ליה ל'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא', ולומר: בנין בכלל היה, ולמה יצא? להקיש לך: מה בנין מיוחד שהוא ישוב בני אדם - אף כל בנין, כגון גנות ופרדסים לא; ורבי יוסי הגלילי סבר: אין דנין, כרבי אבין, ודריש הכי: 'והיתה תל עולם' מכל מילי: שלא יעשה בה שום דבר; 'ולא תבנה עוד' דמשמע בנין בתים - אשמועינן לאו בבנין בתים, וגנות ופרדסים - איסור עשה הוא דאיכא; כך שמעתי
  14. ^ רבי עקיבא סבר דנין
  15. ^ ואפילו רבי עקיבא!
  16. ^ כגון דאמר 'לעולם וָעד': ו'עוד' - לשון וָעֶד הוא: שלא תבנה לעולם לשום דבר, לא לבנין בתים, ולא לגנות ופרדסים לא תבנה עוד
  17. ^ והא דקאמר דעיר הנדחת נעשית גנות ופרדסים - לאו משום דבעלמא לית ליה דרבי אבין, דודאי מלתא קא מפרשי: 'והיתה תל עולם' בבנין בתים, ד'לא תבנה עוד' לא משמע ליה בכל בנינין, דקסבר 'עוד' - לכמו שהיתה משמע, כלומר: לא תחזור ולא תבנה; 'עוד' משמע: כגון שהיתה מתחלה - לא תבנה עוד, אבל נעשה גנות ופרדסים
  18. ^ ד'תקבוץ ושרפת' אמרה רחמנא: מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה, יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה
  19. ^ אפילו אילנות מחוברין אשר בה נאסרין
  20. ^ וקרא קדריש ואזיל: בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה: וכשיעמיד דלתיה - ימות בנו הקטן
  21. ^ שלא יבנה יריחו ויסב שמה על שם עיר אחרת
  22. ^ שאפילו בנה עיר אחרת וקראה 'יריחו' - אסור לבנותה: שאפילו שם 'יריחו' ימחה לעולם
  23. ^ של אחאב
  24. ^ ועל שעבר על האלה קרי ליה 'בית האלי'; 'את יריחו' - ולא יריחו עצמו בנה, אלא עיר אחרת על שם יריחו: שקראה לה 'יריחו' ולא אתפרש הא מנלן
  25. ^ אבירם רשע
  26. ^ כשמת אבירם הרשע - לא היה לו לחיאל ללמוד שלא לבנות את יריחו
  27. ^ דקרי להו 'רשעים'
  28. ^ מילתא באנפי נפשיה הוא, ולמדרשא:
  29. ^ אלא
  30. ^ שהוא צעיר מכלם
  31. ^ אוהבו של חיאל היה אחאב
  32. ^ וי"א בי טעמא = בית האבל, שמטעימים אותו בדברים לנחמו, ובכמה דוכתין כתיב בבראשית רבה 'טמיא' בלא עיי"ן - לשון אבל
  33. ^ שורה וערוגה, ומקום גבוה הוא
  34. ^ שהיה הלכלוך הולך וגדל מרוב הגשמים הבאין לעולם: שאין מניחין לילך להשתחוות לעבודת כוכבים מתוך דרכים מלוכלכות בטיט
  35. ^ האי קרא סמוך לקרא דחיאל בית האלי
  36. ^ מפתח של מטר
  37. ^ הקב"ה
  38. ^ אמר ליה הקב"ה לאליהו לך צרפתה לגלגל הדבר שיחזיר לו מפתח של מטר כדקא מפרש ואזיל
  39. ^ פסוק ח
  40. ^ אמר ליה הקב"ה לאליהו
  41. ^ על אוצרו של הקב"ה יש מפתחות, ומסרם ליד שלוחים הממונים; אבל שלש מפתחות יש לו בידו שלא מינה שליח עליהם: מבראשית אלא בידו הם, ולא רצה למסור שליח עליהם; וקאמר הקב"ה לאליהו: אותם שלש מפתחות עכבתי בידי מבראשית, ולא מניתי שליח עליהם אלא אותך שעשיתי ממונה על אחת מהם, ועתה תשאל מפתח שני?
  42. ^ שסתם שער שלו
  43. ^ כך עשה אליהו: נעל לשערי מטר, ולבסוף אבד המפתח של גשמים: שלא נפתח השער של מטר על ידו, דכתב 'לך הראה אל אחאב ואתנה מטר' - ולא כתיב 'ותן מטר'
  44. ^ חביבי וגדולי
  45. ^ שכעס על אחאב ואמר 'חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר' (מלכים א יז א)
  46. ^ שהיה רגיל למיתי לבי מדרשו כל יומא ולא אתא בתלתא יומא
  47. ^ הרי על דבר זה שאמרתי עליך קפיד שלא באת אלי שלשה ימים מקפדנות שקצפת עלי
  48. ^ 'מפני הרעה' = קודם שתבא הרעה - הצדיק נאסף; מכלל: דכיון שמת - הרעה באה
  49. ^ אבל
  50. ^ פָסקה הרעה