ביאור:בבלי סנהדרין דף קיג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וליפרקיה ^[1]? דתנן [מעשר שני פ"ג מ"י]: 'הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה'?

^[2] כרבי יהודה, דאמר 'יקבר' ^[3].

אי הכי מאי איריא עיר הנדחת? אפילו דעלמא נמי!?

אלא לעולם ^[4] בטהור ^[5] - וכגון דנפול מחיצות, וכדרבא, דאמר רבא (בבא מציעא נג ב): מחיצה: לאכול – דאורייתא ^[6], ^[7] לקלוט ^[8] – דרבנן ^[9], וכי גזור רבנן ^[10] - כי אתנהו למחיצה, כי ליתנהו למחיצה – לא.

כתבי הקדש יגנזו:

מתניתין דלא כר"א, דתניא: ר"א אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת - אינה נעשית עיר הנדחת, שנאמר (דברים יג יז) [ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה] ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל [לה' אלקיך והיתה תל עולם לא תבנה עוד] והיכא דאיכא מזוזה - לא אפשר, דכתיב ^[11] (דברים יב ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם ^[12]!

רבי שמעון אומר: אמר הקב"ה וכו' [אם אתם עושין דין בעיר הנדחת - מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני; 'והיתה תל עולם': לא תעשה גנות ופרדסים - דברי רבי יוסי הגלילי;

רבי עקיבא אומר: 'לא תבנה עוד' - לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים]:

לימא בדרבי אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה - אין דנין אותו בכלל ופרט ^[13]: דמר אית ליה דרבי אבין, ומר ^[14] לית ליה דרבי אבין?

לא, דכולי עלמא אית להו דרבי אבין ^[15], והכא בהא קמיפלגי: מר סבר 'עוד' לגמרי משמע ^[16], ומר סבר 'עוד' לכמה שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים ^[17].

תנו רבנן: היו בה אילנות תלושין – אסורין; מחוברין – מותרין ^[18]; של עיר אחרת, בין תלושין בין מחוברין – אסור.

מאי 'עיר אחרת'?

אמר רב חסדא: יריחו - דכתיב (יהושע ו יז) והיתה העיר חרם [היא וכל אשר בה] לה' ^[19] [רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו] (יהושע ו כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה ^[20].

תניא: לא יריחו על שם עיר אחרת ^[21], ולא עיר אחרת על שם 'יריחו' ^[22], דכתיב (מלכים א יז לד) [בימיו] בנה חיאל בית האלי את יריחו ^[23] באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה [כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון] ^[24].

תניא: באבירם בכורו – רשע ^[25], לא היה לו ללמוד ^[26]; בשגוב צעירו היה לו ללמוד.

אבירם ושגוב - מאי עבוד ^[27]?

הכי קאמר: באבירם בכורו היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו.

^[28] ממשמע שנאמר 'באבירם בכורו' - איני יודע ששגוב צעירו? ^[29] מה תלמוד לומר 'שגוב צעירו'? מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב ^[30].

אחאב - שושביניה הוה ^[31]; אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא בי טמיא ^[32]; יתיב וקאמר: דילמא כי מילט יהושע הכי לט: לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו?

אמר ליה אליהו: אִין!

אמר ליה: השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא, דכתיב (דברים יא טז) [השמרו לכם פן יפתה לבבכם] וסרתם ועבדתם [אלהים אחרים והשתחויתם להם], וכתיב [פסוק יז] וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים [ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יה' נתן לכם], וההוא גברא אוקים ליה עבודה זרה על כל תלם ותלם ^[33] ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה ^[34] - לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא!?

מיד (מלכים א יז א) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל [אשר עמדתי לפניו] אם יהיה [השנים האלה] טל ומטר [כי אם לפי דברי] ^[35]; בעי רחמי והבו ליה אקלידא דמטרא ^[36], וקם ואזל.

(מלכים א יז ב) ויהי דבר ה' אליו לאמר [פסוק ג] לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית [אשר על פני הירדן]

(מלכים א יז ו) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר [בערב ומן הנחל ישתה] – מהיכא?

אמר רב יהודה אמר רב: מבי טבחי דאחאב.

(מלכים א יז ז) ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ: כיון דחזא ^[37] דאיכא צערא בעלמא ^[38] - כתיב ^[39] ויהי דבר ה' אליו לאמר ^[40]: [פסוק ט] קום לך צרפתה [אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך].

וכתיב (מלכים א יז יז) ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית [ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה]; בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים; אמרי ליה: שלש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים ^[41]; יאמרו: 'שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב'?

אייתי הא ושקיל האי, דכתיב (מלכים א יח א) [ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר] לך הראה אל אחאב ואתנה מטר [על פני האדמה].

דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא: משל דאליהו למה הדבר דומה? לגברא דטרקיה לגליה ^[42] ואבדיה למפתחיה ^[43]!

דרש רבי יוסי בצפורי: אבא אליהו ^[44] -

עמוד ב

קפדן ^[45]; הוה רגיל למיתי גביה, איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא ^[46]; כי אתא - אמר ליה: אמאי לא אתא מר?

אמר ליה: 'קפדן' קרית לי!

אמר ליה: הא דקמן דקא קפיד מר ^[47]!

(דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך]: כל זמן שרשעים בעולם - חרון אף בעולם וכו': מאן 'רשעים'?

אמר רב יוסף: גנבי.

תנו רבנן: רשע בא לעולם - חרון בא לעולם, שנאמר (משלי יח ג) בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה;

רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם, שנאמר (משלי יא י) [בטוב צדיקים תעלץ קריה] ובאבוד רשעים רנה;

צדיק נפטר מן העולם - רעה באה לעולם, שנאמר (ישעיהו נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ^[48];

^[49] צדיק בא לעולם - טובה באה לעולם ^[50], שנאמר (בראשית א כט) [ויקרא את שמו נח לאמר] זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו [מן האדמה אשר אררה ה’].

הדרן עלך כל ישראל יש להם חלק וסליק לה מסכת סנהדרין

הערות

^ לכוליה
^ ומשני:
^ לא אלים למתפס פדיונו בההיא מנה גופא [במסכת מעשר שני (פ"ג מ"י)] והיינו נמי מעשר שני דקאמר 'יגנז' - בקבורה
^ במעשר שני דעיר הנדחת
^ ואסקוה לגוה; ודקאמר לישתרי באכילה דהא קלטוהו מחיצות אחר שנכנס לחומת ירושלים
^ מן התורה מצוה לאכול לפנים מן החומה
^ אבל
^ שיהיו מחיצות קולטות בין לענין פדייה בין לכל ענין
^ - מדרבנן הוא
^ דתיהני קליטת מחיצות למעשר דשוב אינו יכול לפדותו ולענין עיר הנדחת נמי שלא יהא בשריפה
^ 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא' (דברים יב ג) וסמיך ליה
^ ובמזוזה, הואיל וכתיב בה אזכרות - אי אפשר לשריפה משום קרא ד'לא תעשון כן' ואנן בעינן 'שללה' וליכא, דהאי - שלל שמים הוא
^ כגון 'והיתה תל עולם' כלל: דאפילו גנות ופרדסים לא תעשה, אלא תהיה תל עולם, שהוא עשה; 'לא תבנה עוד' בנין בתים, והוא לא תעשה; אין דנין אותו בכלל ופרט לומר 'אין בכלל אלא מה שבפרט': דלא תעשה - פירוש הוא, כלומר: והיתה תל עולם לבנין קאמר, אבל לגנות ופרדסים – שרי [לא אומרים כך]; אלא תרי מילי קאמר קרא: דלא אמרינן 'פירושי קמפרש', אלא מילי מילי קאמר:' והיתה תל עולם' - לגנות ופרדסים, 'לא תבנה עוד' - כל בנינין שבעולם, ואפילו לגנות ופרדסים לא תבנה עוד; ודרשינן ליה ל'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא', ולומר: בנין בכלל היה, ולמה יצא? להקיש לך: מה בנין מיוחד שהוא ישוב בני אדם - אף כל בנין, כגון גנות ופרדסים לא; ורבי יוסי הגלילי סבר: אין דנין, כרבי אבין, ודריש הכי: 'והיתה תל עולם' מכל מילי: שלא יעשה בה שום דבר; 'ולא תבנה עוד' דמשמע בנין בתים - אשמועינן לאו בבנין בתים, וגנות ופרדסים - איסור עשה הוא דאיכא; כך שמעתי
^ רבי עקיבא סבר דנין
^ ואפילו רבי עקיבא!
^ כגון דאמר 'לעולם וָעד': ו'עוד' - לשון וָעֶד הוא: שלא תבנה לעולם לשום דבר, לא לבנין בתים, ולא לגנות ופרדסים לא תבנה עוד
^ והא דקאמר דעיר הנדחת נעשית גנות ופרדסים - לאו משום דבעלמא לית ליה דרבי אבין, דודאי מלתא קא מפרשי: 'והיתה תל עולם' בבנין בתים, ד'לא תבנה עוד' לא משמע ליה בכל בנינין, דקסבר 'עוד' - לכמו שהיתה משמע, כלומר: לא תחזור ולא תבנה; 'עוד' משמע: כגון שהיתה מתחלה - לא תבנה עוד, אבל נעשה גנות ופרדסים
^ ד'תקבוץ ושרפת' אמרה רחמנא: מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה, יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה
^ אפילו אילנות מחוברין אשר בה נאסרין
^ וקרא קדריש ואזיל: בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה: וכשיעמיד דלתיה - ימות בנו הקטן
^ שלא יבנה יריחו ויסב שמה על שם עיר אחרת
^ שאפילו בנה עיר אחרת וקראה 'יריחו' - אסור לבנותה: שאפילו שם 'יריחו' ימחה לעולם
^ של אחאב
^ ועל שעבר על האלה קרי ליה 'בית האלי'; 'את יריחו' - ולא יריחו עצמו בנה, אלא עיר אחרת על שם יריחו: שקראה לה 'יריחו' ולא אתפרש הא מנלן
^ אבירם רשע
^ כשמת אבירם הרשע - לא היה לו לחיאל ללמוד שלא לבנות את יריחו
^ דקרי להו 'רשעים'
^ מילתא באנפי נפשיה הוא, ולמדרשא:
^ אלא
^ שהוא צעיר מכלם
^ אוהבו של חיאל היה אחאב
^ וי"א בי טעמא = בית האבל, שמטעימים אותו בדברים לנחמו, ובכמה דוכתין כתיב בבראשית רבה 'טמיא' בלא עיי"ן - לשון אבל
^ שורה וערוגה, ומקום גבוה הוא
^ שהיה הלכלוך הולך וגדל מרוב הגשמים הבאין לעולם: שאין מניחין לילך להשתחוות לעבודת כוכבים מתוך דרכים מלוכלכות בטיט
^ האי קרא סמוך לקרא דחיאל בית האלי
^ מפתח של מטר
^ הקב"ה
^ אמר ליה הקב"ה לאליהו לך צרפתה לגלגל הדבר שיחזיר לו מפתח של מטר כדקא מפרש ואזיל
^ פסוק ח
^ אמר ליה הקב"ה לאליהו
^ על אוצרו של הקב"ה יש מפתחות, ומסרם ליד שלוחים הממונים; אבל שלש מפתחות יש לו בידו שלא מינה שליח עליהם: מבראשית אלא בידו הם, ולא רצה למסור שליח עליהם; וקאמר הקב"ה לאליהו: אותם שלש מפתחות עכבתי בידי מבראשית, ולא מניתי שליח עליהם אלא אותך שעשיתי ממונה על אחת מהם, ועתה תשאל מפתח שני?
^ שסתם שער שלו
^ כך עשה אליהו: נעל לשערי מטר, ולבסוף אבד המפתח של גשמים: שלא נפתח השער של מטר על ידו, דכתב 'לך הראה אל אחאב ואתנה מטר' - ולא כתיב 'ותן מטר'
^ חביבי וגדולי
^ שכעס על אחאב ואמר 'חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר' (מלכים א יז א)
^ שהיה רגיל למיתי לבי מדרשו כל יומא ולא אתא בתלתא יומא
^ הרי על דבר זה שאמרתי עליך קפיד שלא באת אלי שלשה ימים מקפדנות שקצפת עלי
^ 'מפני הרעה' = קודם שתבא הרעה - הצדיק נאסף; מכלל: דכיון שמת - הרעה באה
^ אבל
^ פָסקה הרעה

[1] לכוליה

[2] ומשני:

[3] לא אלים למתפס פדיונו בההיא מנה גופא [במסכת מעשר שני (פ"ג מ"י)] והיינו נמי מעשר שני דקאמר 'יגנז' - בקבורה

[4] במעשר שני דעיר הנדחת

[5] ואסקוה לגוה; ודקאמר לישתרי באכילה דהא קלטוהו מחיצות אחר שנכנס לחומת ירושלים

[6] מן התורה מצוה לאכול לפנים מן החומה

[7] אבל

[8] שיהיו מחיצות קולטות בין לענין פדייה בין לכל ענין

[9] - מדרבנן הוא

[10] דתיהני קליטת מחיצות למעשר דשוב אינו יכול לפדותו ולענין עיר הנדחת נמי שלא יהא בשריפה

[11] 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא' (דברים יב ג) וסמיך ליה

[12] ובמזוזה, הואיל וכתיב בה אזכרות - אי אפשר לשריפה משום קרא ד'לא תעשון כן' ואנן בעינן 'שללה' וליכא, דהאי - שלל שמים הוא

[13] כגון 'והיתה תל עולם' כלל: דאפילו גנות ופרדסים לא תעשה, אלא תהיה תל עולם, שהוא עשה; 'לא תבנה עוד' בנין בתים, והוא לא תעשה; אין דנין אותו בכלל ופרט לומר 'אין בכלל אלא מה שבפרט': דלא תעשה - פירוש הוא, כלומר: והיתה תל עולם לבנין קאמר, אבל לגנות ופרדסים – שרי [לא אומרים כך]; אלא תרי מילי קאמר קרא: דלא אמרינן 'פירושי קמפרש', אלא מילי מילי קאמר:' והיתה תל עולם' - לגנות ופרדסים, 'לא תבנה עוד' - כל בנינין שבעולם, ואפילו לגנות ופרדסים לא תבנה עוד; ודרשינן ליה ל'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא', ולומר: בנין בכלל היה, ולמה יצא? להקיש לך: מה בנין מיוחד שהוא ישוב בני אדם - אף כל בנין, כגון גנות ופרדסים לא; ורבי יוסי הגלילי סבר: אין דנין, כרבי אבין, ודריש הכי: 'והיתה תל עולם' מכל מילי: שלא יעשה בה שום דבר; 'ולא תבנה עוד' דמשמע בנין בתים - אשמועינן לאו בבנין בתים, וגנות ופרדסים - איסור עשה הוא דאיכא; כך שמעתי

[14] רבי עקיבא סבר דנין

[15] ואפילו רבי עקיבא!

[16] כגון דאמר 'לעולם וָעד': ו'עוד' - לשון וָעֶד הוא: שלא תבנה לעולם לשום דבר, לא לבנין בתים, ולא לגנות ופרדסים לא תבנה עוד

[17] והא דקאמר דעיר הנדחת נעשית גנות ופרדסים - לאו משום דבעלמא לית ליה דרבי אבין, דודאי מלתא קא מפרשי: 'והיתה תל עולם' בבנין בתים, ד'לא תבנה עוד' לא משמע ליה בכל בנינין, דקסבר 'עוד' - לכמו שהיתה משמע, כלומר: לא תחזור ולא תבנה; 'עוד' משמע: כגון שהיתה מתחלה - לא תבנה עוד, אבל נעשה גנות ופרדסים

[18] ד'תקבוץ ושרפת' אמרה רחמנא: מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה, יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה

[19] אפילו אילנות מחוברין אשר בה נאסרין

[20] וקרא קדריש ואזיל: בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה: וכשיעמיד דלתיה - ימות בנו הקטן

[21] שלא יבנה יריחו ויסב שמה על שם עיר אחרת

[22] שאפילו בנה עיר אחרת וקראה 'יריחו' - אסור לבנותה: שאפילו שם 'יריחו' ימחה לעולם

[23] של אחאב

[24] ועל שעבר על האלה קרי ליה 'בית האלי'; 'את יריחו' - ולא יריחו עצמו בנה, אלא עיר אחרת על שם יריחו: שקראה לה 'יריחו' ולא אתפרש הא מנלן

[25] אבירם רשע

[26] כשמת אבירם הרשע - לא היה לו לחיאל ללמוד שלא לבנות את יריחו

[27] דקרי להו 'רשעים'

[28] מילתא באנפי נפשיה הוא, ולמדרשא:

[29] אלא

[30] שהוא צעיר מכלם

[31] אוהבו של חיאל היה אחאב

[32] וי"א בי טעמא = בית האבל, שמטעימים אותו בדברים לנחמו, ובכמה דוכתין כתיב בבראשית רבה 'טמיא' בלא עיי"ן - לשון אבל

[33] שורה וערוגה, ומקום גבוה הוא

[34] שהיה הלכלוך הולך וגדל מרוב הגשמים הבאין לעולם: שאין מניחין לילך להשתחוות לעבודת כוכבים מתוך דרכים מלוכלכות בטיט

[35] האי קרא סמוך לקרא דחיאל בית האלי

[36] מפתח של מטר

[37] הקב"ה

[38] אמר ליה הקב"ה לאליהו לך צרפתה לגלגל הדבר שיחזיר לו מפתח של מטר כדקא מפרש ואזיל

[39] פסוק ח

[40] אמר ליה הקב"ה לאליהו

[41] על אוצרו של הקב"ה יש מפתחות, ומסרם ליד שלוחים הממונים; אבל שלש מפתחות יש לו בידו שלא מינה שליח עליהם: מבראשית אלא בידו הם, ולא רצה למסור שליח עליהם; וקאמר הקב"ה לאליהו: אותם שלש מפתחות עכבתי בידי מבראשית, ולא מניתי שליח עליהם אלא אותך שעשיתי ממונה על אחת מהם, ועתה תשאל מפתח שני?

[42] שסתם שער שלו

[43] כך עשה אליהו: נעל לשערי מטר, ולבסוף אבד המפתח של גשמים: שלא נפתח השער של מטר על ידו, דכתב 'לך הראה אל אחאב ואתנה מטר' - ולא כתיב 'ותן מטר'

[44] חביבי וגדולי

[45] שכעס על אחאב ואמר 'חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר' (מלכים א יז א)

[46] שהיה רגיל למיתי לבי מדרשו כל יומא ולא אתא בתלתא יומא

[47] הרי על דבר זה שאמרתי עליך קפיד שלא באת אלי שלשה ימים מקפדנות שקצפת עלי

[48] 'מפני הרעה' = קודם שתבא הרעה - הצדיק נאסף; מכלל: דכיון שמת - הרעה באה

[49] אבל

[50] פָסקה הרעה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]