ביאור:בבלי סנהדרין דף קז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אוכל לחמי [1] הגדיל עלי עקב.
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל: אמר לפניו: ריבונו של עולם! מפני מה אומרים 'אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב'. ואין אומרים 'אלהי דוד'?
אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי.
אמר לפניו" ריבונו של עולם! בחנני ונסני שנאמר (תהלים כו ב) בחנני ה' ונסני [צרופה כליותי ולבי]! אמר: מינסנא לך, ועבידנא מילתא בהדך: דלדידהו לא הודעתינהו, ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה.
מיד (שמואל ב יא ב) ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו [ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד].
אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום [2], ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם: משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע [3].
[4] 'ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד' - בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא [5]; אתא שטן אידמי ליה כציפרתא [עיין בדרוש להלן], פתק ביה [6] גירא [חץ] - פתקה לחלתא [7], איגליה וחזייה; מיד [8] וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי [פסוק ד] וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה [9] ותשב אל ביתה - והיינו דכתיב (תהלים יז ג) בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא [10] זמותי בל יעבר פי [11]; אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי [12] ולא אמר כי הא מילתא [13].
דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים יא א) 'למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור'? - אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו הר שבכם [14] - צפור נדדתו [15].
דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים נא ו) 'לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך'? - אמר דוד לפני הקב"ה: גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי - הוה כייפינא, אלא אמינא דלא לימרו 'עבדא זכי למריה [16]'.
דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים לח יח) 'כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד'? -[17] ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב.
וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלהּ פגה [18].
דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים לה טו) 'ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים [19] ולא ידעתי [20] קרעו ולא דמו'? - אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי - לא היה דמי שותת, ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות בית דין - פוסקין ממשנתן ואומרים לי [21]: "דוד! הבא על אשת איש מיתתו במה"? אמרתי להם: הבא על אשת איש מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין פני חבירו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא.
אמר רב יהודה אמר רב: אפילו בשעת חליו של דוד - קיים שמנה עשרה עונות [22], שנאמר (תהלים ו ז) יגעתי באנחתי [23] אשחה בכל לילה מטתי [24] בדמעתי ערשי אמסה [25].
ואמר רב יהודה אמר רב: בקש דוד לעבוד עבודה זרה, שנאמר (שמואל ב טו לב) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים [והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו], ואין 'ראש' אלא עבודה זרה, שנאמר (דניאל ב לב) והוא צלמא רישיה די דהב טב [חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש].
(שמואל ב טו לב) [ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים] והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו; אמר לו לדוד: יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה?
אמר לו: מלך [26] שכמותי יהרגנו בנו [27]? מוטב יעבוד עבודה זרה [28], ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא [29].
אמר [30]: [31] - מאי טעמא קנסיבת יפת תואר [32]?
אמר ליה: יפת תואר? רחמנא שרייה (דברים כא י: כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו [פסוק יא) וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה - ולקחת לך לאשה]!
אמר ליה: לא דרשת סמוכין, דסמיך ליה (דברים כא יח) כי יהיה לאיש בן סורר ומורה [איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם]: כל הנושא יפת תואר - יש לו בן סורר ומורה.
דרש רבי דוסתאי דמן בירי: למה דוד דומה? לסוחר כותי [33]:
אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין [34]? אמר ליה [35]: שביקי לך [36].
ומנסתרות [37] נקני? - שביקי לך;
[פסוק יד] גם מזדים [38] חשוך עבדך? - שביקי לך;
[המשך הפסוק] אל ימשלו בי אז איתם: דלא לישתעו בי רבנן [39] - שביקי לך;
[סוף הפסוק] ונקיתי מפשע רב: שלא יכתב סרחוני [40]?
אמר לו: אי אפשר: ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו, שנאמר (במדבר יג טז) [אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ] ויקרא משה להושע בן נון יהושע, כל הפרשה כולה [41] - על אחת כמה וכמה [42]!
ונקיתי מפשע רב: אמר לפניו: ריבונו של עולם! מחול לי על אותו עון כולו!
אמר: כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה
אמר ליה: כל הכי נטרד ההוא גברא?
אמר ליה: קבל עליך יסורין!
קבל עליו.
אמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין נצטרע דכתיב (תהלים נא ט) תחטאני באזוב [43] ואטהר תכבסני ומשלג אלבין
נסתלקה הימנו שכינה, דכתיב (תהלים נא יד) השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני - ופרשו ממנו סנהדרין, דכתיב (תהלים קיט עט) ישובו לי יראיך [וידעו עדתיך].
ששה חדשים מנלן?
דכתיב (מלכים א ב יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה
בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים, וכתיב (שמואל ב ה ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים [ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל ישראל ויהודה], והני ששה חדשים לא קחשיב [44]! שמע מינה: נצטרע [45].
אמר לפניו: ריבונו של עולם! מחול לי על אותו עון!
מחול לך.
(תהלים פו יז) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני!
אמר ליה: בחייך איני מודיע, אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך [46].
בשעה שבנה שלמה את בית המקדש - ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים; דבקו שערים זה בזה. אמר עשרים וארבעה רננות [47] - ולא נענה; אמר (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד [פסוק ח] מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, ונאמר [פסוק ט] שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' [פסוק י: מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה] - ולא נענה; כיון שאמר (דברי הימים ב ו מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך - מיד נענה; באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון.
גחזי - דכתיב (מלכים ב ח ז) ויבא אלישע דמשק [ובן הדד מלך ארם חלה ויגד לו לאמר בא איש האלקים עד הנה] - להיכא אזל?
אמר רבי יוחנן: שהלך להחזיר גחזי בתשובה - ולא חזר:
אמר לו: חזור בך!
אמר לו: כך מקובלני ממך: החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה
מאי עבד?
איכא דאמרי: אבן שואבת [48] תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ [49],
ואיכא דאמרי: שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת: אנכי ולא יהיה לך
ואיכא דאמרי: רבנן דחה מקמיה [50], שנאמר (מלכים ב ו א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו - מכלל דעד השתא לא הוו צר
תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע, שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו ליש"ו הנוצרי בשתי ידים כמו במקומות אחרים בש"ס התייחסות ליש"ו הושמטה בגלל הצנזורה וכך גם משפט זה (והפסקה המפרטת לגביו להלן) לא נמצאים במהדורות הרגילות;
גחזי - דכתיב (מלכים ב ה כג) ויאמר נעמן: הואל [51] וקח ככרים ויפרץ בו [52] ויצר ככרים כסף [בשני חרטים ושתי חלפות בגדים ויתן אל שני נעריו וישאו לפניו] [פסוק כה] [והוא בא ויעמד אל אדניו] ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה [פסוק כו] ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים, וכרמים, וצאן, ובקר, ועבדים, ושפחות; [53].
ומי שקל [54] כולי האי [55]? כסף ובגדים הוא דשקל [56]!
אמר רבי יצחק: באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים [57].
נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע; אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל: אי אזלת לגבי אלישע - מסי לך.
כי אתא, אמר ליה: זיל טבול בירדן.
אמר ליה: אחוכי קא מחייכת בי?
אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה: מאי נפקא לך מינה? זיל נסי!
אזל וטבל בירדנא – ואיתסי.
אתא, אייתי ליה כל הני דנקיט; לא צבי לקבולי מיניה; גחזי איפטר מקמיה אלישע, אזל, שקל מאי דשקל, ואפקיד.
כי אתא - חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה, אמר ליה: רשע! הגיע עת ליטול שכר [58] שמנה שרצים [59]- וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם!
ויצא מלפניו מצורע כשלג.
(מלכים ב ז ג) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער [ויאמרו איש אל רעהו מה אנחנו ישבים פה עד מתנו] - אמר רבי יוחנן: גחזי ושלשה בניו.
יהושע בן פרחיה - מאי הוא?
כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן, אזל יהושע בן פרחיה ויש"ו לאלכסנדריא של מצרים; כי הוה שלמא - שלח ליה שמעון בן שטח 'מני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך, ואנכי יושבת שוממה' קם, אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא; עבדו ליה יקרא טובא, אמר: כמה יפה אכסניא זו! אמר ליה: רבי - עיניה טרוטות! אמר ליה: רשע - בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה.
אתא לקמיה כמה זמנין, אמר ליה: קבלן?
לא הוי קא משגח ביה.
יומא חד, הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה, סבר לקבולי; אחוי ליה בידיה. הוא סבר מידחא דחי ליה – אזל, זקף לבינתא והשתחוה לה! אמר ליה: הדר בך! אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ואמר מר: יש"ו כישף והסית והדיח את ישראל.
תניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר: יצר תינוק ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת [60].
תנו רבנן: שלשה חלאים חלה אלישע: אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו, שנאמר (מלכים ב יג יד) ואלישע חלה את חליו [אשר ימות בו וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו] [61].
עד אברהם לא היה זקנה: כל דחזי לאברהם אמר "האי יצחק"; כל דחזי ליצחק - אמר האי אברהם"!
בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה, שנאמר (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים [וה' ברך את אברהם בכל].
עד יעקב לא הוה חולשא; בעא רחמי והוה חולשא [62], שנאמר (בראשית מח א) [ויהי אחרי הדברים האלה] ויאמר ליוסף הנה אביך חולה [ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים].
עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח [63], ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח, שנאמר (מלכים ב יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו [וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו].
משנה:
דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר (בראשית ו ג) [ויאמר ה’] לא ידון רוחי באדם לעולם [בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה] - לא דין ולא רוח [64].
דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (בראשית יא ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ [ויחדלו לבנת העיר]: 'ויפץ ה' אותם' - בעולם הזה, ו'משם' הפיצם ה' - לעולם הבא.
אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד: 'רעים' - בעולם הזה, 'וחטאים' - לעולם הבא, אבל עומדין בדין.
רבי נחמיה אומר: אלו ואלו [65] אין עומדין בדין, שנאמר (תהלים א ה) על כן לא יקומו
הערות[עריכה]
- ^ לומד תורתי
- ^ שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום
- ^ שהמשביע אברו בתשמיש רעב ומרבה תאוה
- ^ והכי גרסינן: 'מתהלך על גג המלך' ולא גרסינן והיינו
- ^ כוורת
- ^ בכוורת
- ^ כלומר: שהכה ושברה; לישנא אחרינא: פתחה שברה ונפתחה
- ^ פסוק ג
- ^ אותה שעה פסק טומאתה, ולא בא עליה כשהיא נדה
- ^ חשבת לצרפני ולא מצאתני נקי
- ^ 'פקדת לילה': על מעשה לילה פקדתני: אם אוכל לעמוד בנסיון של דבר עבירה
- ^ מי יתן והיה בפי רסן ואפשר לעכב את דברי
- ^ שלא אומר דבר זה [של] בחנני
- ^ מלך שלכם
- ^ דעל ידי צפור נטרד כדאמר אדמי ליה כצפור
- ^ העבד נצחו לאדוניו בתוכחתו
- ^ 'כי אני לצלע נכון' אותו צלע היה נכון לי:
- ^ שקפץ את השעה ליזקק ע"י עבירה
- ^ בעלי מומין כמו 'פרעה נכה' (מלכים ב כג כט), והיו מלעיגים עלי
- ^ ואני כלא יודע; לישנא אחרינא 'ולא ידעתי': לא הייתי יודע כשמלעיגים, כלומר: פתאום בא עלי אותו עון, שלא ידעתי (עד) שניתן פתחון פה לביישני
- ^ הכי גרסינן: בשעה שעוסקין במיתות בית דין אומרים הבא על אשת איש מיתתו וכו'
- ^ לי"ח נשיו, שלא לעגנן
- ^ אפילו בשעת אנחתי
- ^ תשמיש המטה - ענין 'סחי ומאוס' (איכה ג) קרי ליה
- ^ שבשעת דמעתי אני ממאיס את מטתי בתשמיש
- ^ חסיד
- ^ ויהו מתרעמין על מדותיו של הקב"ה ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיא
- ^ ואחלל את השם אני לבדי
- ^ ולא יחללו [אותו] כל העם
- ^ חושי הארכי לדוד
- ^ הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא: שמעמיד בנך להרגך, דאת
- ^ דאמו של אבשלום 'מעכה בת תלמי מלך גשור' (שמואל ב ג ג), תפסהּ דוד במלחמה; דאין לומר בעבירה באה לו, דהא כתיב (מלכים א טו ה) 'רק בדבר אוריה החתי'
- ^ דרכו לפנות את סחורתו מעט מעט, להעמידה על דמים מועטים
- ^ מי יכול להשמר משגגות
- ^ הקב"ה
- ^ מחול לך
- ^ [מזיד] של צנעה
- ^ מזיד של פרהסיא
- ^ והיינו 'אל ימשלו' - לשון משל: שלא ידרשו בחטאתי חכמי הדורות, ואז איתם
- ^ שתמחוק אותה פרשה מן המקרא וישתכח הדבר לעולמים
- ^ שכתובה כבר שעשית אותו חטא
- ^ שלא תעקור
- ^ מכלל שהיה צריך טהרת אזוב כמצורע
- ^ - לא היה מלכותו שלימה
- ^ אותן ששה חדשים
- ^ ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך
- ^ בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד
- ^ מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר
- ^ ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר
- ^ התלמידים דחה מישיבתו של אלישע
- ^ השבע שאלישע שלחך
- ^ ויפצר בו גחזי
- ^ שמנה דברים קא חשיב בהאי קרא
- ^ וגחזי
- ^ מנעמן
- ^ דכתיב ויצר ככרים וגו'
- ^ היה אלישע שמונה שרצים
- ^ פרק
- ^ ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים: כנגד אותו פרק, כלומר: בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן - סבור אתה לקנות דברים הללו, להיותם לך שכר 'שמונה שרצים'
- ^ יצר = תאותו: אם מרחיקה ממנו לגמרי - ממעט ישיבת עולם, ואם מקרבה לגמרי - בא לידי איסור, שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה; תינוק ואשה - דעתן קלה, ואם תדחה אותם - מטרדן מן העולם
- ^ 'חלה' – חד; 'חליו' – תרי; 'אשר ימות בו' - תלת
- ^ כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה: שכיון שרואין שנפל למטה - יודעין שימות, ומתקבצין ובאין
- ^ מתרפא
- ^ שאין עומדין בדין, ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק
- ^ אנשי דור המבול ואנשי סדום; ובחדא פליג רבי נחמיה