ביאור:בבלי סנהדרין דף עו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מה להיא [1], [2] שכן אמה בשרפה - תאמר בהוא, שאמו בסקילה? ועוד: הוא כהיא: מה היא לא חלקתה בה בין בתה לאם אמה - אף הוא לא תחלוק בו בין בתו לאם אמו [3]!? למאן דאמר 'סקילה חמורה' מהאי קושיא לא נידונה!

[4] [היות ואמרה הברייתא (לעיל עה,ב) 'מנין לעשות זכרים כנקבות וכו' – שואלת הגמרא:] אי מה הוא כלתו אסורה [5] - אף היא: כלתה אסורה [6]?

אמר אביי: אמר קרא: (ויקרא יח טו) [ערות כלתך לא תגלה] אשת בנך היא [לא תגלה ערותה]: משום 'אשת בנך' אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום אשת בנה.

רבא אמר: בין למאן דאמר 'דון מינה ומינה', בין למאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרה' - לא אתיא: למאן דאמר 'דון מינה ומינה': מה הוא - כלתו אסורה, אף היא נמי - כלתה אסורה; ומינה: מה הוא בסקילה - אף היא נמי בסקילה; למאן דאמר סקילה חמורה איכא למיפרך [7]: מה להוא, שכן אמו בסקילה, תאמר בהיא, שאמה בשרפה? ועוד: בתה בשרפה וכלתה בסקילה?

[קושיא זו מסלקת הגמרא מיד:] הוא בעצמו יוכיח: דבתו בשרפה וכלתו בסקילה!

[ולכן חוזר רבא וטוען:] אלא: מה הוא: לא חלקת בו בין אמו לכלתו - אף היא לא תחלוק בה בין אמה לכלתה. ולמאן דאמר שרפה חמורה [8] - מהאי קושיא לא נידונין [9];

ולמאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרה': מה הוא כלתו אסורה - אף היא כלתה אסורה, ואוקי באתרה: התם הוא דבסקילה, אבל הכא בשרפה, כדאשכחן באמה [10]; למאן דאמר סקילה חמורה - איכא למיפרך: מה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשרפה? ועוד: מה הוא, חלקת בו בין בתו לכלתו [11] - אף היא תחלוק בה בין בתה לכלתה [12]! ולמאן דאמר נמי 'שרפה חמורה' - מהאי קושיא לא נידונין.

[עונש] בתו מאנוסתו [13] מנין?

האמר אביי: קל וחומר: על בת בתו ענוש, על בתו לא כל שכן!

וכי עונשין מן הדין?

גלויי מילתא בעלמא הוא [14].

רבא אמר: אמר לי רבי יצחק בר אבדימי: אתיא 'הנה' 'הנה' [15], [16] אתיא [17]'זמה' 'זמה' [18].

תני אבוה דרבי אבין: לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו - הוצרך הכתוב לומר (ויקרא כא ט) ובת איש כהן [כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף] [19]; אי מה בת כהן [20] היא בשרפה ואין בועלה בשרפה, אף בתו מאנוסתו: היא בשרפה ואין בועלה בשרפה [21] [ובמשנה הרי הוא בשריפה: הבא על ... בתו!]?

אמר אביי: אמר קרא: את אביה היא מחללת - מי שמחללת את אביה, יצתה זו שאביה מחללה.

רבא אמר: בשלמא התם [22] אפיקתיה [23] מדינא דבת כהן ואוקימתה אדינא דבת ישראל [24], הכא אדינא דמאן מוקמת ליה [25]?

אדינא דפנוייה מוקמת ליה [26]?

אזהרה לבתו מאנוסתו מניין?

בשלמא לאביי ורבא: מהיכא דנפקא להו עונש - מהתם נפקא להו אזהרה; אלא לדתני אבוה דרבי אבין – מאי?

אמר רבי אילעא: אמר קרא: (ויקרא יט כט) אל תחלל את בתך להזנותה [ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה] [27].

מתקיף לה רבי יעקב אחוה דרב אחא בר יעקב: האי 'אל תחלל את בתך להזנותה' - להכי הוא דאתא? האי - מיבעי ליה לכדתניא [ספרא פרשת קדושים פרשה ג פרק ז משנה א]: (ויקרא יט כט) אל תחלל את בתך להזנותה [ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה] - יכול בכהן המשיא את בתו ללוי וישראל הכתוב מדבר [28]? - תלמוד לומר: 'להזנותה': בחילול שבזנות הכתוב מדבר: במוסר את בתו [29] שלא לשם אישות.

אם כן לימא קרא 'אל תחל'? מאי 'אל תחלל'? - שמע מינה תרתי [30] [בתו מאנוסתו, ומוסר שלא לשם אישות].

ואביי ורבא - האי 'אל תחלל את בתך להזנותה' מאי עבדי ליה?

אמר רבי מני: זה המשיא את בתו לזקן, כדתניא [תוספתא קידושין פ"א מ"ב]: ויקרא יט,כט</ref> אל תחלל את בתך להזנותה [ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה]; רבי אליעזר אומר: זה המשיא את בתו לזקן [31]. רבי עקיבא אומר: זה המשהא בתו בוגרת [32].

אמר רב כהנא משום רבי עקיבא: אין לך עני בישראל אלא רשע ערום והמשהא בתו בוגרת [33]; אטו המשהא בתו בוגרת לאו 'רשע ערום' הוא [34].

אמר אביי:


עמוד ב

הכי קאמר: איזהו עני רשע ערום [35]? - זה המשהא בתו בוגרת [36].

ואמר רב כהנא משום רבי עקיבא: הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו [37].

אמר רב יהודה אמר רב: המשיא את בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לגוי [38] - עליו הכתוב אומר (דברים כט יח) [והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך] למען ספות [39] הרוה את הצמאה [40] [41] לא יאבה ה' סלוח לו [כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים] [42].

מיתיבי: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה [43] יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן [44] - עליו הכתוב אומר (איוב ה כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא!?

סמוך לפירקן שאני [45].

תנו רבנן: האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו - עליו הכתוב אומר (ישעיהו נח ט) אז תקרא וה' יענה [תשוע ויאמר הנני אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און] [46].

תנו רבנן: (ויקרא כ יד) [ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא באש ישרפו] אותו ואתהן [ולא תהיה זמה בתוככם] - אותו ואת אחת מהן, דברי רבי ישמעאל [47]; רבי עקיבא אומר: אותו ואת שתיהן [48]!

מאי בינייהו?

אמר אביי: משמעות דורשים [49] איכא בינייהו: רבי ישמעאל סבר: 'אותו ואתהן': אותו ואת אחת מהן [50], שכן בלשון יוני קורין לאחת 'הינא', ואם חמותו מדרשה [51] אתיא [52]; רבי עקיבא סבר: אותו ואתהן = אותו ואת שתיהן, ואם חמותו - הכא כתיבא [53].

רבא אמר: חמותו [54] לאחר מיתה [55] איכא בינייהו [56]: רבי ישמעאל סבר: חמותו לאחר מיתה בשרפה [57], ורבי עקיבא סבר: [58] איסורא בעלמא [59].

משנה:

ואלו הנהרגין: הרוצח, ואנשי עיר הנדחת.

רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל, וכבש עליו לתוך המים [60] או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת – חייב;

דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת – פטור. שיסה [61] בו את הכלב, שיסה בו את הנחש – פטור;

השיך בו את הנחש [62]: רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין [63].

גמרא:

אמר שמואל: מפני מה לא נאמרה 'יד' בברזל [64]? - שהברזל ממית בכל שהוא [65].

תניא נמי הכי: 'רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהברזל ממית בכל שהוא, לפיכך לא נתנה תורה בו שיעור.'

והני מילי - דברזיה מיברז [66].

וכבש עליו לתוך המים [או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת – חייב; דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת – פטור. שיסה [67] בו את הכלב, שיסה בו את הנחש – פטור]:

רישא רבותא קא משמע לן וסיפא רבותא קא משמע לן; רישא רבותא קא משמע לן: אף על גב דלאו איהו דחפו [68], כיון דאין יכול לעלות משם ומת – חייב; סיפא רבותא קא משמע לן: אף על גב דדחפו, כיון דיכול לעלות משם [69] [70] ומת – פטור [71].

'כבש' מנלן?

אמר שמואל: דאמר קרא: (במדבר לה כא) או באיבה [הכהו בידו וימת מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו] - [72] לרבות את המצמצם [73] [רבי ישמעאל לומד 'או' לרבות את השליח בקידושין מג,א לגבי שמות כא,לז: 'וטבחו או מכרו' – ועיין בהכתב והקבלה; וכן רבי עקיבא בזבחים קז,א לגבי 'יעלה עולה או זבח' – ויקרא יז,ח;].

ההוא גברא דמצמצמא לחיותה דחבריה בשימשא, ומתה: רבינא מחייב, רב אחא בר רב פטר; רבינא מחייב: קל וחומר: ומה רוצח, שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון - חייב בו את המצמצם,

[לפי הרא"ש בסימן ב כאן רבינא הקדום, בזמן תלמידי רב ושמואל, והלכה כמותו.]

הערות[עריכה]

  1. ^ לשאֵר אשתו
  2. ^ דין הוא להחמיר ולאסור את אם אמה, שכן מצינו באותו שאֵר צד חמור:
  3. ^ כלומר: מאי חזית דכי אמרת אוקים באתרה למילף שאֵר דידיה מיניה וביה, דבר מדבר, שנאמר דאם אמו היא בסקילה כאמו כי היכי דבשאֵר דידה אם אמה כאמה? דילמא אוקמא באתרה, ונימא דבשריפה היא, כבתו, כי היכי דבשאר דידה: אם אמה כבתה? והא לא אפשר, כיון דסבירא ליה 'שריפה חמורה' - איכא למיפרך: אמו בסקילה ואם אמו בשריפה?
  4. ^ 4
  5. ^ כלתו בסקילה - בפרק 'ארבע מיתות' (לעיל דף נג.)
  6. ^ כיון דרביתה הזכרים כנקבות - השוה נמי נקבות כזכרים: שאֵר אשתו כשאֵרו, ויהא אסור אף באשת חורגו, ואנן הוא דאמרינן 'מותר אדם באשת חורגו'
  7. ^ בתחילת הדין לאוסרה
  8. ^ ואינה לפירכא קמייתא
  9. ^ משום האי קושיא בתרייתא לא נדונה, כלומר: לא תילפינהו מהדדי, ואפילו לאוסרה, דכיון דלא מצית למידן מינה ומינה
  10. ^ דהיינו 'אתרה' דומיא דידיה: דכלתו כאמו
  11. ^ כלומר: מאי חזית, דכי אוקמת ליה באתרה: למילף שאֵר דידה מיניה וביה: שריפה, כאמה, דומיא דידיה, דכלתו כאמו - אוקמת באתרה הכי, ולמוד שאֵר דידיה מיניה וביה, ואימא הכי: כיון דבתה בשריפה - צריכין אנו לענוש בכלתה מיתה חמורה מזאת, ובסקילה, והיינו 'מיניה וביה': מבתה, שהיא בשריפה - אתה למד לכלתה סקילה, שצריך אתה לחלוק ולהחמיר בין בתה לכלתה הוא - חלקת בו להחמיר כלתו מבתו
  12. ^ והאי לאו 'דון מינה ומינה' הוא, אלא גלויי מילתא בעלמא היא: דכי ילפת שאֵר דידיה מיניה וביה - יש לך להחמיר בכלתה מבתה; ואם באת לומר כן - איכא למימר דאין לך ללמוד כן אלא להשוות כלתה לאמה, כי היכי דכלתו שוה לאמו! הלכך איכא למימר סקילה ואיכא למימר שרפה, משום הכי לא נדונה
  13. ^ בשאֵר דידיה בקרא דערות 'בת בנך וגו' דאוקימנא באונסין - לא כתיבא 'בתו'
  14. ^ ואין זה עונש מן הדין, דהא בת בתו - מקורבת דבתו היא דאתיא, והיכי דמי 'עונש מן הדין' [שאין לומדים]? כגון: 'ערות אחותך בת אביך או בת אמך'; אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו, ובת אמו שלא בת אביו; ואם באתה להביא בת אביו ובת אמו מקל וחומר - זה 'עונש מן הדין', דהא לאו מכח קורבה דהא אתיא, דזו קורבה מחמת עצמה וזו קורבה מחמת עצמה, אבל הבא על בת בתו - אינה קרובה לו אלא משום בתו
  15. ^ לאיסורא: נאמר בשאֵרו 'הנה' ונאמר בשאֵר אשתו 'הנה' מה להלן בתה כבת בתה - אף כאן בתו כבת בתו
  16. ^ ומאחר שנתרבית להיות כבת בתו -
  17. ^ לשריפה בגזירה שוה ד
  18. ^ כבת בתו, כדאמרינן לעיל
  19. ^ דהוה ליה למימר 'ובת כהן', וכתוב 'איש' לומר לך: בת איש מאנוסתו שאינה בת אשתו - כי תחל לזנות את אביה – כלומר: שזנתה מאביה - בשריפה
  20. ^ נשואה שזינתה מאחֵר
  21. ^ דהיא תשרף כתיב, ולא הוא
  22. ^ גבי בת כהן בנשואה או בארוסה משתעי קרא כדילפינן בפרק ארבע מיתות
  23. ^ לבועל
  24. ^ דבועל אשת איש, דהא לא נפקא מכלל 'אשת רעהו' אבל בא על בתו - משום קורבא היא: בין בפנויה בין בנשואה, ואי מפקת לאביה מכלל דינא - אהֵי דינא מוקמת ליה? אדינא דפנויה מוקמת ליה,
  25. ^ ואי מפקת לאביה מכלל דינא - אהֵי דינא מוקמת ליה
  26. ^ ומפטר? אפשר לומר כן? השתא איהי דלא עבדא מידי - מיקטלא, איהו מיפטר? והא קיימא לן (בבא קמא טז:) 'השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה'
  27. ^ אל תחללה בזנות
  28. ^ שמחללה ופוסלה מתרומה כל זמן היותה תחתיו
  29. ^ לאדם לבעילת זנות
  30. ^ 'תחלל' - שני חלולין משמע
  31. ^ ומתוך שאינה מקבלתו מזנה היא עליו
  32. ^ שמתאוה להפקירה [הרש"ש: לתפקידה: ללדת], ומזנה
  33. ^ לקמן מפרש לה
  34. ^ שמשהא אותה בשביל מלאכה, וזו היא ערמת רשע: שגורם להזנותה בשביל הנאתו, שאין רוצה לקנות שפחה לשמשו
  35. ^ שבשביל עניות מרשיע
  36. ^ והכי אתמר: אין לך עני רשע ערום בישראל אלא המשהה בתו בוגרת
  37. ^ להנאתו
  38. ^ השווה וחִבֵר כותי לישראל, ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו: שאף לכותי הוא עושה כן, שלא נצטווה עליהם
  39. ^ לחבור, כמו 'ספו שנה על שנה' (ישעיהו כט א)
  40. ^ שָׂבֵעַ בדבר עם צמא לדברף זקן וילדה: זאת צמאה לתשמיש וזקן שבע, וכן גדולה לקטן
  41. ^ פסוק יט
  42. ^ 'למען ספות' = לחבור, כמו 'ספו שנה על שנה' (ישעיהו כט א); [וכן במחזיר אבידה לגוי:] 'רוה' = עובדי כוכבים ששבעים, ואינן צמאין ליוצרם; 'צמאה' - זו כנסת ישראל שצמאה ותאיבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו
  43. ^ בתכשיטין נאין
  44. ^ עדיין קטנים הם
  45. ^ דלאו היינו קטן כולי האי: דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה עליו
  46. ^ לעיל מיניה כתיב [פסוק ז] 'הלא פרוס לרעב לחמך [ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו] ומבשרך אל תתעלם'היינו נושא בת אחותו ומקרב את קרוביו; ואוהב את שכניו - נמי כמקרב את קרוביו, דכתיב (משלי כז י) טוב שכן קרוב מאח רחוק; ומלוה סלע לעני בשעת דוחקו בכלל 'פרוס לרעב לחמך וכי תראה ערום'
  47. ^ 'אתהן' משמע ליה לרבי ישמעאל 'את האחת מהן', שכן בלשון יוני קורין לאחת 'הינא', והכי קאמר קרא: ואיש אשר יקח את אשה - זו אשתו, והדר [ו]את אמה באש ישרפו אותו ואת חמותו
  48. ^ מפרש ליה הש"ס ואזיל במאי קא מיפלגי; הא ודאי לשרוף את אשתו - לא קאמר רבי עקיבא
  49. ^ לשון משמעות המקרא דורשין
  50. ^ לרבי ישמעאל 'אתהן' חדא הוא, ואחמותו קאי
  51. ^ ד'זמה'
  52. ^ כדאמר לעיל מנין לעשות למטה כלמעלה וכו'
  53. ^ לרבי עקיבא 'אתהן' תרתי משמע: חמותו ואם חמותו, והכי קאמר: 'ישרפו אותו ואתהן': 'הן' = שתי אמהות, כגון לקח את אשה ואת אמה ואם אמה
  54. ^ שבא עליה חתנה
  55. ^ לאחר מיתת בתה
  56. ^ אבל אם חמותו - לתרווייהו מדרשא אתיא
  57. ^ כמחיים, דהכי קאמר קרא: אפילו אין מתקיימת אלא אחת מהן – תשרף, דהא ודאי אאשתו לא קאמר קרא דתשרף
  58. ^ 'אתהן' - שתיהן משמע, והכי קאמר: אם אשתו קיימת - תשרף חמותו, ואם לאו - אין כאן עונש שריפה, אלא
  59. ^ איסור 'ארור שוכב עם חותנתו' (דברים כז כג)
  60. ^ פרמי"ר בלע"ז: אוחז ראשו של חבירו ותוקפו במים כדי שלא יוכל להרים ראשו, וננער ומת
  61. ^ גירה
  62. ^ שאחז את הנחש בידו והוליכו והגיע שיני נחש בידו של חבירו
  63. ^ פלוגתא דרבי יהודה ורבנן מפרש בגמרא
  64. ^ כמה שנאמר (במדבר לה יז) ' [ואם] באבן יד' [אשר ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח] (במדבר לה יח) [או] בכלי עץ יד [אשר ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח] משמע שיש בה מלא אחיזה, דבעינן שיעורא; אבל בברזל כתיב (במדבר לה טז) 'ואם בכלי ברזל הכהו [וימת רצח הוא מות יומת הרצח]’
  65. ^ על ידי תחיבה: שתוחב לו מחט בושט או בלבו
  66. ^ פונש"ט בלע"ז; אבל הכהו לארכו דרך הכאה - שיעורא בעי
  67. ^ גירה
  68. ^ אלא שנפל מעצמו ובא זה וכבש עליו ולא נתנו להרים ראשו
  69. ^ אדם אחר כיוצא בזה
  70. ^ ושעה גרמה לו
  71. ^ הדוחף, דלא עביד שיעור מיתה
  72. ^ 'או'
  73. ^ היינו 'כובש' שצמצמו שם שלא יקום