ביאור:בבלי סנהדרין דף סג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר רבי אמי: זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת.
אמר אביי: מאי טעמא דרבי אמי [2]? - אמר קרא לא תעבדם [3]: הכתוב עשאן כולן עבודה אחת.
ומי אמר אביי הכי [4]? והאמר אביי 'שלש השתחואות [5] בעבודת כוכבים – למה? אחת לכדרכה, ואחת שלא כדרכה, ואחת לחלק' [6]!?
לדבריו דרבי אמי קאמר [7], וליה לא סבירא ליה [8].
גופא אמר אביי: שלש השתחואות בעבודת כוכבים - למה? אחת לכדרכה, ואחת שלא כדרכה, ואחת לחלק.
לכדרכה - מ'איכה יעבדו הגוים האלה' (דברים יב ל: השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני) נפקא!?
אלא אחת כדרכה ושלא כדרכה [9], ואחת לשלא כדרכה [10] ואחת לחלק. [11]
המקבלו עליו באלוה האומר לו "אלי אתה":
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: כיון שאמר לו "אלי אתה", [12] – חייב.
למאי? אי לקטלא - מתניתין היא!? - אלא לקרבן [13], ואפילו לרבנן [14]?
והתניא: אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה [15]', כגון זיבוח וקיטור וניסוך והשתחואה, ואמר ריש לקיש: 'מאן תנא השתחואה - רבי עקיבא היא, דאמר לא בעינן מעשה' [16] - מכלל דרבנן סברי בעינן מעשה!
כי קאמר רב - נמי לרבי עקיבא קאמר.
לרבי עקיבא – פשיטא: היינו מגדף [17]!?
מהו דתימא עד כאן לא מחייב רבי עקיבא קרבן אלא במגדף, דכתיב ביה כרת, אבל הכא דלא כתיב ביה כרת אימא לא - קא משמע לן; דאתקושי אתקוש [18], דכתיב: (שמות לב ח) [סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה] וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו [19] [אשר העלוך מארץ מצרים]
אמר רבי יוחנן: אלמלא וי"ו שב'העלוך' [20] - נתחייבו שומאיהם של ישראל כלייה.
כתנאי: 'אחרים אומרים: אלמלא וי"ו שב'העלוך' - נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה. אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר (שמות כב יט) [זבח לאלקים יחרם] בלתי לה' לבדו!? אלא מה תלמוד לומר 'אשר העלוך'? - שאיוו אלוהות הרבה [21].
אבל המגפף והמנשק המכבד והמרבץ [והמרחץ והסך והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה; הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה [22]]:
כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר: על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו והמקיים [23] בשמו.
מאי שנא הנודר בשמו והמקיים בשמו דלא לקי?
משום דהוה ליה 'לאו שאין בו מעשה'.
הני נמי – 'לאו שבכללות [24]' הוא, ואין לוקין על לאו שבכללות, דתניא: 'מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה? תלמוד לומר (ויקרא יט כו) לא תאכלו על הדם [לא תנחשו ולא תעוננו]; דבר אחר לא תאכלו על הדם: לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק [25]. רבי דוסא אומר: מניין שאין מברין [26] על הרוגי בית דין? - תלמוד לומר: לא תאכלו על הדם [27]; רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום? - תלמוד לומר: לא תאכלו על הדם'.
רבי יוחנן אומר: אזהרה לבן סורר ומורה [28] מנין? - תלמוד לומר: לא תאכלו על הדם' [29]
ואמר רבי אבין בר חייא, ואיתימא רבי אבין בר כהנא: על כולם אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות (דכל הני משמע מיניה)!
אלא כי אתא רבין אמר רבי אלעזר: על כולן אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו והמקיים בשמו.
מאי שנא אהנך דלא לקי דהוה ליה לאו שבכללות - הני נמי לאו שאין בו מעשה נינהו?
ההוא - כרבי יהודה, דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו; דתניא (שמות יב י) [ו]לא תותירו ממנו עד בקר [והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו] בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה,
לומר שאין לוקין עליו (דמשמע שזה עונשו של לאו: שאם הותירו - ישרפנו ויפטר) - דברי רבי יהודה;
רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה (כלומר: טעם זה אינו מן העיקר), אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. מכלל דרבי יהודה סבר לוקין עליו.
הנודר בשמו והמקיים בשמו הרי זה בל"ת:
הנודר בשמו והמקיים בשמו מנלן?
דתניא: (שמות כג יג) [ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו] ושם אלהים אחרים לא תזכירו [לא ישמע על פיך] - שלא יאמר אדם לחבירו שמור (המתן) לי בצד עבודת כוכבים פלונית; לא ישמע על פיך - שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאחרים (לנכרים) שידרו בשמו ויקיימו בשמו;
דבר אחר לא ישמע על פיך: אזהרה למסית ולמדיח.
מסית בהדיא כתיב ביה (דברים יג יב) וכל ישראל ישמעו ויראו וגו' (ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך)!?
אלא אזהרה למדיח.
ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ושיקיימו בשמו - מסייעא ליה לאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל: אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה 'לא ישמע על פיך'.
כי אתא עולא - בת בקַלְנְבוֹ (לן באותה עיר, והיא נקראת על שם עבודה זרה שבה); אמר ליה רבא: והיכא בת מר? אמר ליה "בקלנבו". אמר ליה: והכתיב 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו'? אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: כל עבודת כוכבים הכתובה בתורה - מותר להזכיר שמה.
והא - היכא כתיבא?
דכתיב (ישעיהו מו א) כרע בֵּל קרס נְבוֹ [היו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עמוסות משא לעיפה].
ואי לא כתיבא - לא.
מתיב רב משרשיא [משנה זבים פ"א מ"ה]: 'ראה אחת מרובה כשלש (זב שראה ראיה ארוכה שהוא שופע כשלש ראיות שנעשה בהן זב גמור) שהיא כְּמִגַּדִּיוֹן לשִילה (כשיעור מהלך מאותה עבודת כוכבים ששמה גדיון עד שילה), שהן שתי טבילות ושני ספוגין (שכן נתנו חכמים שיעור בין ראיה לראיה כדי לטבול ולהסתפג באלונטית, דהיינו בין ראיה ראשונה לשניה טבילה וספוג, וכן בין שניה לשלישית) - הרי זה זב גמור'.
אמר רבינא: 'גד' נמי מכתב כתיב, דכתיב (ישעיהו סה יא) [ואתם עזבי ה' השכחים את הר קדשי] העורכים לגד שלחן [והממלאים למני ממסך].
אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא חוץ מליצנותא דעבודת כוכבים, דשריא, דכתיב: (ישעיהו מו א) כרע בל קרס נבו [היו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עמוסות משא לעיפה] [פסוק ב] קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא [נפשם בשבי הלכה] ('קרס' = נתרז; כלומר: כרע על ברכיו ונתרז, דהיינו ליצנותא דאישתעי ביה קרא [ישעהיו מו,ב] לא יוכלו מלט משא: הרעי שבנקביהם לא יוכלו לסבול ונתרז), וכתיב (הושע י ד) דברו [דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי] [פסוק ה] לעֶגלות בית אָוֶן (על עגלים שבבית אל) יגורו שְׁכַן שומרון (ידאגו שוכני שומרון) כי אָבַל עליו עמו (שיטלם סנחריב וילך לו) וכמריו (שהיו נושאין אותו) עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו (ששמחים על כובד משא שגלה מהם) - אל תקרי 'כבודו' אלא 'כבידו' (משא עגבותיו וריעי שבהן; ואף על גב דלאו בעלי חיים נינהו, ואין להם ריעי - משתעי בהו קרא לשון גנאי).
אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (הושע יג ב) ועתה יוסיפו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים וגו' [מעשה חרשים כֻּלה להם הם אמרים זבחי אדם עֲגָלים יִשָּׁקוּן] מאי 'כתבונם עצבים'? מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בכיסו; בשעה שזוכרה - מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה;
מאי ' זובחי אדם עֲגָלים יִשָּׁקוּן'?
אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: שהיו משרתי עבודת כוכבים נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומרעיבים את העגלים (בעלי חיים שהיו עובדין אותן והיו מרעיבין אותן), ועושין דמות עצבים (דמות עצביהם של בעלי ממון, כלומר: דמות דיוקנם), ומעמידין (אותן) בצד אבוסיהן [אבוס דומה לשוקת – זהו הדרש על יִשָּׁקוּן?] (של עגלים), ומוציאין אותן לחוץ; כיון שראו אותן (ומחמת שהיו רואין את הדמות תמיד היו מכירין אותן) - רצין אחריהן וממשמשין בהן [האם זהו הדרש על יִשָּׁקוּן?] (כלומר: "האכילנו"); אומרים לו (ואומרין להם הכומרים): עבודת כוכבים חפץ בך, יבא ויזבח עצמו לו!
אמר רבא: האי 'זובחי אדם (משמע: אותן שזבחו האדם) עגלים ישקון (לאחר מכאן לעגלים ישקון)'? – 'עגלים ישקון לזבוח אדם' מיבעי ליה (להם הם הכומרים אומרים: עגלים הללו נושקין אתכם לזבוח עצמכם להם)!?
אלא אמר רבא: כל הזובח את בנו לעבודת כוכבים, אמר לו: דורון גדול הקריב לו, יבא וישק לו.
אמר רב יהודה אמר רב: (מלכים ב יז ל) ואנשי בבל עשו את סכות בנות [ואנשי כות עשו את נרגל ואנשי חמת עשו את אשימא] (פסוק א' בספר מלכים באותן אומות שהושיב סנחריב בשומרון ובעריה, ועשו להם עבודת כוכבים), ומאי ניהו? תרנגולת (לדמות תרנגולת היו עובדין, ובלשונם קורין לתרנגולת 'סוכות בנות').
'ואנשי כות עשו את נרגל' - ומאי ניהו? תרנגול.
'ואנשי חמת עשו את אשימה' - ומאי ניהו? ברחא קרחא (עז; 'ברחא' קרוי כל צאן, והעז קרי ליה 'קרחא' על שם שאין לו צמר כל כך).
[31] 'והעוים עשו בחן ואת תרתק' - ומאי ניהו? כלב [32] וחמור.
'וְהַסְפַרְוִים שורפים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך אלהי סְפַרְוִים' - ומאי ניהו? הפרד והסוס: 'אדרמלך' - דאדר ליה למריה בטעינה [33], ו'ענמלך' דעני ליה למריה בקרבא.
אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן [34], אלא שסכתו אמו סלמנדרא [35].
אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא [36].
מתיב רב משרשיא (ירמיהו יז ב) כזכור בניהם מזבחותם וגו' [ואשריהם על עץ רענן על גבעות הגבהות:]; ואמר רבי אלעזר: כאדם שיש לו געגועין על בנו [37]!?
בתר דאביקו ביה [38].
תא שמע: (ויקרא כו ל) [והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם] ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם [וגעלה נפשי אתכם] - אמר אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב [39] שבירושלים; פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו: מאיזה משפחה אתה? אמר לו: ממשפחה פלונית אני. אמר לו: כלום נשתייר מאותה משפחה? אמר לו: לאו, חוץ ממני. אמר לו: אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו - אתה למד? אמר לו: הן! אמר לו: אמור בכל יום "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"! אמר לו:
הערות
[עריכה]- ^ הכי גרסינן: א"ר אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד וכו'. ולא גרסינן 'והשתחוה', דהשתחואה לאו בכלל שאר עבודות היא, דעל כרחך לית ליה לרבי אמי 'השתחואה לחלק יצאה' מדקאמר 'אינו חייב אלא אחת'.
- ^ דלית ליה השתחואה לחלק יצאה
- ^ 'לא תעבדם' כללן כולן כאחד; 'ולא תעבדם' יתירי כתיבי, ודרשינן חד מינייהו להכי
- ^ כרבי אמי: דאינו חייב אלא אחת
- ^ לא תשתחוה להם דעשרת הדברות (שמות כ ה); כי לא תשתחוה לאל אחר (שם לד,יד) לא תשתחוה לאלהיהם (שם כג,כד); והשתחואה דדברות אחרונות לא חשיב, דאהדורי קא מהדר ליה משה לישראל מה ששמע בסיני
- ^ דאי כתיב חדא - הוה אמינא לא אסר אלא בעבודה זרה דדרך עבודתה בהשתחואה
- ^ אביי להך דרשה ד'לא תעבדם'
- ^ אבל אביי לא סבירא ליה, ומוקים לה ללאוי יתירי; ורבי אמי מוקי להך השתחואה לומר: ללאו יצאה
- ^ שהשתחואה היא להך עבודת כוכבים כדרכה ושלא כדרכה, כגון: שדרכה לעבוד דרך כבוד ולא בהשתחואה; ואי כתיב חד - לא הוה מרבינן אלא כי האי גונא, אבל משתחוה לפעור – לא
- ^ כתב רחמנא השתחואה יתירא שניה לשלא כדרכה, כגון פעור ומרקוליס, שעבודתה בבזיון
- ^ והא דאמר רבי אלעזר (לעיל דף סא.) 'זובח למרקוליס חייב' מ'לא יזבחו', ואף על גב דחד קרא יתירא הוא דאיכא, ולא מוקים לה בזובח למקטריה דעבודתו דרך כבוד, דסבר: כיון דגלי בהשתחואה - קל וחומר בזביחה; מיהו כולה מילתא לא ילפינן מהשתחואה, דאם כן הוה מרבינן כל עבודות כבוד אף על גב דלאו עבודת פנים! לכך יצאה זביחה: לומר שלא חייבה אלא עבודות פנים.
- ^ אף על גב דלא פלחה
- ^ אם שגג
- ^ בתמיה: דפליגי רבנן בכריתות (דף ז.) במגדף עליה דרבי עקיבא, דאמרי: מגדף אינו מביא קרבן, דבעינן מעשה
- ^ דגבי חטאת כתיב (ויקרא ד כב) ועשה אחת מכל מצות ה'
- ^ לא בעינן מעשה גמור, דמגדף מחייב משום מעשה זוטא: דעקימת שפתיו הוה מעשה, והכא נמי: כפיפת קומתו הויא מעשה; והאי דקתני 'אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה' - לאפוקי הרהורא, דלא מחייב עלה
- ^ מברך את השם
- ^ "אלי אתה" בזביחה
- ^ אלה אלהיך ישראל
- ^ דהא לא כפרו בהקב"ה לגמרי שהרי שתפוהו בדבר אחר
- ^ אף לאלוהות אחרים וקבלו עליהם
- ^ ואל תלכו אחרי אלהים אחרים (ירמיהו כה ו); אי נמי אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט ד), וכגון שאין דרכן בכך; הנודר בשמו - ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג)
- ^ הנשבע דמתרגמינן 'קיים'
- ^ דכולהו משתמעי בחד קרא
- ^ הקרבנות
- ^ את האבלים ברחבה כדרך שמברין את האבלים בסעודה ראשונה משל אחרים, כדאמרינן במועד קטן (דף כז:)
- ^ על הנרצח; ומסברא מוקמינן לה אהרוגי בית דין שנהרגין על עונש שלא ינהגו בהם כבוד, משום כפרה
- ^ דלא ענש אלא אם כן הזהיר, והיכן הזהיר
- ^ לא תאכלו אכילה שתהרגהו עליה
- ^ [עיין מלבי"ם שכל דרשה כאן מבוססת על מובן אחר של המילה 'על'; מובא במאורות הדף; וכל אלו הדרשות אינן אלא אסמכתאות; ואחרי הברייתא רבי יוחנן מוסיף אסמכתא מאותו הפסוק לענין אחר, שזוהי שיטתו: אפשר להוסיף אסמכתאות לפסוקים, שהרי אין האסמכתאות מחייבות: ברכות דף יד/ב פ"ב ה"ג: לית לך אלא כיי דמר ר' יוחנן: כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגין [בעל ספר חרדים: כל דין שאינו ברור מבקשים לתומכו בראיות ממקומות הרבה. פני משה: כל מילא דלא מחוורא: שאינו כתוב בפירוש אלא דאסמכינן לה אדרשא דקרא מסמכינן לה מן אתרין סגין: ממקומות הרבה, ולא קשיא "כל הני למה לי" שהרי אינם אלא אסמכתאות] [ועוד יש לתמוה: וכי אין מקרים נוספים של 'לאו שבכללות' ששם הלימודים הינם לגבי דינים דאורייתא? הרי יש רבים: פסחים סא,ב, וגם בבבא מציעא קטו,ב: אביי אומר אין לוקין על לאו שבכללות בענין לא תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, וכן: מנחות נח,ב: איתמר: המעלה משאור ומדבש על גבי המזבח: אמר רבא: לוקה משום שאור ולוקה משום דבש, לוקה משום עירובי שאור ומשום עירובי דבש; אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות; איכא דאמרי חדא מיהא לקי ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי, דהא לא מיחד לאויה כלאו דחסימה. וכן: כריתות ד,א: ת"ר { ויקרא ז’} כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל אחת ואחת - דברי ר' ישמעאל, וחכ"א אינו חייב אלא אח;ת נימא בהא קמיפלגי: דר' ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין על לאו שבכללות לעולם סבר ר' ישמעאל אין לוקין על לאו שבכללות ושאני הכא דמייתרי ליה קראי. אם כן מגוע לא הביאו ענינים אלה? אולי כי יש דרשות רבות כל-כך מ'לא תאכלו על הדם, ולכן זו דוגמא ראויה וחשובה.]
- ^ הפסוק שלאחריו: מלכים ב יז,לא: והעוים עשו נבחז ואת תרתק והספרוים שרפים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך אלה ספרוים (כתיב: ספרים)
- ^ כלב נובח
- ^ מהדר את אדוניו ומכבדו: שמשליך עליו משאו שהיה צריך לטעון על צוארו: 'אדר מלך' = מהדר את מלכו, כלומר: את אדוניו
- ^ לשורפו באש כמו הספרוים
- ^ חיה קטנה שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים; והסך מדמה - אין האור שולט בו; ובאחז מצינו כתוב (מ"ב טז,ג) גם את בנו העביר באש, ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו
- ^ שהיה יצרן תקפן על עריות; אמרו: נפרוק כל עול תורה מעלינו, ואל יוכיחונו על העריות; אבל על עבודה זרה לא תקפן יצרן
- ^ 'כזכור בניהם מזבחותם' משמע שהיו להם געגועין עליהם כאדם שיש לו געגועין על בנו, ובזכרו נאנח; והכי משמע: כזכור בניהם דומה להם זכירת מזבחותם ואשריהם
- ^ אחר שנתקשרו בהן מעצמן - תקפה חיבתן עליהן
- ^ כמו 'נפוחי'