קטגוריה:דברים יג יב
וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוספו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך.
וְכׇל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ.
וְכׇ֨ל־יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא־יוֹסִ֣פוּ לַעֲשׂ֗וֹת כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃
וְכָל וְ - ו' החיבור
כָל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: c/3605
מורפ': HC/Ncmsc־יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׂרָאֵ֔ל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp יִשְׁמְע֖וּ יִשְׁמְע֖וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 8085
מורפ': HVqi3mp וְיִֽרָא֑וּן וְ - ו' החיבור
יִֽרָא֑וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים
ן - סיומת, נ' נוספת
צורת יסוד: c/3372
מורפ': HC/Vqi3mp/Sn וְלֹֽא וְ - ו' החיבור
לֹֽא - מילית, שלילה
צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn־יוֹסִ֣פוּ יוֹסִ֣פוּ - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 3254
מורפ': HVhi3mp לַעֲשׂ֗וֹת לַ - מילת יחס
עֲשׂ֗וֹת - פועל, קל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/6213 a
מורפ': HR/Vqc כַּדָּבָ֥ר כַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
דָּבָ֥ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: k/1697
מורפ': HRd/Ncmsa הָרָ֛ע הָ - מילית, ה' הידיעה
רָ֛ע - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/7451 a
מורפ': HTd/Aamsa הַזֶּ֖ה הַ - מילית, ה' הידיעה
זֶּ֖ה - כינוי גוף, רומז, זכר, יחיד
צורת יסוד: d/2088
מורפ': HTd/Pdxms בְּקִרְבֶּֽךָ בְּ - מילת יחס
קִרְבֶּֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/7130
מורפ': HR/Ncmsc/Sp2ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל זקף קטן (מלך, דרגא 2)
יִשְׁמְע֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)
וְיִֽרָא֑וּן אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְלֹֽא־יוֹסִ֣פוּ מונח (משרת, דרגא 5) לַעֲשׂ֗וֹת רביעי (משנה, דרגא 3)
כַּדָּבָ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) הָרָ֛ע תביר (משנה, דרגא 3)
הַזֶּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
בְּקִרְבֶּֽךָ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן, וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּן וְיִדְחֲלוּן וְלָא יֵיסְפוּן לְמֶעֱבַד כְּפִתְגָמָא בִישָׁא הָדֵין בֵּינָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכָל יִשְרָאֵל יִשְׁמְעוּן וִידַחֲלוּן וְלָא יוֹסְפוּן לְמֶעֱבַד כְּפִתְגָמָא בִּישָׁא הָדֵין בֵּינֵיכוֹן: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ר' יהודה אומר: אין מענים (בבית דין, אלא זה בלבד.) [את דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד. וכותבין ושולחין, "איש פלוני נתחייב מיתה בב"ד"].
ומניין לאומר "אעבוד" "אלך ואעבוד" "נלך ונעבוד", "אלך ואזבח" "נלך ונזבח", (או) "אלך ואקטיר" "נלך ונקטיר", "אלך ואנסך" "נלך וננסך", "אשתחוה" "אלך ואשתחוה" "נלך ונשתחוה" - ת"ל (לא תוסיפו) [ולא יוסיפו] לעשות כדבר הרע (הזה בקרבך), לא כדבר ולא כרע (הזה).
(סנהדרין פז) יכול אף המגפף והמנשק והמרחיץ והמרבץ והסך והמלביש והמנעיל והמעטיף? ת"ל הזה, הזה בסקילה ואין כל אלו בסקילה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ע.
וכל ישראל ישמעו ויראון. מזה אמר ר"ע שצריך להשהותו עד הרגל, שאז ימצאו שם כל ישראל. ור"י מדייק מדלא אמר "יראו וייראו", שדי אם מכריזים אח"כ, כמ"ש בסנהדרין פט.
ומ"ש ולא יוסיפו לעשות, פי' בסנהדרין שהוא אזהרה למסית עיי"ש ברש"י. וכן תפס הרמב"ם (ע"ז ה ד).
והפר"ח תמה בזה ממ"ש במכות ד ע"ב גבי עדים זוממים לרבנן, שממ"ש ישמעו וייראו - לא ידעינן הכרזה, דלשון הנשארים אינו כולל כל ישראל, רק העומדים במעמד. אבל במסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא, דכתיב וכל העם , וכל ישראל (כמ"ש בסנהדרין פט) ילפינן מיני' הכרזה. ונשאר ולא יוסיפו לאזהרה. והראיה, דהא בבן סורר ומרה לא כתיב "ולא יוסיפו", ובכ"ז צריך הכרזה, משום דכתיב וכל ישראל ישמעו.
ופי' בספרי שמ"ש ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה - לא הזהיר לענוש, רק על עבודות שחייב סקילה בכל אופן שהסית, אעבוד או אלך ואעבוד וכו' כמ"ש בסנהדרין. אבל המגפף והמנשק וכו', ע"ז אינו חייב כי אינו בסקילה, ואין זה "כדבר הזה".
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים יג יב"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.