משנה סנהדרין ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


סנהדרין פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק שביעי ("ארבע מיתות") · >>

פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

ארבע מיתות נמסרו לבית דין, סקילה, שרפה, הרג, וחנק.

רבי שמעון אומר, שרפה, סקילה, חנק, והרג.

זו מצות הנסקלין.

משנה ב[עריכה]

מצות הנשרפין, היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו, ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו.

זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו, ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו.

רבי יהודה אומר, אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שרפה, אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו.

אמר רבי אליעזר בן צדוק, מעשה בבת כהן אחת שזינתה, והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה.

אמרו לו, מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי.

משנה ג[עריכה]

מצות הנהרגים, היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה.

רבי יהודה אומר, ניוול הוא זה, אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ.

אמרו לו, אין מיתה מנוולת מזו.

מצות הנחנקין, היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו, זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה.

משנה ד[עריכה]

אלו הן הנסקלין, הבא על האם, ועל אשת האב, ועל הכלה, ועל הזכור, ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה, והמגדף, והעובד עבודה זרה, והנותן מזרעו למולך, ובעל אוב וידעוני, והמחלל את השבת, והמקלל אביו ואמו, והבא על נערה המאורסה, והמסית, והמדיח, והמכשף, ובן סורר ומורה.

הבא על האם , חייב עליה משום אם ומשום אשת אב.

רבי יהודה אומר, אינו חייב אלא משום האם בלבד.

הבא על אשת אב, חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש, בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו, בין מן האירוסין בין מן הנשואין.

הבא על כלתו, חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש, בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו, בין מן האירוסין בין מן הנשואין.

הבא על הזכור ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה.

אם אדם חטא, בהמה מה חטאת, אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל.

דבר אחר, שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה.

משנה ה[עריכה]

המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם.

אמר רבי יהושע בן קרחה, בכל יום דנין את העדים בכינוי, יכה יוסי את יוסי.

נגמר הדין, לא הורגין בכינוי, אלא מוציאים את כל האדם לחוץ ושואלים את הגדול שבהן ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר, והדיינים עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין.

והשני אומר אף אני כמוהו, והשלישי אומר אף אני כמוהו.

משנה ו[עריכה]

העובד עבודה זרה, אחד העובד, ואחד הזובח, ואחד המקטר, ואחד המנסך, ואחד המשתחוה, ו [ אחד ] המקבלו עליו לאלוה, והאומר לו אלי אתה.

אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרביץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל, עובר בלא תעשה.

הנודר בשמו והמקיים בשמו, עובר בלא תעשה.

הפוער עצמו לבעל פעור, זו היא עבודתו.

הזורק אבן למרקוליס, זו היא עבודתו.

משנה ז[עריכה]

הנותן מזרעו למולך, אינו חייב, עד שימסור למולך ויעביר באש.

מסר למולך ולא העביר באש, העביר באש ולא מסר למולך, אינו חייב, עד שימסור למולך ויעביר באש.

בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו, וידעוני זה המדבר בפיו, הרי אלו בסקילה, והנשאל בהם באזהרה.

משנה ח[עריכה]

המחלל את השבת, בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

המקלל אביו ואמו, אינו חייב עד שיקללם בשם.

קללם בכינוי, רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין.

משנה ט[עריכה]

הבא על נערה המאורסה, אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה.

באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק.

משנה י[עריכה]

המסית, זה הדיוט שהסית, והמסית את ההדיוט, אמר לו יש יראה במקום פלוני, כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה, כך מריעה.

כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם, חוץ מזו.

אמר לשנים והן עדיו, מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו.

אמר לאחד, הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך.

אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם, מכמינין לו עדים אחורי הגדר, והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד, והלה אומר לו, והוא אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים.

אם חוזר בו, הרי זה מוטב.

ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו, העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו.

האומר אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד.

אזבח, אלך ואזבח, נלך ונזבח.

אקטיר, אלך ואקטיר, נלך ונקטיר.

אנסך, אלך ואנסך, נלך וננסך.

אשתחוה, אלך ואשתחוה, נלך ונשתחוה.

המדיח, זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה.

משנה יא[עריכה]

המכשף העושה מעשה, חייב, ולא האוחז את העינים.

רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע, שנים לוקטין קשואין, אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב, העושה מעשה חייב, האוחז את העינים פטור.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה סנהדרין ז ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק רבי שמעון אומר שריפה סקילה חנק והרג זו מצות הנסקלין.

(ב) מצות הנשרפים היו משקעים אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשה בתוך הרכה וכורך על צווארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת וחומדת את בני מעיו אמר רבי יהודה אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותחין את פיו בצבת על כורחו שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת וחומדת את בני מעיו אמר רבי אלעזר ברבי צדוק מעשה בבת כוהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו מפני שלא היה בית דין שבאותה שעה בקי.

(ג) מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסיף כדרך שהמלכות עושה רבי יהודה אומר ניוול הוא זה אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיס אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו מצות הנחנקין היו משקעים אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה וכורך על צווארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצא.

(ד) אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה והבא על הזכור ועל הבהמה והאישה המביאה את הבהמה המגדף והעובד עבודה זרה והנותן מזרעו למולך ובעל אוב ויידעוני והמחלל את השבת והמקלל אביו ואימו והבא על נערה מאורסה המסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה הבא על האם חייב עליה משום האם ומשום אשת אב רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין ובין מן הנישואין הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו ובין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין ובין מן הנישואין הבא על הזכור ועל הבהמה והאישה המביאה את הבהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמר הכתוב תיסקל דבר אחר שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל איש פלוני על ידיה.

(ה) המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם אמר רבי יהושע בן קורחה בכל יום ויום דנים את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי נגמר הדין לא היו הורגין בכינוי אלא מוציאין את כל האדם לחוץ ושואלין את הגדול שבהם ואומרין לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחין והשני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו.

(ו) העובד עבודה זרה אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחווה והמקבלו עליו באלוה והאומר לו אלי אתה אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרביץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו.

(ז) הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש ובעל אוב זה פיתום המדבר משחייו ויידעוני המדבר בפיו הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.

(ח) המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת והמקלל אביו ואימו אינו חייב עד שיקללם בשם קללם בכינוי רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין.

(ט) הבא על נערה מאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה בבית אביה באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק.

(י) המסית זה הדיוט המסית את ההדיוט אמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזו אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו אמר לאחד הוא אומר לו יש לי חברים רוצים בכך אם היה ערום אינו יכל לדבר בפניהם אלא מכמינן לאחורי הגדר והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והוא אומר לו והלה אומר לו היאך נניח את אלוהינו שבשמיים ונלך ונעבוד את העצים ואת האבנים אם חזר בו מוטב ואם אמר לו כך היא חובתנו וכך יפה לנו העומדים לאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחווה אלך ואשתחווה נלך ונשתחווה המדיח זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה.

(יא) המכשף העושה מעשה ולא האוחז את העיניים רבי עקיבה אומר משום רבי יהושע שנים לוקטין קישואים אחד לוקט ופטור ואחד לוקט וחייב העושה מעשה חייב והאוחז את העיניים פטור.

פירושים[עריכה]