משנה סנהדרין ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


סנהדרין פרק ו: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק שישי ("נגמר הדין") · >>

פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

נגמר הדין, מוציאין אותו לסקלו.

בית הסקילה היה חוץ לבית דין, שנאמר (ויקרא כד) הוצא את המקלל.

אחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו [ ואדם אחד רוכב ], הסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו.

אומר אחד יש לי ללמד עליו זכות, הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו.

ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות, מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים, ובלבד שיש ממש בדבריו.

מצאו לו זכות, פטרוהו, ואם לאו, יוצא ליסקל.

וכרוז יוצא לפניו, איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל על שעבר עברה פלונית ופלוני ופלוני עדיו, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו.

משנה ב[עריכה]

היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו התודה, שכן דרך המומתין מתודין, שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא.

שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע ז) בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה וגו', ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי [ לה' אלהי ישראל ] וכזאת וגו'.

ומנין שכיפר לו ודויו, שנאמר (שם) ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה, היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא.

ואם אינו יודע להתודות, אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי.

רבי יהודה אומר, אם היה יודע שהוא מזומם, אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה.

אמרו לו, אם כן, יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן.

משנה ג[עריכה]

היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות, מפשיטין אותו את בגדיו.

האיש, מכסין אותו מלפניו.

והאשה, מלפניה ומאחריה, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים, האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה.

משנה ד[עריכה]

בית הסקילה היה גבוה שתי קומות.

אחד מן העדים דוחפו על מתניו.

נהפך על לבו, הופכו על מתניו.

אם מת בה, יצא.

ואם לאו, השני נוטל את האבן ונותנה על לבו.

אם מת בה, יצא.

ואם לאו, רגימתו בכל ישראל, שנאמר (דברים יז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה.

כל הנסקלין נתלין, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים, אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה.

האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים, האיש נתלה ואין האשה נתלית.

אמר להן רבי אליעזר, והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון.

אמרו לו, שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד.

כיצד תולין אותו, משקעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ממנה, ומקיף שתי ידיו זו על גבי זו ותולה אותו.

רבי יוסי אומר, הקורה מוטה על הכתל ותולה אותו כדרך שהטבחין עושין.

ומתירין אותו מיד.

ואם לן, עובר עליו בלא תעשה, שנאמר (דברים כא) לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו [ ביום ההוא ] כי קללת אלהים תלוי וגו'.

כלומר, מפני מה זה תלוי, מפני שבירך את השם, ונמצא שם שמים מתחלל .

משנה ה[עריכה]

אמר רבי מאיר, בזמן שאדם מצטער, [ שכינה ] מה הלשון אומרת [ כביכול ], קלני מראשי, קלני מזרועי.

אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך, קל וחומר על דמם של צדיקים.

ולא זו בלבד [ אמרו ], אלא כל המלין את מתו, עובר בלא תעשה.

הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים, אינו עובר עליו.

ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו, אלא שני בתי קברות היו מתוקנין לבית דין, אחד לנהרגין ולנחנקין ואחד לנסקלין ולנשרפין.

משנה ו[עריכה]

נתעכל הבשר, מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן.

והקרובים באים ושואלין בשלום הדיינין ובשלום העדים, כלומר שאין בלבנו עליכם כלום, שדין אמת דנתם.

ולא היו מתאבלין, אבל אוננין, שאין אנינות אלא בלב.


משנה מנוקדת[עריכה]

משנה סנהדרין ו ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו ובית הסקילה היה חוץ לבית דין שנאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה (ויקרא כד יד) אחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו והסוס רחוק הימנו כדי שיהא רואהו אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו אפילו אמר יש לי ללמד לעצמי זכות מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמישה פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו יוצא להיסקל והכרוז יוצא לפניו איש פלוני בן איש פלוני יוצא להיסקל על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו כל מי שהוא יודע לו זכות יבוא וילמד.

(ב) רחוק מבית הסקילה עשר אמות אומרין לו התוודה שכן דרך כל המומתים מתוודים שכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלוהי ישראל ויען עכן ויאמר אומנה . (יהושע ז יט-כ) ומנין שכיפר לו וידוייו שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכורך ה' ביום הזה (יהושע ז כה) היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעתיד לבוא אם אינו יודע להתוודות אומרין לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותיי רבי יהודה אומר אם יודע שהוא מזומם יאמר תהא מיתתי כפרה על כל עוונותיי חוץ מהעוון הזה אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרין כן כדי לנקות את עצמן.

(ג) רחוק מבית הסקילה ארבע אמות היו מפשיטין אותו בגדיו האיש מכסין אותו מלפניו והאישה מלפניה ומאחריה דברי רבי יהודה וחכמים אומרין האיש נסקל ערום ואין האישה נסקלת ערומה.

(ד) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על מותניו ונהפך על לבו אם מת בה יצא ואם לאו העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה (דברים יז ז).

כל הנסקלין נתלין דברי רבי אליעזר וחכמים אומרין אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאישה פניה כלפי העץ דברי רבי אליעזר וחכמים אומרין האיש נתלה ואין האישה נתלית אמר להם רבי אליעזר מעשה בשמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון אמרו לו שמונים אישה תלה ואין דנין שנים ביום אחד.

כיצד תולין אותו היו משקעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ממנה ומקיף שתי ידיו זו לזו ותולה אותו רבי יוסי אומר קורה מטה על הכותל ותולה בה כדרך שהטבחים תולין ומתירין אותו מיד ואם לן עוברין עליו בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא (דברים כא כג) כלומר מפני מה זה תלוי מפני שקילל את השם ונמצא שם שמיים מתחלל.

(ה) אמר רבי מאיר: בזמן שאדם מצטער, מה הלשון אומרת? "קל אני מראשי, קל אני מזרועי".

אם כך אמר הכתוב מצטער אני על דמן של רשעים, קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך.

ולא זו בלבד, אלא כל המלין את מתו עובר עליו בלא תעשה.

הלינו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכין, אינו עובר עליו.

ולא היו קוברין אותם בקברות אבותיהם, אלא שתי קבורות היו מתקנין לבית דין, אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין.

(ו) נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברים אותם במקום והקרובים באים ושואלים את שלום העדים ואת שלום הדיינין כלומר שאין בליבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם ולא היו מתאבלים אלא אוננים שאין אנינה אלא בלב.


פירושים[עריכה]