משנה סנהדרין ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


סנהדרין פרק ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק שני ("כוהן גדול") · >>

פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

כהן גדול דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו, ומיבמין את אשתו, אבל הוא אינו מיבם, מפני שהוא אסור באלמנה.

מת לו מת, אינו יוצא אחר המטה, אלא הן נכסין והוא נגלה, הן נגלין והוא נכסה, ויוצא עמהן עד פתח [ שער ] העיר, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, אינו יוצא מן המקדש, שנאמר (ויקרא כא) ומן המקדש לא יצא.

וכשהוא מנחם אחרים, דרך כל העם עוברין בזה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם.

וכשהוא מתנחם מאחרים, כל העם אומרין לו אנו כפרתך, והוא אומר להן התברכו מן השמים.

וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל .

משנה ב[עריכה]

המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין לאשתו.

לא מיבם ולא מיבמין לאשתו.

רבי יהודה אומר, אם רצה לחלוץ או ליבם, זכור לטוב.

אמרו לו, אין שומעין לו.

ואין נושאין אלמנתו.

רבי יהודה אומר, נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר (שמואל ב יב) ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך.

משנה ג[עריכה]

מת לו מת, אינו יוצא מפתח פלטרין שלו.

רבי יהודה אומר, אם רוצה לצאת אחר המטה, יוצא, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר, שנאמר (שם ג) והמלך דוד הלך אחרי המטה.

אמרו לו, לא היה הדבר אלא לפייס את העם .

וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש.

משנה ד[עריכה]

ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד.

ופורץ לעשות לו דרך, ואין ממחין בידו.

דרך המלך אין לו שיעור .

וכל העם בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל חלק בראש.

לא ירבה לו נשים, אלא שמונה עשרה.

רבי יהודה אומר, מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו.

רבי שמעון אומר, אפלו אחת ומסירה את לבו, הרי זה לא ישאנה.

אם כן למה נאמר (דברים יז) ולא ירבה לו נשים, אפילו כאביגיל.

(שם) לא ירבה לו סוסים, אלא כדי מרכבתו.

(שם) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, אלא כדי ליתן אפסניא.

וכותב לו ספר תורה לשמו.

יוצא למלחמה, מוציאה עמו.

נכנס, מכניסה עמו.

יושב בדין, היא עמו.

מיסב, היא כנגדו, שנאמר (שם) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.

משנה ה[עריכה]

אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום ולא בבית המרחץ, שנאמר (שם) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה סנהדרין ב ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כוהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו חולץ וחולצין לאשתו ומייבמין את אשתו אבל הוא אינו מייבם מפני שהוא אסור באלמנה מת לו מת אינו יוצא אחר המיטה אלא הן נכסין והוא נגלה ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא (ויקרא כא יב).

כשהוא מנחם את אחרים דרך כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרין לו אנו כפרתך והוא אומר להן תתברכו מן השמיים וכשמברין אותו כל העם מסב על הארץ והוא מסב על הספסל.

(ב) המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין את אשתו לא מייבם ולא מייבמין את אשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב אמרו לו ואם רצה אין שומעין לו ואין נושאין את אלמנתו רבי יהודה אומר נושא הוא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדויד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך (שמואל ב יב ח)

(ג) מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטורין שלו רבי יהודה אומר אם רצה לצאת אחר המיטה יוצא שכן מצינו בדויד שיצא אחר מיטתו של אבנר שנאמר והמלך דויד הולך אחרי המיטה (שמואל ב ג לא) אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מסב על הדרגש.

ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו דרך המלך אין לה שעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש.

לא ירבה לו נשים (דברים יז יז) אלא שמונה עשרה רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו רבי שמעון אומר אפילו אחת מסירה את לבו הרי זה לא יישאנה אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל לא ירבה לו סוסים (דברים יז טז) אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד (דברים יז יז) אלא כדי שיתן לאפסוניה וכותב לו ספר תורה לשמו יוצא למלחמה והוא עימו נכנס והוא עימו יושב בדין והוא עימו מסב והיא כנגדו שנאמר והייתה עימו וקרא בו כל ימי חייו (דברים יז יט).

(ה) אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כיסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ שנאמר שום תשים עליך מלך (דברים יז טו) שתהא אימתו עליך.

פירושים[עריכה]