ירושלמי סנהדרין ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סנהדרין פרק ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב >>




מתוך: ירושלמי סנהדרין ב א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

כהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו חולץ וחולצין לאשתו ומייבמין לאשתו אבל הוא אינו מייבם מפני שהוא אסור באלמנה מת לו מת אינו יוצא לאחר המיטה אלא הן ניכסין והוא נגלה הן ניגלין והוא נכסה ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי רבי מאיר ר יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא

הלכה א גמרא[עריכה]

ניחא דן דנין אותו וימנה ליה אנטלר הגע עצמך שנפלה לו שבועה ואנטלר בשבועה דיני ממונות שלו בכמה בשלשה ועשרים נישמעינה מהדא אין מלך יושב בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור שאין כבוד המלך לישב בשבעה תא חמי בשבעה אין כבודו ליב לא כל שכן בשלשה הדא אמרה דיני ממונות שלו בעשרים ושלשה א"ר לעזר כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו א"ר מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו אני ה כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו ר חנינה כתובא ר אחא בשם ריש לקיש כהן גדול שחטא מקלין אותו אין תימר בעשרים ושלשה נמצאת עלייתו ירידתו וריש לקיש אמר נשיא שחטא מלקין אותו בב"ד של שלשה מה מחזרן ליה א"ר חגיי משה אין מחזרין ליה די קטל לון שמע ר יודן נשייא וכעס שלח גנתן למיתפוס לריש לקיש טרפון ערק לדא מוגדלא ואית דמרין להדא כפר יטיא למחר סלק ר יוחנן לבית וועדא וסלק רבי יודן נשיא לבית וועדא א"ל למה לית מרי אמר לון מילא דאורייא שרי טפח בחדא ידיה א"ל ובחדא טפחין אלא א"ל לא ולא בן לקיש לא א"ל אלא אנו מפתחה א"ל בהדא מגדלא א"ל למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה של ר יוחנן גבי ריש לקיש עתיד לך מילה דאורייא דנשייא נפיק לקדמך נפק לקדמון ומר דיגמא דידכון דמייא לבירייתכון כד אתא רחמנא למיפרוק ית ישראל לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הוא בעצמו דכתיב ועברתי בארץ מצרים הוא וכל דרגון דידיה א"ל ומה חמית מימר הא מילתא אמר לון מה אתון סברין מה דחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא דמר ר שמואל בר רב יצחק אל בני כי לא טובה השמועה ר לעזר בשם כהנא למעלן למעלן מקנה שפה למטן למטן מקנה שפה ר יוחנן אמר למטן ממש ר יוחנן סלק למבקרה לר חנינה גו איסטרטה שמע דדמך אמר שלח ואייתי מנוי טבייא דשובתא ובזעיה ר יוחנן פליג על ר יודן בתרתי ואתייא דר לעזר בשם כהנא כר יודה ואי כר יודה לא יפרום כל עיקר לא אתייא דלא אלא על אביו ועל אמו כר מאיר דתני על כל המתים אין מבדיל קנה שפה אלא על אביו ועל אמו דברי ר מאיר ר יודן אומר כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות מאי כדון חומר הוא בכהן גדול שיהא מבדיל קנה שפה כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל דברי ר"מ ר יהודה אומר כל אותו היום ר"ש אומר גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו בין ר מאיר לר"ש חדא בין רבי יודא לר"ש חדא בין ר"מ לר יודה הכנסה ר יעקב בן דסאי מפסיק ביניהן ר מאיר אומר היה בפנים היה יוצא היה בחוץ היה נכנס ר יהודה אומר היה בפנים היה נכנס היה בחוץ לא היה נכנס ר"ש אומר גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו ר יוסי בי ר בון בשם רב הונא מתני לריש לקיש ומן המקדש לא יצא עמהן אין יוצא אבל יוצא הוא אחריהן הן ניכסין והוא נגלה ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי רבי מאיר ר יודן אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא יצא לא היה חוזר ר אבהו בשם רבי לעזר אין אנינה אלא למת בלבד דכתיב ואנו ואבלו פתחיה התיב חייה בר אדא והכתיב ואנו הדיינים א"ר חנינה כיני מתני שאין אנינת טומאה אלא למת בלבד תני אי זו היא אנינה משעת מיתה עד שעת קבורה דברי רבי וחכמים אומרים כל אותו היום אשכחת מר קולת וחומרת על דעתיה דרבי קולת וחומרת על דעתיה דרבנן מה מפקה מביניהון מת ונקבר בשעתו על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום על דעתיה דר אינו אסור אלא אותה שעה בלבד מת ונקבר לאחר שלשה ימים על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום על דעתיה דר אסור עד שלשה ימים אתא רבי אבהו בשם ר יוחנן ורב חסדא תרויהון מרין מודה ר לחכמים שאין אסור אלא אותו היום בלבד כהדא דתני רבי אומר תדע לך שאין אנינות לילה תורה שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב והרי אמרו אנינות תורה ר יסא בר בון בשם ר חונא תיפתר שנקבר בדמדומי חמה


מתוך: ירושלמי סנהדרין ב ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

וכשהוא מנחם את אחרים דרך כל העם עוברין בזה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם כשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אני כפרתו והוא אומר להן תתברכו מן השמים וכמשברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל

הלכה ב גמרא[עריכה]

הדא אמרה ספסל אין בו משום כפיית המיטה כהן גדול חייב בכפיית המיטה תני אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע אלא אם כן הקדימו שעה אחת או איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפלל והתנינן קברו את המת וחזרו תיפתר באינון דהוון סברין דאית בה ענה ולית בה ענה תני ההספד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לקרית שמע ולא לתפילה מעשה היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור מתני ביום ראשון מה דתני ביום שני א"ר שמואל בר אבדומא זה שנכנס לכנסת ומצאן עומדין לתפילה אם יודע שיכול לגמור עד שלא יתחיל שליח ציבור לענות אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל באי זה אמן אמרו תרין אמורין חד אמר של האל הקדוש וחד אמר של שומע תפילה בחול תני ר יהודה אומר היו כולן עומדין בשורה משום כבוד חייבין משום אבל פטורין ירדו לספד הרואין פנים פטורין ושאין רואין פנים חייבין והדא דתנינן כשמנחם אחרים כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם כמשנה הראשונ והא דתנינן הפנימין פטורין והחיצונין חייבין כמשנה הראשונה א"ר חנינה בראשונה היו משפחות עומדות והאבילין עוברין משרבת תחרות בציפרין התקין ר יוסי שיהו משפחות עוברות והאבילים עומדין אמר ר שמואל דסופפתא חזרו הדברים ליושנן


מתוך: ירושלמי סנהדרין ב ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין את אשתו לא מייבם ולא מייבמין את אשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב אמרו לו אם רצה אין שומעין לו ואין נושאין את אלמנתו רבי יהודה אומר נושא הוא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחקיך

הלכה ג גמרא[עריכה]

לא דן והכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ותמר הכן אמור מעתה היה דן הדין זיכה הזכיי וחייב החייב היה החייב עני נותן לו משלו נמצא עושה דין לזה וצדקה לזה ר אומר היה דן וזיכה הזכיי וחייב החייב מעלה עליוהמקום כילו עשה צדקה עם החייב שהוציא גזילה מידו ולא דנין אותו על שם מלפניך משפטי יצא ר יצחק בשם ר המלך וצבור נידונין לפניו בכל יום שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו ר יודן אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב אמרו לו אם אומר את כן נמצאת פוגם כבוד המלך אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך על שם ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות ר יודה בר פזי בשם ר פזי בשם ר יוחנן מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסן לפניו בכל יום ואומר ליצרו הרע תאבתה דבר האסור לך חייך שאני מתאיבך דבר המותר לך רבנין דקיסרין אמרין אסורות ממש היה ומה כלי הדיוט שנשתמש בהן הדיוט אסור למלך להשתמש בו כלי המלך שנשתמש בהן הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור לשמש בהן ר יודן אומר נושא המלך אלמנות המלך שמצינו בדוד שנשא אלמנות שאול שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך זו רצפה ואביגיל ובת שבע שלשה בנים היו לחצרון דכתיב ובני חצרון ירחמאל ואת רם ואל כלובי הוא ירחמאל קדמוי אלא שנשא אשה גויה להתעטר בה דכתיב ותהיא אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונס שהכניסה אנינה לתוך ביתו ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון ונחשדון הוליד את שלמה ושלמון הוליד את בועז ובועז נשא את רות הא נבל אתי מן דכלובי אמר נבל לית בישראל בר טבין סגין מישראל הדא הוא דכתיב ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאוד והוא כלובי דאתי מן כלובי וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל ואמרתם כה לחי לקיומא ואתה שלום וגו א"ר יוסטא בר שונם נעשו מחנה ויען נבל את עבדי דוד וגו ומניין לדיני נפשות שמתחילין מן הצד תנא שמואל הזקן קומי ר אחא ויאמר דוד לאנשיו וגו ויעט בהם מהו ויעט בהם אפחון במילין ועתה דעי וראי מה תעשי ותפגוש אותם גילת שוקה והלכו לאורה ותפגוש אותם הוקרו כולם ודוד אמר אך לשקר שמרתי וגו משתין בקיר מה עיסקיה דכלבא משתין בכתלא אפילו על כלבא לינא חייס ותרא אביגיל את דוד וגו א"ל מרי דוד אנא מה עבדית בניי מה עבדון בעיריי מה עבד אמר לה מפני שקילל מלכות דוד אמרה ליה ומלך אתה אמר לה ולא משחני שמואל למלך אמרה לו עדיין מוניטה דמרן שאול קיים ואני אמתך מלמד שתבעה לתשמיש מיד הוציאה כתמה והראת לו אמר לה וכי רואין כתמין בלילה אמרו ליה ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר כתמין אין רואין בלילה ודיני נפשות דנין בלילה אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום אמרה לו ולא תהיה זאת לך לפוקה א"ר לעזר פיקפוקי דברים היה שם ר לוי הוה עבר פרשתא והוה ר זעירא מפקד לחברייא עלון ושמעון קליה דר לוי דרש דלית איפשר ליה דהוא מפקא פרשתא דלא ריבוון עאל ומר לון לא ושמע ר זעירא ומר אוף באגדתיה אית ריבוון לפוקה פיקפוקי דברים היה שם א"ל כד תיפוק פקפוקתך יהו אומרים עליך שופך דמים את ולמכשול עון אתה עומד להכשל באשת איש מוטב אחת ולא שתים עדיתה רובה מן הדא מייתי לא תהא דא בדא ולשפוך דם עומד אתה למלוך על ישראל והן אומרים עליך שופך דמים היה והדא דתימר כל המקלל מלכות בית דוד חייב מיתה אדיין מחוסר כסא את וזכרת את אמתך מלמד שפקרה עצמה וכיון שפקרה עצמה פגמה הכתוב בכל קרייא את קרי אביגיל בר מהדין פסוקא ויאמר דוד לאביגל ברוך השם וגו מבוא בדמים דם נידה ושפיכות דמים


מתוך: ירושלמי סנהדרין ב ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטורין שלו ר יהודה אומר אם רצה לצאת אחר המיטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר שנאמר והמלך דוד הולך אחרי המיטה אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש

הלכה ד גמרא[עריכה]

הדא אמרה דרגש יש בו משום כפיית המיטה המלך אינו חייב בכפיית המיטה אית תניי תני הנשים מהלכות תחילה והאנשים אחריהם ואית תניי תני אנשים תחילה והנשים אחריהם מאן דמר הנשים תחילה שהן גרמו מיתה לעולם מאן דמר האנשים תחילה מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטין בנשים והכתיב והמלך דוד הולך אחרי המיטה אמרו לא היה דבר אלא לפייס מאן דהוה מפייס לנשיא הוה מפייס לגוברייא ומאן דהוה מפייס לגוברייא הוה מפייס לנשייא כתיב ויסב דוד וגו מהו אחד הריקים אמר רבי בא בר כהנא הריקים שבריקים זו ארכסטס אמרת לו היום נגלה כבוד בית אבא אמרו עליו על בית שאול שלא ראו אותן לא עקב ולא גודל מימיהן הדא הוא דכתיב ויבא אל גדרות הצאן ר בון בר ר לעזר גדר לפנים מגדר היה ויבא שאול להסך את רגליו הוה חמי ליה משלשל ציבחר ומסלק ציבחר אמר ארור מגע בהדין צניעה הדא דו מר ליה הנה היום הזה אשר ראו עיניך וגו ואחד עליך אין כתוב אלא ותחס עליך צניעותך היא חסה עליך ויאמר דוד אל מיכל וגו ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה שאינן אמהות אלא אימהות ובמה נענשה ולמיכל בת שאול לא היה לה וולד והכתיב והששי יתרעם לעגלה אשתו אלא שגעת כעגלה ומתה אין לך אדם בישראל שביזה עצמו על המצות יותר מדוד מפני מה ביזה עצמו על המצות שהיו מביטין בארון ומתים דכתיב ויך באנשי בית שמש וגו ר חנינה ור מנא חד אמר ויך בעם שבעים איש זו סנהדרין וחמשים אלף שהיו שקולין כנגד חמשים אלף וחד אמר ויך בעם שבעים איש זו סנהדרין וחמשים אלף מעם הארץ כתיב שיר המעלות לדוד ה לא גבה לבי בשעה שמשחני שמואל ולא רמו עיני בשעה שהרגתי את גולית ולא הלכתי בגדולות בשעה שהעליתי בארון ובנפלאות ממני בשע שהחזירוני למלכותי אלא אם לא שויתי ודוממתי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי כהן ינקא דנחית ממעי אימיה כן הוות נפשי עלי


מתוך: ירושלמי סנהדרין ב ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד ופורץ לו דרך ואין ממחין בידו דרך המלך אין לה שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש

הלכה ה גמרא[עריכה]

דכתיב על פיו יצאו ועל פיו יבואו ופורץ לעשות לו דרך דכתיב נהגו לפני המקנה ויאמרו זה שלל דוד הוא היה עם דוד באפס דמים רבי יוחנן אמר בחקל סומקתה ורבי שמואל אמר שמשם נפסקו דמים ופלשתים נאספים וגו רבי יעקב דכפר חנן אמר עדשין היו אלא שהיתה עגבה שלהן יפה כשל שעורים אמר רבי לוי אילו הן הפלשתים שהיו באין זקופין כשעורין והולכין להן נמוכין כעדשין כתוב אחד אומר ותהי שם חלקת השדה מליאה שעורים וכתיב מליאה עדשים ר שמואל בר נחמן אמר שנה אחת היתה ושתי שדות היו אחת שעורים ואחת עדשים פשיטא ליה לאביד וליתן דמים דילמא פשיטא ליה לאביד שלא ליתן דמים אי זה מהן יאבד ואי זה מהן יתן דמים של עדשים ושל שעורין אלא של עדשים מאכל אדם ושל שעורין מאכל בהמה של עדשים אינה חייבת בחלה ושל שעורין חייבת בחלה עדשים אין עומר בא ממנה שעורין עומר בא ממנה ורבנין אמרין שדה אחת ושתי שנים היו היה למד משל אשתקד ואין למדין משנה לחבירתה ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה כתוב אחד אומר ויצילוה וכתוב אחד אומר ויצילה אלא מלמד שהחזירה לבעליה והיתה חביבה עליו כשדה מליאה כרכום כתיב ויתאו דוד ויאמר מי ישקיני מים מבור בית לחם וגו רבי חייה בר בא אמר הלכה נצרכה לו ויבקעו שלשה ולמה שלשה שאין הלכה מתבררת פחות משלשה ולא אבה דוד לשתות לא אבדה דוד שתיקבע הלכה על שמו ויסך אותם לה קבעה מסכת לדורות ופורץ לעשות לו דרך בר קפרא אמר חג היה וניסוך מים והיתר במה היה ויבקעו שלשה ולמה שלשה אחד הורג ואחד מפנה הרוגים ואחד מכניס צלוחית בטהרה כתוב אחד אומר וינסך אותם לה וכתוב אחד אומר ויסך מאן דמר ויסך מסייע לר חייה בר בא מאן דמר וינסך מסייע לבר קפרא ר הונא בשם ר יוסי הילכות שבויים נצרכה לו ר"ש בר רבי אומר בניין בית המקדש נתאווה


מתוך: ירושלמי סנהדרין ב ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

לא ירבה לו נשים אלא שמנה עשרה ר יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ר שמעון אומר אפילו אחת והיא מסירה את לבו הרי זה לא ישאנה א"כ למה נאמר ולא ירבה לו נשים דאפילו כאביגיל ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי שיתן אפסנייא וכותב לו ספר תורה לשמו יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא אצלו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך

הלכה ו גמרא[עריכה]

רב כהנא על שם הששי יתרעם לעגלה ומה כתיב תמן ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו על שם ויעקר דוד את כל הרכב וגו וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אפסנייא רבי יהושע בן לוי אמר ובלבד אפסנייא של שנה זו בלבד אמר רבי אחא אמר שלמה שלשה דברים ששחקה עליהן מידת הדין חיללתים לא ירבה לו נשים וכתיב והמלך שלמה אהב נשים נכריות ר"ש בן יוחי אמר אהב ממש לזנות חנניה בן אחי ר יהושע אומר על שם לא תתחתן בם ר יוסי אומר למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה ר ליעזר אומר על שם גם אותו החטיאו הנשים הנכריות אשכח תימר ר"ש בן יוחי וחנניה ור ליעזר חדא ור יוסי פליג על תלתיהון לא ירבה לו סוסים וכתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוו סוסים למרכב ושנים עשר אלף פרשים בטלנים היו וההדיוט מותר בכולן וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד וכתיב ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים ולא היו נגנבות א"ר יוסי בן חנינה אבני עשר אמות ושמונה אמות תני ר"ש בן יוחי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה לא היו של כסף אלא של זהב ומה טעם אין כסף נחשב בימי שלמה כתיב לשחוק אמרתי מהולל אמר הקב"ה לשלמה מה עטרה זו בראשך רד מכסאי ר יוסי בן חנינה אמר באותה שעה ירד מלאך ונדמה כדמות שלמה והמידו מכסאו וישב תחתיו והיה מחזר על בתי כניסיות ובתי מדרשות ואומר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם והוו מרין ליה מלכא יתיב על בסיליון דידיה ותימר אני קהלת והיו מכין אותו בקנה ומביאין לפניו קערה גריסין באותה שעה אמר וזה היה חלקי אית דמרין חוטרא ואית דמרין קניא אית דמרין קושרתיה ומי קיטרגו אמר ר יהושע בן לוי יו"ד שבירבה קיטרגו תני ר שמעון בן יוחי עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבון העולם כתבת בתורתיך כל דייתיקי שבטלה מקצת בטלה כולה והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד ממני אמר ליה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו בטילין ודבר ממך אינו בטל ר הונא בשם ר אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם תני ר הושעיה עלה יו"ד ונשתטח לפני הקב"ה ואמר רבון העולמים עקרתני מן הצדקת הזאת אמר לו הקב"ה צא לך לשעבר היית נתון בשם נקיבה ובסוף תיבה חייך שאני נותנן בשם זכר ובראש תיבה הדא הוא דכתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע וכותב ספר תורה לשמו שלא יהא ניאות לא בשל אביו ולא בשל רבו ומגיהין אותו מספר עזרה על פי בית דין של שבעים ואחד יוצא למלחמה והיא עמו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו והרי דברים קל וחומר ומה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו ההדיוט על אחת כמה וכמה כיוצא בו נאמר ביהושע והגית בו יומם ולילה והלא דברים ק"ו ומה אם יהושע שעוסק בצורכי ישראל נאמר בו והגית בו יומם ולילה הדיוט לא כל שכן מלך ישראל אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על ניסלו <בס"א כסאו> ואין משתמשין לא בכתרו ולא בשרביטו ולא באחד מכל משמשיו וכשמת כולן נשרפין לפניו שנא בשלום תמות ובמשרפות אבותיך ישרפו עליך ואין רואין אותו ערום ולא כשמסתפר ולא בבית המרחץ על שם מלך ביופיו תחזינה עיניך רבי חנינה סלק גבי רבי יודן נשייא נפק לגביה לבוש אותניתיה אמר ליה חזור ולבוש לגין דידך משום מלך ביופיו תחזינה עיניך ר יוחנן סלק גבי ר יודן נשייא נפק לקביה בחלוקא דכיתנא אמר ליה חזור ולבוש חלוקך דעמרא משום מלך ביופיו וגו מי נפק א"ל אייתי עטעמה א"ל שלח ואייתי לך מנחם טלמא דכתיב ותורת חסד על לשונה מי נפק חמא ר חנינה בר סיסי מפצע קיסין א"ל ר לית הוא כבודך א"ל ומה ניעביד ולית לי מאן דמשמשוני א"ל אין לו הוה לך מאן דמשמשיך לא מקבלה עלך מתמניי תירגם יוסי מעוני בכנישתא בטיבריה שמעו זאת הכהנים למה לית לית אתון לעין באורייתא לא יהבית לכון כ"ד מתנתא א"ל לא יהבין לן כלום והקשיבו בית ישראל למהלית אתון יהבין כ"ד מתנתא דפקידת יתכון בסיני א"ל מלכא נסיב כולא ובית המלך האזינו כי לכם המשפט לכם אמרתי וזה משפט הכהנים עתיד אני לישב עמהן בדין ולפסקן ולאבדן מן העולם שמע ר יודן נשייא וכעס דחל וערק סלקון רבי יוחנן וריש לקיש לפייס ליה אמרו ליה ר גברא רבא הוא א"ל איפשר כל מאן דנא שאול ליה הוא מגיב לי אמרו ליה אין א"ל מהו דין דכתיב כי זנתה אמם וכי שרה אמנו זונה הייתה א"ל כבת כן אמה כאמה בתה כדור כן הנשיא כנשיא כן הדור כמזבח כהניו כהנא אמר כן כגנתה כן גננה א"ל לא טב דקליל לי דלא באפוי חד זמן אלא באפיי תלתא זימנין א"ל מהו דין דכתיב הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה וכי אימינו לאה זונה היית דכתיב ותצא דינה א"ל לפום דכתיב ותצא לאה לקראתו פשיטין יציאה מיציאה ר חזקיה הוה מהלך באורחא פגע ביה חד כותי א"ל ר את הוא רבהון דיהודאי א"ל אין א"ל חמי מה כתיב שום תשים עליך מלך אשים אין כתיב אלא תשים דאת שוי עלך