ירושלמי סנהדרין ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת סנהדרין · פרק ב · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ג משנה[עריכה]

מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין את אשתו לא מייבם ולא מייבמין את אשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב אמרו לו אם רצה אין שומעין לו ואין נושאין את אלמנתו רבי יהודה אומר נושא הוא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחקיך

הלכה ג גמרא[עריכה]

לא דן והכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ותמר הכן אמור מעתה היה דן הדין זיכה הזכיי וחייב החייב היה החייב עני נותן לו משלו נמצא עושה דין לזה וצדקה לזה ר אומר היה דן וזיכה הזכיי וחייב החייב מעלה עליוהמקום כילו עשה צדקה עם החייב שהוציא גזילה מידו ולא דנין אותו על שם מלפניך משפטי יצא ר יצחק בשם ר המלך וצבור נידונין לפניו בכל יום שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו ר יודן אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב אמרו לו אם אומר את כן נמצאת פוגם כבוד המלך אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך על שם ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות ר יודה בר פזי בשם ר פזי בשם ר יוחנן מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסן לפניו בכל יום ואומר ליצרו הרע תאבתה דבר האסור לך חייך שאני מתאיבך דבר המותר לך רבנין דקיסרין אמרין אסורות ממש היה ומה כלי הדיוט שנשתמש בהן הדיוט אסור למלך להשתמש בו כלי המלך שנשתמש בהן הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור לשמש בהן ר יודן אומר נושא המלך אלמנות המלך שמצינו בדוד שנשא אלמנות שאול שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך זו רצפה ואביגיל ובת שבע שלשה בנים היו לחצרון דכתיב ובני חצרון ירחמאל ואת רם ואל כלובי הוא ירחמאל קדמוי אלא שנשא אשה גויה להתעטר בה דכתיב ותהיא אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונס שהכניסה אנינה לתוך ביתו ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון ונחשדון הוליד את שלמה ושלמון הוליד את בועז ובועז נשא את רות הא נבל אתי מן דכלובי אמר נבל לית בישראל בר טבין סגין מישראל הדא הוא דכתיב ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאוד והוא כלובי דאתי מן כלובי וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל ואמרתם כה לחי לקיומא ואתה שלום וגו א"ר יוסטא בר שונם נעשו מחנה ויען נבל את עבדי דוד וגו ומניין לדיני נפשות שמתחילין מן הצד תנא שמואל הזקן קומי ר אחא ויאמר דוד לאנשיו וגו ויעט בהם מהו ויעט בהם אפחון במילין ועתה דעי וראי מה תעשי ותפגוש אותם גילת שוקה והלכו לאורה ותפגוש אותם הוקרו כולם ודוד אמר אך לשקר שמרתי וגו משתין בקיר מה עיסקיה דכלבא משתין בכתלא אפילו על כלבא לינא חייס ותרא אביגיל את דוד וגו א"ל מרי דוד אנא מה עבדית בניי מה עבדון בעיריי מה עבד אמר לה מפני שקילל מלכות דוד אמרה ליה ומלך אתה אמר לה ולא משחני שמואל למלך אמרה לו עדיין מוניטה דמרן שאול קיים ואני אמתך מלמד שתבעה לתשמיש מיד הוציאה כתמה והראת לו אמר לה וכי רואין כתמין בלילה אמרו ליה ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר כתמין אין רואין בלילה ודיני נפשות דנין בלילה אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום אמרה לו ולא תהיה זאת לך לפוקה א"ר לעזר פיקפוקי דברים היה שם ר לוי הוה עבר פרשתא והוה ר זעירא מפקד לחברייא עלון ושמעון קליה דר לוי דרש דלית איפשר ליה דהוא מפקא פרשתא דלא ריבוון עאל ומר לון לא ושמע ר זעירא ומר אוף באגדתיה אית ריבוון לפוקה פיקפוקי דברים היה שם א"ל כד תיפוק פקפוקתך יהו אומרים עליך שופך דמים את ולמכשול עון אתה עומד להכשל באשת איש מוטב אחת ולא שתים עדיתה רובה מן הדא מייתי לא תהא דא בדא ולשפוך דם עומד אתה למלוך על ישראל והן אומרים עליך שופך דמים היה והדא דתימר כל המקלל מלכות בית דוד חייב מיתה אדיין מחוסר כסא את וזכרת את אמתך מלמד שפקרה עצמה וכיון שפקרה עצמה פגמה הכתוב בכל קרייא את קרי אביגיל בר מהדין פסוקא ויאמר דוד לאביגל ברוך השם וגו מבוא בדמים דם נידה ושפיכות דמים