משנה סנהדרין ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


סנהדרין פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק שלישי ("דיני ממונות") · >>

פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

דיני ממונות, בשלשה.

זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, שני הדיינים בוררין להן עוד אחד.

זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אימתי, בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין, אבל אם היו כשרים או מומחין, אינו יכול לפוסלן.

זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אימתי, בזמן שהוא מביא עליהם ראיה שהן קרובים או פסולים.

אבל אם היו כשרים, אינו יכול לפוסלן.

משנה ב[עריכה]

אמר לו נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנין עלי שלשה רועי בקר, רבי מאיר אומר, יכול לחזור בו.

וחכמים אומרים, אינו יכול לחזור בו.

היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך, רבי מאיר אומר, יכול לחזור בו.

וחכמים אומרים, אינו יכול לחזור בו.

משנה ג[עריכה]

ואלו הן הפסולין, המשחק בקוביא, והמלוה ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית.

אמר רבי שמעון, בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית.

משרבו האנסין, חזרו לקרותן סוחרי שביעית.

אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שאין להם אומנות אלא היא, אבל יש להן אומנות שלא היא, כשרין.

משנה ד[עריכה]

ואלו הן הקרובין, [ אביו ו ] אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו, הן ובניהן וחתניהן, וחורגו לבדו.

אמר רבי יוסי, זו משנת רבי עקיבא.

אבל משנה ראשונה, דודו ובן דודו, וכל הראוי ליורשו, וכל הקרוב לו באותה שעה.

היה קרוב ונתרחק, הרי זה כשר.

רבי יהודה אומר, אפלו מתה בתו ויש לו בנים ממנה, הרי זה קרוב.

משנה ה[עריכה]

האוהב והשונא.

אוהב, זה שושבינו.

שונא, כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה.

אמרו לו, לא נחשדו ישראל על כך.

משנה ו[עריכה]

כיצד בודקים את העדים, היו מכניסין אותן [ לחדר ] ומאיימין עליהן ומוציאין [ את כל האדם ] לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן ואומרים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה.

אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו, איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו, לא אמר כלום, עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז.

ואחר כך מכניסין את השני ובודקים אותו.

אם נמצאו דבריהם מכוונים, נושאים ונותנין בדבר.

שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב, זכאי.

שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי, חייב.

אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב, ואפילו שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר איני יודע, יוסיפו הדיינים.

משנה ז[עריכה]

גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן.

הגדול שבדיינים אומר, איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב.

ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין אבל מה אעשה שחברי רבו עלי, על זה נאמר [ (ויקרא יט) לא תלך רכיל בעמיך, ואומר ] (משלי יא) הולך רכיל מגלה סוד.

משנה ח[עריכה]

כל זמן שמביא ראיה, סותר את הדין.

אמרו לו, כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום.

מצא בתוך שלשים יום, סותר.

לאחר שלשים יום, אינו סותר.

אמר רבן שמעון בן גמליאל, מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים.

אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים, אמרו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה, ולאחר זמן הביא ראיה ומצא עדים, הרי זה אינו כלום.

אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים, לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה.

[ אמרו לו הבא עדים, אמר אין לי עדים, הבא ראיה ואמר אין לי ראיה ], ראה שמתחייב בדין ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו, הרי זה אינו כלום.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה סנהדרין ג ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררין להן עוד אחד דברי רבי מאיר וחכמים אומרין שני דיינין בוררין להן עוד אחד זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין אימתיי בזמן שהוא מביא ראיה שהן קרובים או פסולים אבל אם היו כשרים או מומחין מפי בית דין אינו יכל לפוסלן זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין אימתיי בזמן שהוא מביא עליהם ראיה שהם קרובין או פסולין אבל אם היו כשרים אינו יכל לפוסלם.

(ב) אמר לו נאמן עליי אבא נאמן עליי אביך נאמנין עליי שלשה רועי בקר רבי מאיר אומר יכל לחזור בו וחכמים אומרין אינו יכל לחזור בו היה חייב לו חברו שבועה אמר לו דור לי בחיי ראשך רבי מאיר אומר יכל הוא לחזור בו וחכמים אומרין אינו יכל לחזור בו.

(ג) אלו הן הפסולין המשחק בקוביה והמלווה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית אמר רבי שמעון מתחילה לא היו קוראין אותן אלא אוספי שביעית משרבו האנסין חזרו לקרותם סוחרי שביעית אמר רבי יהודה אימתיי בזמן שאין לו אומנות אלא היא אבל יש לו אומנות שלא היא הרי זה כשר.

(ד) אלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אימו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אימו ובעל אימו וחמיו ואגיסו הן ובניהן וחתניהן וחורגו לבדו אמר רבי יוסי זו משנת רבי עקיבה אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי לו לירושה וכל הקרוב לו באותה שעה היה קרוב ונתרחק כשר רבי יהודה אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב.

(ה) האוהב והשונא איזה הוא האוהב זה שושבינו והשונא כל שלא דיבר עימו שלשת ימים באיבה אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך.

(ו) כיצד בודקין את העדים היו מכניסין אותם ומאיימין עליהם ומוציאין את כל האדם לחוץ ומשירין את הגדול שבהן ואומרין לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר הוא אמר לי חייב אני לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתיים זוז היו מכניסין את השני ובודקין נמצאו דבריהן מכוונין נושאין ונותנין בדבר שנים אומרין זכאי ואחד אומר חייב זכאי שנים אומרין חייב ואחד אומר זכאי חייב אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב אפילו שנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין.

(ז) גמרו את הדבר היו מכניסין אותם הגדול שבדיינין אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ומנין לכשיצא לא יאמר אני הוא המזכה וחבריי מחייבין אבל מה אעשה ורבו עליי חבריי על זה נאמר הולך רכיל מגלה סוד (משלי יא יג) (ח) כל זמן שהוא מביא ראיה הוא סותר את הדין אמרו לו כל ראיות שיש לך הבא מיכן ועד שלשים יום הביא בתוך שלשים יום סותר לאחר שלשים יום אינו סותר אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה ולא מצא בתוך שלשים יום ומצא לאחר שלשים יום.

אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים הבא ראיה ואמר אין לי ראיה לאחר זמן מצא עדים ומצא ראיה הרי זו אינה כלום אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה לא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים הבא ראיה ואמר אין לי ראיה ראה שהוא מתחייב ואמר קרבו איש פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך פונדתו הרי זו אינה כלום.

פירושים[עריכה]