קטגוריה:ויקרא יט טז
לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך[1] אני יהוה.
לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ[2] אֲנִי יְהֹוָה.
לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ[3] אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
לֹא לֹא - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־תֵלֵ֤ךְ תֵלֵ֤ךְ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3212
מורפ': HVqi2ms רָכִיל֙ רָכִיל֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7400
מורפ': HNcmsa בְּעַמֶּ֔יךָ בְּ - מילת יחס
עַמֶּ֔י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/5971 a
מורפ': HR/Ncmpc/Sp2ms לֹ֥א לֹ֥א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn תַעֲמֹ֖ד תַעֲמֹ֖ד - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5975
מורפ': HVqi2ms עַל עַל - מילת יחס
צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־דַּ֣ם דַּ֣ם - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 1818
מורפ': HNcmsc רֵעֶ֑ךָ רֵעֶ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7453
מורפ': HNcmsc/Sp2ms אֲנִ֖י אֲנִ֖י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 589
מורפ': HPp1cs יְהוָֽה יְהוָֽה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
לֹא־תֵלֵ֤ךְ מהפך (משרת, דרגא 5) רָכִיל֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
בְּעַמֶּ֔יךָ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) תַעֲמֹ֖ד טפחא (מלך, דרגא 2)
עַל־דַּ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) רֵעֶ֑ךָ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אֲנִ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
יְהוָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
לֹא תֵלֵךְ רָכִיל לספר לשון הרע בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם מול סכנה שיכולה לשפוך את דמו (בלי לעזור לו) רֵעֶךָ, אֲנִי יְהוָה.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תֵיכוֹל קוּרְצִין בְּעַמָּךְ לָא תְקוּם עַל דְּמָא דְּחַבְרָךְ אֲנָא יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תֶהֱווֹן אָזְלִין בָּתַר לִישַׁן תְּלִיתָאֵי דְהוּא קְשֵׁי הֵי כְּחַרְבָּא דִקְטַל מִן תְּרֵין חוּרְפוֹי לְמֵיכוּל קוּרְצִין לִמְעִיקָא לְבַר עַמָךְ לָא תִמְנַע זְכוּ דְחַבְרָךְ לְמִסְהֲדָא עֲלוֹי בְּדִינָא אֲנָא יְיָ: |
| ירושלמי (קטעים): | עַמִּי בֵּית יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן בָּתַר לִישְׁנָא תְּלִיתַיָא עַל חַבְרֵיכוֹן וְלָא תִשְׁתּוֹק אִידְמָא דְחַבְרָךְ בִּזְמַן דְאַתְּ יָדַע קְשׁוֹט בְּדִינָא כְּדֵין אָמַר יְיָ: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ד (עריכה)
[ה] "לא תלך רכיל בעמך"-- שלא תהיה רך דברים לזה וקשה לזה. דבר אחר: שלא תהיה כרוכל שהוא מטעים דברים והולך.
[ו] אמר רבי נחמיה כך הוא מנהגם של דיינים: בעלי דין עומדים לפניהם ושומעים את דבריהם ומוציאים אותם לחוץ ונושאים ונותנים בדבר. גמרו את הדבר הזה מכניסים אותם, הגדול שבדיינים אומר "איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב". [ז] ומנין שכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר "אני מזכה וחבירי מחייבים אבל מה אעשה ורבו עלי", לכך נאמר "לא תלך רכיל בעמך". וכן הוא אומר "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" (משלי יא, יג)
[ח] ומנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך". ומנין אם ראית טובע בנהר או לסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו, חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך". ומנין לרודף אחר חבירו להורגו, ואחר הזכור, ואחר נערה המאורסה חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך".רש"י
"לא תעמוד על דם רעך" - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו (ת"כ) כגון טובע בנהר וחיה או לסטים באים עליו
"אני ה'" - נאמן לשלם שכר ונאמן להפרע
[לד] נאמן לשלם נאמן ליפרע. ובסוף פרשת אחרי מות (ר' לעיל יח, ו) "איש איש לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'", כתב (רש"י שם) 'נאמן לשלם שכר', ולא כתב 'נאמן ליפרע', משום ד"אני ה'" נדרש בודאי לטובה, כי הוא יתברך נקרא 'נאמן' כשהוא משלם שכר טוב. וכאשר הוא אצל מצות עשה יש לדרוש אותו לשכר, דהרי על מצות עשה הקב"ה קובע שכר. ואצל עריות דקאמר לעיל (שם) גם כן "אני ה'", אף על גב דאינו מצות עשה, משום דיצרו של אדם חומד אל העריות, והרבה פעמים בא אליו דבר עבירה וניצל, כי עריות חומד אותו לב האדם. אבל כאן דכתיב "לא תעמוד על דם רעך", כי אחר שאין בלאו זה שום יצרו תקפו, אין כאן קבול שכר, שאין שכר אלא אם כן יצרו תקפו, כדאיתא בפרק קמא דקדושין (סוף לט ע"ב), לכך צריך לומר דהכי קאמר, "אני ה'" לכל דבר - בין בשכר בין בעונש, דכיון דהוא נאמן לשלם שכר טוב - גם הוא נאמן לשלם עונש אל העושה העבירה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ – לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ, כְּגוֹן טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, וְחַיָּה אוֹ לִסְטִים בָּאִים עָלָיו.
אֲנִי ה' – נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר, וְנֶאֱמָן לְהִפָּרַע.
רשב"ם
לא תעמוד על דם רעך: לא תעמוד מנגד אלא ניתן להצילו בנפשו של רודף:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
"לא תעמד על דם רעך" - שלא יתחבר עם אנשי דמים.
וידוע כי כמה נרצחו ונהרגו בעבור המלשינות, ודואג האדומי לעד.
וטעם "אני ה'" - רואה מה שאתה עושה בסתר.רמב"ן
וכן תרגם אונקלוס: "לא תיכול קורצין", (דניאל ג ח): "אכלו קרציהון דיהודאי", (בבא מציעא פו.): "אכלו קורצא בי מלכא". נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה, והוא גמר חזוק, שדבריו מקויימים ויעמידם על האמת. ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין, לשון (משלי ו יג): "קורץ בעיניו", שכן דרך הולך רכיל לקרוץ בעיניו ולרמוז דברי רכילות שלא יבינו השומעים; כל זה לשון הרב.
ואין במה שפירש בתרגום הזה טעם או ריח, כי השומע מן הרכיל לא ישבע לו שיאמין דבריו ולא יתן לו אות ומופת, גם המלשין עבד אל אדוניו לא יבטיחנו האדון שישמע אליו, ומה טעם לאכילה הזאת?
ונבוכדנאצר, בהודאת הצדיקים עשה מה שעשה, לא האכילם למלשינים ולא נשבע להם וגם לא האמין להם, אבל שאל (דניאל ג יד): "הצדא שדרך מישך וגו'", וציווה שישתחוו מכאן ואילך, והיה מעביר על מה שעברו.
ודריוש לא היה מאכיל לו למלשיני דניאל רק לענה וראש, וכתוב בהן (דניאל ו): "די אכלו קרצוהי די דניאל".
ואפילו אם אמת הדבר שיעשה כן בזמנים ההם, אחר שהכתוב אמר "לא תלך רכיל בעמך", למה יזכיר אונקלוס מנהג השטות ההוא ואין לאזהרה ענין בו?
אבל עיקר לשון הארמית בכאן איננו אלא לשון השמעת קול, והוא מורגל בדברי חכמים (בבא בתרא ה.): "ועיזא לאו אכלויי מכלו ליה ולאו גברא בעי לאכלויי", ותרגם יונתן:
- (ישעיהו נח א): "קרא בגרון" - "אכלי",
- (ישעיהו ה כו): "ושרק לו מקצה הארץ" - "ויכלי ליה",
- (ישעיהו ה ל): "וינהום עליו כנהמת ים" - "ויכלי עליהון",
וכן במקומות רבים. והנה הוא לשון כל משמיע קול שיודיע חפצו בלא חתוך מלות, ולכן יאמר כן (בגמ' שם) בצועק לעזים הנכנסות בשדה, ויתרגם כן השורק והנוהם והצועק.
ודרך הרכילים לבא ברבים או לפני המושל, וינהמו בגרונם ויקרצו בעיניהם לרמוז כי שמעו דברים עד שיפצרו בהם ויגידו אותן, על כן נקראים "אוכלי קורצין", נוהמים ברמזים.
ואונקלוס תרגם רכילות ענינו וכן שמו בלשון הארמית, ולא חשש לפרש לשון הכתוב, וכן דרכו תמיד, כי להבין הענין הוא מתכוין. אבל בלשון הקודש היו קורין אותם "הולכי רכיל", מן (שיר השירים ג ו): "אבקת רוכל", (יחזקאל כו יב): "רכלתך", כי הרוכל הולך כל היום קונה מכאן ומכאן והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן כמו שמזכירין חכמים (משנה מעשרות ב ג): "רוכלין המחזירין בעיירות".
וזה טעם "בעמך", כי הוא הולך ברבים. ולהבדיל בין שניהם היה שם זה "רוכל" פועל ושם זה "רכיל" שם תואר בעצמו, כמו "סריס", "נזיר", ירמוז השם כי בנפשו הוא ועליו תשוב.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירצה שלא יחזיק בידי מדברי לשון הרע שבזה הוא סובב שיוליכו הרכיל ומעלה עליו הכתוב כאלו הוא הוליך רכילות לזה להיותו סיבה:
לא תעמוד וגו'. לצד שצוה על הרכילות התנה בו שלא יעמוד על דם רעך, שאם ראה כת אחת שרוצין לרצוח חייב להודיעו לבעל דבר כדי שיציל נפשו, ולא יאמר הרי זה רכילות, הא למדת שאם לא גילה אוזן חבירו והרגוהו בטל אזהרת לא תעמוד וגו'. וצא ולמד ממעשה גדליה בן אחיקם (ירמי', מ) שגילו לו וכשלא חש היה מה שהיה:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- ^ 1.0 1.1 בכתר ארם צובה היה כתוב רעיך
- ^ 2.0 2.1 בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶיךָ
- ^ 3.0 3.1 בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
- ^ רש"י מסביר את הביטוי "לא תלך רכיל" [שהוא קושר עם המלה "רגל"] בהצביעו על קשר דומה, שיש לדעתו בין espier ("לרגל") ובין pié ("רגל"). הלעז חסר בכתבי־היד.
- ^ רש"י מסביר את הביטוי "לא תלך רכיל" [שהוא קושר עם המלה "רגל"] בהצביעו על קשר דומה, שיש לדעתו בין espier ("לרגל") ובין pié ("רגל"). הלעז חסר בכתבי־היד.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ד
ה
דפים בקטגוריה "ויקרא יט טז"
קטגוריה זו מכילה את 37 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 37 דפים.