רש"י על ויקרא יט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"לא תלך רכיל" - אומר אני, על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל, הולכי רגילה, אשפיומנ"ט (spy) בלע"ז. וראיה לדברי, שלא מצינו רכילות שאינו כתוב בלשון הליכה, כמו "לא תלך רכיל", (ירמיהו ו כח): "הולכי רכיל נחשת וברזל". ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה, כגון (תהלים קא ה): "מלשני בסתר רעהו", (תהלים קכ ב): "לשון רמיה", (תהלים יב ד): "לשון מדברת גדולות". לכך אני אומר, שלשון רכיל לשון הולך ומרגל, שהכ"ף נחלפת בגימ"ל, שכל האותיות שמוצאיהם ממקום אחד מתחלפות זו בזו, בי"ת בפ"א ובוי"ו, גימ"ל בכ"ף וקו"ף, נו"ן בלמ"ד, ורי"ש וזי"ן בצד"י. וכן (שמואל ב יט כח): "וירגל בעבדך", רגל במרמה לומר עליי רעה, וכן (תהלים טו ג): "לא רגל על לשונו", וכן רוכל, הסוחר ומרגל אחר כל סחורה. וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים, על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא רוכל, לשון רוגל.

ותרגומו "לא תיכול קורצין", כמו (דניאל ג ח): "ואכלו קרציהון די יהודיא", "אכל ביה קורצא בי מלכא" (ברכות נח.), נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה, והוא גמר חזוק, שדבריו מקויימים ויעמידם על האמת, ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין, לשון (משלי ו יג): "קורץ בעיניו", שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן, שלא יבינו שאר השומעים:

"לא תעמד על דם רעך" - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו (תורת כהנים), כגון טובע בנהר, וחיה או לסטים באים עליו:

"אני ה'" - נאמן לשלם שכר, ונאמן להפרע: