קטגוריה:תהלים טו ג

עריכה

• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ואמר: לא רגל על לשנו ולא אמר שאר מצות לא תעשה שהן בלשון, כמו לא תענה ברעך (שמות כ טז) ; אלהים לא תקלל (שם כב כז) והדומין להן, כי אמר אותה שהיא אמת, וכל שכן האחרות; כי הרכילות אף על פי שהיא אמת, יצא רע גדול ממנה.

ולפיכך אמר ודבר אמת בלבבו, כי האמת שהיא רעה לא ידבר, והיא הרכילות.

לא עשה לרעהו רעה ורעהו וקרבו הוא שיש לו משא ומתן עמו או שכנו.

ובאמרו כי לא עשה לרעהו רעה אינו אומר, כי לאחרים עשה, אלא דבר הכתוב על ההוה; כמו ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה יז), אינו אומר, כי מותר לו להונות אדם אחר שהוא נכרי שאינו עמיתו.

וכן לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ טז), אינו אומר, כי באחר שאינו רעו מותר להעיד עדות שקר; אלא לפי שמשאו ומתנו ועסקיו עמו.

וכן הוא מנהג הלשון בהרבה מקומות.

ובאמרו: לא עשה לרעהו רעה כלל כל מצות לא תעשה שבין אדם לחברו.

ואמר בתורת הלשון: וחרפה לא נשא על קרבו: שלא חרף וגדף אדם, אף על פי שהוא גדפהו או הרע לו.

ואמר: נשא בנטילת הלשון, כמו לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא (שמות כ ז) ; לא תשא שמע שוא (שם כג א).

ובאמרו: קרבו הוא הדין לאחר, אלא שדבר על ההוה כמו שפרשנו.