מ"ג תהלים טו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים טו · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נבזה בעיניו נמאס ואת יראי יהוה יכבד נשבע להרע ולא ימר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נִבְזֶ֤ה ׀ בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס
  וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהֹוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד
    נִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נבזה בעיניו נמאס" - מי שהוא נבזה ברשעתו נמאס בעיניו של צדיק כגון חזקיהו שגירר עצמות אביו בבזיון

"נשבע להרע" - לעצמו ולא ימיר שבועתו ק"ו שאינה ממירה בדבר שאינה לרעתו (ה)

"ושוחד לא לקח" - על עני להרשיעו בדין להטות משפטו ועוד פירשוהו רבותינו לא לקח שוחד על נקי לנקותו בדינו ק"ו שאינו לוקח שוחד להטות המשפט

"לא ימוט" - והוא ראוי לגור באהליך (סא"א)

"לא ימוט לעולם" - אם ימוט אין מוטתו מוטה לעולם אלא מתמוטט ועולה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נבזה בעיניו" קרובו "הנמאס" במעשיו, וכמ"ש זה חז"ל על חזקיה שגרר עצמות אביו על מטה של חבלים, אבל "את יראי ה' יכבד" הגם שאינם קרוביו, שמזה מבואר שעקר רגשות לבו הוא לכבוד ה' לכבד יראיו ולהבזות עוברי מצותיו ולא לבד שלא יתפעל מאהבת הקרובים כי לא יתפעל גם מאהבת עצמו, שהוא "נשבע" ומקבל בנדר "להרע" לעצמו לצום ולהתענות, "ולא ימיר" את נדרו:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נבזה" - אדם הנבזה הוא נמאס בעיניו ולא יחניף למי

"להרע" - לענות נפשו

מצודת ציון

"ימיר" - מלשון תמורה וחלוף

<< · מ"ג תהלים · טו · ד · >>