מ"ג תהלים טו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים טו · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק
  וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ׃


רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הולך תמים". אם "תמים" הוא תאר, רצונו לומר: הולך בדרך תמים, כמו הלך בדרך תמים הוא ישרתני (מזמור קא, ו), ואם הוא שם, כמו אם באמת ובתמים (שופטים ט, טז), רצונו לומר: הולך בתמימות, כמו ואני בתומי אלך (מזמור כו, יא), והענין אחד. והתמים הוא מי שיתעסק בעניני העולם הזה בדרך תמימות, שלא יעמיק במחשבתו בתחבולות העולם. "ופעל צדק", שכל מעשיו יעשה בצדק. ותורת האדם, עשה ולא תעשה הם על שלשה פנים, האחד במעשה, והאחד בלשון, והאחד בלב. והנה זכר המעשה, "ודבר אמת בלבבו", וזהו הלשון והלב. אמר: שהוא דובר אמת, לעולם לא ימצא שקר בדבריו. והאמת שידבר בפיו הוא בלבבו, כי אינו אומר אחד בפה ואחד בלב. וכמו שדברי פיו אמת כן הן מחשבות לבבו. ויכלל גם כן בזה שאמר: "ודבר אמת בלבבו," שיקיים מה שמחשב בלבבו לעשות טובה, וזה בענין משא ומתן. כלומר: אין צריך לומר כי מה שמדבר בפיו מקים, אלא אפילו מה שחושב מקים, וישים אמת מחשבתו. ויכלול בו גם כן גודל מציאות האל ויחודו שהוא אמת, ודובר אותו בפיו, וחושב אותו בלבבו להבינו על דרך המופת כמו שתורה אותו החכמה:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הולך", במצות שבין אדם למקום שבו יתהלך לפני ה' צריך שיהיה "הולך תמים", שגדר התמימות שיעשה כל מעשיו לשם ה' בלבד בלי שום פניה חיצונית, ובמצות שבין אדם לחברו יהיה "פועל צדק", ובענין האמונה יהיה "דובר אמת בלבבו" שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ, כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הולך תמים" - כאלו משיב ההולך בדרך תמים וגו' הוא אשר יגור בה

"בלבבו" - מאמת מחשבת לבו לדבר מצוה

<< · מ"ג תהלים · טו · ב · >>