מלבי"ם על תהלים טו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"לא", ובאשר מטבע האדם לדרוש גנות חברו, ולהגיע לו רעה מצד מדת הכבוד ומדת הקנאה, אמר "שלא רגל על לשונו", ר"ל לא ידבר ממנו בענין שמתוך הלשון יהיה עליו איזה רכילות, כמ"ש חז"ל ה"ד לה"ר דאמר נורא בי פלניא, וכן "שלא עשה לרעהו" שום "רעה", ובאשר מטבע האדם לנטות אחרי קרוביו ולחפות בעדם, אומר שלא עשה לרעהו רעה אף שיגיע מזה תועלת לקרוביו, כי "חרפה לא נשא" בעבור "קרובו", שיחפה עליו בעבור אהבת הקרובים, כי בהפך.

ביאור המילות

"רגל". כמו וירגל בעבדך.

"על לשונו". היינו ממשמעות דבריו כמו לכו ונכהו בלשון (ירמיה י"ח) לפי פירושי:

"חרפה לא נשא על קרובו". בשביל קרובו כמו כי עליך נשאתי חרפה:

 

<< · מלבי"ם על תהלים · טו ג · >>

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.