סמ"ק/עח

<< · סמ"ק · עח · >>

רמב"ם הלכו' רוצח פ"א סמ"ג לאוין סימן קפה טור ח"מ סימן תכה. ותכו.

שלא לעמוד על דם ריע דכתיב (ויקרא י"ט, ט"ז) לא תעמוד על דם רעיך. ואמרו חכמים מנין לרואה חבירו טובע בנהר או חיה רעה או לסטים באים עליו והוא יכול להצילו ^{(הג' א)} שחייב להצילו שנאמר לא תעמוד על דם רעיך. ^{(הג' ב)} וכן רודף אחר חבירו להרגו חייב הרוא' להציל הנרדף בנפשו של רודף. וכל היכא דיכול להצי' הנרדף באח' מאיבריו של רודף ולא הציל אלא הרגו לרודף חייב מיתה. ^{(הג' ג)} אבל אין בית דין ממיתין אתו. ותנן במס' תרומות חבורות של ישראל שהיו מהלכי' ופגעו בהן לסטי' ואמרו תנו לנו א' מכם ונהרגנו או נהרוג כולכ' יהרגו כול' ולא ימסרו אחד מישראל. ואם יחדו להם א' כשבע בן בכרי ימסרוהו. ואמרינן בירושלמי דמסכ' תרומו' אמר ר"ל והוא שחיי' מית' כשבע ^{(הג' ד)} בן בכרי ^{(הג' ה)} ורבי יוחנן אמר אפילו אינו חייב מיתה. ^{(הג' ו)} ונראה דמיירי שהוא בסכנה עמהם. אבל אם הוא חוץ לסכנה אין מוסרים אותו: ואמרינן התם ^{(הג' ז)} דאין אותה משנה משנת חסידים:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/עח

עח

שחייב להצילו ומסיק בש"ס דחייב אפי' להוציא ממונו ולשכור בני אדם להצילו ואם יש לחבירו מחוייב לשלם לו כן כתב הרא"ש

וכן רודף אחר כו' פי' עובר נמי משום לא תעמוד אם לא הצילו אף בנפשו של רודף ועיין סמ"ג לאווין ועשין

אבל אין ב"ד כן פסק הרמב"ם והסמ"ג: כיון שנתכוון. למצוה וניתן לו רשות להצילו לזה ועיין הרא"ש

והוא שחייב מיתה כו' כי שבע בן בכרי הי' חייב מיתה שהי' מורד במלכות וכן מפורש התוספתא מתרומו' פ"ו

ור' יוחנן: והרמב"ם ז"ל פסיק כר"ל משום דבירושלמי שם מייתי עובדא שם שנראה שסובר כר"ל ומשום זה לא הכריע רבינו

ונראה דמיירי שהוא בסכנה כו': היינו לר' יוחנן דמתיר למסור אפי' אינו חייב מיתה וזהו דווקא דגם הוא בסכנה וכמו הך דשבע בן בכרי אבל לר"ל דמיירי דווקא בדחייב מיתה נראה דאף שהוא חוץ לסכנה מוסרין אותו ועיין בתשובות ב"ח סימן מ"ג:

דאין אותה משנה כו': אם יחדוהו ואפשר אפילו לר"ל כיון דאינו חייב מיתה אלא מהמלכות ולא ע"פ ב"ד וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל: