מצוה:לא להתעצל בהצלת הזולת
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה.
(ויקרא יט, טז)
הזהירנו מלהתרשל בהצלת נפש אחד כשנראהו בסכנת מות או ההפסד ויהיה לנו יכולת להצילו. כמו שהיה טובע בנהר ואנחנו נדע לשחות ונוכל להצילו. או יהיה לסטים משתדל להרגו ונוכל לבטל מחשבתו או לדחות ממנו נזק. ובאה האזהרה באמרו לא תעמוד על דם רעך.
וכבר אמרו שמי שיכבוש עדות תכללהו גם כן זאת האזהרה, כי הוא רואה ממון חבירו אבד והוא יכול להחזירו אליו באמרו האמת. וכבר בא בזה הענין גם כן אם לא יגיד ונשא עונו. ולשון ספרא מנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק, תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך. ומנין שאם ראית אותו טובע בנהר או חיות או לסטים באין עליו שאתה חייב להצילו, ת"ל לא תעמוד על דם רעך.
ומשפטי מצוה זו כבר התבארו בסנהדרין.
הערות
קישורים
שלא לעמוד על דם רעים
שלא נמנע מלהציל נפש מישראל כשנראהו בסכנת המיתה והאבדה ויהיה לנו יכלת להצילו בשום צד, שנאמר (ויקרא יט טז) לא תעמד על דם רעך. ואמרינן בסנהדרין (דף עג.) תניא מנין לרואה את חברו שטובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו שהוא חייב להצילו בנפשו שנאמר לא תעמד על דם רעך. ולא מבעיא אצוליה בנפשיה דמחיב, אלא מטרח ומיגר נמי אגירי חיב, ועוד כללו דבותינו ז"ל באזהרה זו שלא לכבש עדות כדי שלא יאבד חברו ממון. וכן הוא בספרא (סדר קדושים ד ח) מנין שאם נודע לו עדות שאינו רשאי לשתק עליה, שנאמר ולא תעמד על דם רעך. ומנין שאם ראיתו טובע בנהר וכו'. ומנין לרודף אחר חברו להרגו, שאתה חייב להצילו בנפשו? שנאמר לא תעמד וגו'.
שרש מצוה זו ידוע, כי כמו שיציל האחד את חברו כן חברו יציל אותו ויתישב העולם בכך, והאל חפץ בישובו כי לשבת יצרה, וכבר נתבארו דיני מצוה זו במסכת סנהדרין.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ונמנע מלהציל ויש יכלת בידו עבר על לאו, ואין לוקין עליו לפי שהוא לאו שאין בו מעשה, דקיימא לן אין לוקין עליו.
הזהירה תורה בפרשת קדושים לא תעמוד על דם רעך. ותניא בת"כ מניין שאם ראית את חברך טובע בנהר, או לסטים או חיה רעה באין עליו, שאתה חייב להצילו? תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך. ומניין שאף לרודף אחר חברו להורגו, או רודף אחר נערה המאורסה, שאתה חייב להצילה בנפשו? תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך. עד כאן הברייתא. [בסימן דלעיל מיניה]
ולמעלה הביאנו דבר זה מלא תחוס עיניך וצריך להתיישב בדבר כי לפי הנראה יש כאן שני לאוין בדבר זה וכן כתב רבינו משה. [בסוף פ"א דהלכות רוצח] אמנם בפ' בן סורר ומורה [דף ע"ג] דוחה שאין זו הברייתא אמת וניתן להצילו בנפשו. דורש מדהוקש רוצח לנערה המאורסה שנאמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו וגו' ברודף אחר נערה המאורסה כתוב אין מושיע לה. הא אם יש לה מושיע, מושיעה בכל דבר שהוא יכול להושיעה ואפילו בהריגת הרודף. והוא הדין לשאר כל העריות חוץ מן הבהמה, [שם דף ע"ב] אבל הזכור מצילין אותו בנפש הרודף כשאר כל העריות.
אבל הרודף אחר בהמה לרובעה או שרדף לעשות מלאכה בשבת או לעבודה זרה, אע"פ ששבת ועבודה זרה עיקרי הדת, אין ממיתין אותו עד שיעשה ויביאוהו לב"ד וידונוהו וימות. כך המסקנא בסנהדרין. [דף עד]
כל היכול להציל באחד מאבריו ולא טרח בכך אלא להציל בנפשו של רודף והרגו, הרי זה שופך דמים וחייב מיתה אבל ב"ד אין ממיתין אותו. שנינו בתרומות [דף נ"ז] נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל וכן לעניין הריגת שונא בתוספתא [שם פ' ו' דף ס"ב] יהרגו את כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל וגרסינן עלה בירושלמי [שם פ"ח] יחדו להם אחד ימסרוהו אמר ר"ל והוא שחייב מיתה כשבע בן בכרי ואמר ר' יוחנן אע"פ שאינו חייב מיתה.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.