משנה סנהדרין ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אמר לו נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנין עלי שלשה רועי בקרטז, רבי מאיר אומר, יכול לחזור בו.

וחכמים אומרים, אינו יכול לחזור בו.

היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך, רבי מאיר אומר, יכול לחזור בו.

וחכמים אומרים, אינו יכול לחזור בו.

נוסח הרמב"ם

אמר לו נאמן עליי אבא נאמן עליי אביך נאמנין עליי שלשה רועי בקר רבי מאיר אומר יכל לחזור בו וחכמים אומרין אינו יכל לחזור בו היה חייב לו חברו שבועה אמר לו דור לי בחיי ראשך רבי מאיר אומר יכל הוא לחזור בו וחכמים אומרין אינו יכל לחזור בו.

פירוש הרמב"ם

אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין כו': מחלוקת רבי מאיר וחכמים לאחר גזר דין וגזר דין הוא לאחר שיקבל הדיין העדות ויאמר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אבל קודם לכן יכול לחזור בו ואפילו לדברי חכמים וכשנטל בקנין שהוא מקבל עליו עדות איש פלוני או דין איש פלוני אינו יכול לחזור בו לפי שאמרו חכמים אין לאחר קנין כלום ואין הפרש בין שיאמר לו דור לי בחיי ראשך ואתן לך מה שאתה תובע כיון שהשביעו הדיין על הדרך שאמר לו או שקנו מידו שנתרצה בשבועתו אינו יכול לחזור בו לפי שהלכה כחכמים: ופירוש דור נדור לי בחיי ראשך מגזרת נודר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נאמן עלי אבא - להיות דיין טו. אף על פי שהוא פסול מן התורה לדונני לא לזכות ולא לחובה, כדנפקא לן מלא יומתו אבות על בנים:

נאמנים עלי שלשה רועי בקר - לדון. דאילו לעדות, רועי בקר כשרים הן:

רבי מאיר אומר יכול לחזור בו - אפילו לאחר גמר דין, לאחר שקבל הדיין העדות ואמר איש פלוני אתה זכאי יז:

אינו יכול לחזור בו - לאחר גמר דין בלבד הוא דפליגי רבנן עליה דר"מ. דאילו קודם גמר דין מודים חכמים לר"מ דיכול לחזור בו. ואם קנו מידו נמי שמקבל עליו עדות איש פלוני או דינו של איש פלוני, אפילו קודם גמר דין אינו יכול לחזור בו, שאין לאחר קנין כלום. וכן הלכה:

דור לי בחיי ראשך - נדור לי בחיי ראשך ואתן לך מה שאתה תובע יח. ואין צריך לומר ומחול לך יט מה שיש לי אצלך. ונדר לו או קנו מידו, אע"פ שעדיין לא נדר, אינו יכול לחזור בו, כדברי חכמים. וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

אמר לו נאמן עלי אבא. לשון הר"ב להיות דיין. וכן לשון רש"י. ולשון הרמב"ם פ"ז מהלכות סנהדרין מי שקבל עליו קרוב. או פסול. בין להיותו דיין בין להיותו עד עליו וכו'. ע"כ. ונראה לי דרש"י נמי לרבותא הוא דנקט דיין. דהא תנן במשנה ד' פרק ו' דנדה. כל הכשר לדון כשר להעיד. ויש שכשר להעיד. ואינו כשר לדון. וכן לקמן במשנה ה' ועיין בדבור דלקמן:

רועי בקר. הוא הדין כל בי תלתא דלא גמירי דינא. פסולים. ולרבותא נקט רועי בקר דלא שכיחי בישוב ולא ראו ולא שמעו עסקי דין בין אדם לחבירו. גמ' סוף דף כ"ה ואפילו לעדות נמי פסלינהו רבנן דקא חזו רבנן דקא מכווני ושרי להו לרעות בשדות אחרים. כדאיתא התם בגמ':

רבי מאיר אומר יכול לחזור בו. כתב הר"ב אפילו לאחר גמר דין לאחר שקבל כו' ואמר איש פלוני וכו' וכן דעת נ"י דלגבי עדות נמי הוי גמר דין כשפסקו ב"ד הדבר על פיהן. אבל הריב"ש סימן ת"ץ כתב שהסכימו הרבה מן האחרונים אשר ראוי לסמוך עליהם דלגבי עדות הוי גמר דין כל שנתקבל עדותן בב"ד וכו' ופסק כן ר"מ איסר לש בהגהותיו לש"ע [ח"מ סימן כ"ב סעיף א']. ואפשר שכן גם דעת הר"ב ודלצדדין נקט דלאחר שקבל העדות הוא גמר דין דקבלת עדות. ודאמר איש פלוני וכו' הוא גמר דין דקבלת הדיין. ועיין מ"ש בדבור דור לי וכו':

אינו יכול לחזור בו. כתב הר"ב ואם קנו מידו וכו' שאין לאחר קנין כלום. גמ'. וכתב נ"י ואע"ג דמיחזי כקנין דברים. אפ"ה אשכחן בקנין שמחזק הדברים כדאמרינן גבי דינא דבר מצרא [ברפ"ט דב"מ דף ק"ח]. וגבי משכנתא באתרא דלא מסלקין בפ"ה דב"מ דף ס"ז]. ע"כ:

דור לי בחיי ראשך. כתב הר"ב ואתן לך מה שאתה תובע. וברישא נמי באתן לך מחלוקת. אבל במחול לך אפילו רבי מאיר מודה. וצריכא למתני תרוייהו. נאמן עלי. ודור לי. משום דנאמן עלי וכו' הוי תולה בדעת אחרים [*אבא ואביך] ומצית אמרת דלא גמר ומקני. דמימר אמר מי יימר דמזכי לי ואפילו רבנן מודו ליה לר"מ בהא. צריכא. ודור לי הוה תולה בדעת עצמו [*של בעל דין] ומצית אמרת דבהא אפילו רבי מאיר מודה דאין יכול לחזור. צריכא. גמרא. ומ"ש הר"ב דאצ"ל ומחול לך. כתב הרא"ה ז"ל דלאו דוקא דקא א"ל מחול לך בהדיא דאם כן פשיטא דמהני מדין מחילה גמורה דהא לא בעיא קנין. וכיון דבלאחר גמר דין מחלוקת הא זיכה אותו והויא מחילה גמורה. והיכי ס"ד דר"מ סבר יכול לחזור. אלא ודאי הכא כגון דא"ל תובע לנתבע הרי עלי לעשות מתביעה זו בכל מה שיאמרו אבא. או אביך. הן לפטור. הן לחיוב. שאין בלשון הזה לשון מחילה. וכן הסכימו האחרונים ז"ל. נ"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) וכ"ש להעיד. עיין פרק ו דנדה מ"ד:

(טז) (על המשנה) רועי בקר. ה"ה כל בי תלתא דלא גמירי דינא פסולים. ולרבותא נקט רועי בקר דלא שכיחי בישוב ולא ראו ולא שמעו עסקי דין בין אדם לחבירו, ואפילו לעדות נמי פסלינהו רבנן דקא חזו רבנן דקא מכוני ושרו להו לרעות בשדות אחרים. גמרא:

(יז) (על הברטנורא) וכן דעת נ"י דלגבי עדות נמי הוי גמר דין כשפסקו ב"ד הדבר על פיהן. הריב"ש. וגאונים ס"ל דלגבי עדות הוי גמר דין כל שנתקבל עדותן בבית דין. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) וברישא נמי, באתן לך מחלוקת, אבל במחול לך אפילו ר"מ מודה. עתוי"ט:

(יט) (על הברטנורא) לאו דוקא. דא"כ פשיטא, דהא בלאחר גמר דין איירי ומחילה גמורה היא. אלא מיירי כגון דא"ל תובע לנתבע הרי עלי לעשות מתביעה זו ככל מה שיאמרו אבא או אביך הן לפטור הן לחיוב. שאין בלשון הזה לשון מחילה. נ"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אמר לו נאמן עלי אבא וכו':    ואיתה בתוס' פ איזהו נשך דף ע"ד ובתשובת הרשב"א ז"ל סי' תשנ"ט. ובגמרא פ' יש נוחלין (בבא בתרא ד' קכ"ח) וריש פירקין:

נאמנין עלי שלשה רועי בקר:    מכלל דאי לא קבלינהו עליה פסולין לדון משום דלא שכיחי בישוב ולא ראו ולא שמעו עסקי דין בין אדם לחברו ולא גמירי דינא כלל והה"נ רועי צאן אלא דנקט רועי בקר לרבותא דאפילו הני שמתרחקין יותר מן הישוב כדי לרעות הבהמה גסה ולא גמירי כלל אפ"ה אי קבלינהו עילויה לא מצי הדר וקצת משמע בפירקין ד' כ"ו בעובדא דר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק דקרי להו ריש לקיש רועי בקר דאי הוה קרי להו רועה צאן דהוי גריעותא טפי ע"ש וכן רשב"ם ז"ל פי' שם בפ' יש נוחלין שלשה רועי בקר שאינם בקיאין בדין ורועי צאן לא נקט משום דרשעים נינהו דסתם רועי בהמה דקה גזלנין נינהו ופסולין לכל דין שבעולם אבל אבא ואביך כשרין מי הא לדינין אחרים ע"כ וא"כ ה"ה שפסולין בין רועי בהמה דקה בין רועי בהמה גסה לעדות אי בהמות שלו אפילו מסתמא ואי ברועי בהמות דעלמא אי חזינן דעייל הבהמות לרעות בשדה אחרים פסול וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי דהלכות עדות וכן הרי"ף והרא"ש ז"ל פסקי כרבא דאמר רועה שאמרו פסול לעדות אחד רועה בהמה דקה ואתד רועה בהמה גסה וכן בטור ח"מ סי' ל"ד. ותו גרסי' בגמרא רועים מעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא שאין הרועה מתכוין לרעות בשדות אחרים כיון דחזו רבנן דקא מכווני ושדו לבהמות לרעות בשדות אחרים לכתחלה גזרו עלייהו רבנן ואיהי יודע למה כתב רעז"ל דאילו לעדות רועי בקר כשרים הם:

ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו:    בגמרא מוקי רבא פלוגתייהו דוקא בשנתבע אמר לתובע אם יחייבוני אבא או אביך אתן לך אבל בשתובע אמר לנתבע נאמן עלי אבא או אביך ואם יזכוך יהא מחול לך דברי הכל אינו יכול לחזור שכבר זכה הלה במה שבידו וסיפא נמי דקתני דור לי בחיי ראשך וכו' מוקי לה רבא באותן הנשבעין ונוטלין דה"ל כאתן לך ופרכינן אי הכי היינו רישא ומשני דתנא רישא תולה בדעת אחרים כגון אבא ואביך ותנא סיפא תולה בדעת עצמו של בעל דיני וצריכא דאי תנא תולה בדעת אחרים בהא קאמר ר"מ דמצי הדר ביה משום דלא גמר ומקני דסבר לא מזכו ליה ואי הוה ידע דמזכי ליה לא הוה אמר הלכך הדר אכל תולה בדעת עצמו של בעל דינו אסיק אדעתיה דודאי נדר ליה כדי להפטר וידע ומחיל ומודה בהא ר"מ לרבנן ואי אשמועינן בהא בהא קאמרי רבנן אבל בההיא אימא מודו ליה רבנן לר"מ צריכא. וכתוב בנמוקי יוסף אסיקנא בגמרא דלאחר גמר דין מחלוקת וכתבו אחרונים ז"ל דדעת הריא"ף ז"ל דגמר דין הוי מכיון שפסק הדין על עצמו לפני ב"ד שאמר דור לי וכו' והלה קבלו אפילו קודם הדרת הראש ואי קשיא אמאי מהניא קבלה בלא קנין כלל טפי מפשרה דקיימא לן בפ"ק דמכלתין דבעיא קנין ואם נעשית בלא קנין אינה כלום והטעם לפי שאינה משורת הדין והכא נמי אבא ואביך ורועי בקר אין נאמנין משורת הדין ותרצו דשאני הכא דמ"מ לדין הם מאמינים אותם הלכך גמרי ומקני משא"כ בפשרה שאינה דבר מסויים והיא תלויה בדעתו של בוצע הלכך לא סמכא דעתיה ולא מהניא אלא בקנין ואע"ג דמחזי כקנין דברים אפ"ה אשכחן בקנין שמחזק הדברים כדאמרינן גבי דינא דבר מצרא וגבי משכנתא באתרא דלא מסלקי. עוד אסיקנא בגמרא דבאתן לך מחלוקת כגון באותן הנשבעין ונוטלין כשכיר ונגזל שזה נותן לו מה שתובע ממנו על פי אבא ואביך או בהדרת הראש ובהא פליג ר"מ ואמר דאפילו לאחר גמר דין יכול לחזור בו אבל באותן שנשבעין ואין משלמין ה"ל כמחול לך אם יאמרו כן אבא ואביך ובהא כיון שהיא לאחר גמר דין אפילו ר"מ מודה דאין יכול לחזור בו עכ"ל ז"ל. וביד שם פ"ז סי' ב' ג' ד' ה'. ובטור ח"מ סי' כ"ב:

תפארת ישראל

יכין

נאמן עלי אביך:    לדון בינינו, או להעיד בינינו:

נאמנין עלי שלשה רועי בקר:    לדון בינינו אף שאינן בקיאין בדינים. ולהכי נקט רועי בקר, דאלו רועי צאן אינו רגיל להאמינן, מדפסולין אף לעדות. מיהו קיי"ל כברייתא דגם רועי בקר פסולין לעדות מדרבנן, מדמרעין בשדות אחרים, ואפ"ה בהאמינן, או אפילו בקבל עליו עדות עכו"ם, דבריו קיימין:

רבי מאיר אומר יכול לחזור בו:    אף לאחר פסק דין:

וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו:    בעדים לאחר שהעידו, ובקבלו לדיינים, לאחר שפסקו הדין. מיהו קודם לכן, דוקא בקנו מידן שמקבלן לעדים או לדיינים, דבריו קיימין. וכל זה שקבלן בב"ד, וגם שלא טעו בהדין, דאל"כ גם לאחר גמר דין, יכול לחזור בו [כ"ב ש"ך שם]:

ואומר לו דור לי בחיי ראשך:    ואתן תביעתך, ומכ"ש בא"ל אמחול לך תביעתי:

וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו:    בקנו מידו, ובלא קנו מידו, דוקא בנדר כבר בחיי ראשו. וה"ה בהיפך שבועת היסת, ונשבע חבירו, או שקנו מידו אף שלא נשבע חבירו עדיין, או שנתחייב שד"א שאינו יכול להפכו, ואמר לחבירו השבע וטול, ונשבע הלה, או בנתחייב שבועה ואמר הריני משלם, ויצא מבית דין, בכל אלו א"י לחזור בו [שם]:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

בבלי כד א  שולחן ערוך חושן משפט כב א