משנה סנהדרין ג ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ג סנהדריןהפרק הבא»


פרק ג

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח

עריכה

(א)

דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה.

זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד,
וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד,
וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
שְׁנֵי הַדַּיָּנִים בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד.
זֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְּסוּלִין;
אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִים אוֹ מוּמְחִין,
אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן.
זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְּסוּלִים;
אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִים,
אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן:
(ב)

אָמַר לוֹ:

נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא,
נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ,
נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָּקָר,
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
הָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה,
וְאָמַר לוֹ: דֹּר לִי בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ,
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ:
(ג)

וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין:

הַמְּשַׂחֵק בְּקֻבְּיָא,
וְהַמַּלְוֶה בְּרִבִּית,
וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים,
וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
בִּתְחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית;
מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין,
חָזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
אֵימָתַי?
בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם אֻמָּנוּת אֶלָּא הִיא;
אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אֻמָּנוּת שֶׁלֹּא הִיא,
כְּשֵׁרִין:
(ד)

וְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין:

אָבִיו וְאָחִיו,
וַאֲחִי אָבִיו וַאֲחִי אִמּוֹ,
וּבַעַל אֲחוֹתוֹ וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ,
וּבַעַל אִמּוֹ וְחָמִיו וְגִיסוֹ,
הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן,
וְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
זוֹ מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא;
אֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה,
דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ,
וְכָל הָרָאוּי לְיָרְשׁוֹ,
וְכָל הַקָּרוֹב לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק,
הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ מֵתָה בִּתּוֹ וְיֶשׁ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה,
הֲרֵי זֶה קָרוֹב:
(ה)

הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא.

אוֹהֵב,
זֶה שׁוֹשְׁבִינוֹ;
שׂוֹנֵא,
כָּל שֶׁלֹּא דִבֵּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה.
אָמְרוּ לוֹ:
לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ:
(ו)

כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים?

הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן לַחֶדֶר וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן.
וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ,
וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ:
אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה;
אִם אָמַר:
הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ,
אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ,
לֹא אָמַר כְּלוּם,
עַד שֶׁיֹּאמַר:
בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָאתַיִם זוּז.
וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ.
אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים,
נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר.
שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב,
זַכַּאי;
שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַיָּב וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי,
חַיָּב.
אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב,
וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ,
יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִים:
(ז)

גָּמְרוּ אֶת הַדָּבָר,

הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן;
הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר:
אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי,
אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב.
וּמִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים, לֹא יֹאמַר:
אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין,
אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי?
עַל זֶה נֶאֱמַר:
"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּ[י]ךָ" (ויקרא יט, טז),
וְאוֹמֵר: "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד" (משלי יא, יג):
(ח)

כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה,

סוֹתֵר אֶת הַדִּין.
אָמְרוּ לוֹ: כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ – הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,
מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, סוֹתֵר;
לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
מַה יַּעֲשֶׂה זֶה,
שֶׁלֹּא מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים,
וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים?
אָמְרוּ לוֹ: הָבֵא עֵדִים, וְאָמַר: אֵין לִי עֵדִים,
אָמְרוּ: הָבֵא רְאָיָה, וְאָמַר: אֵין לִי רְאָיָה,
וּלְאַחַר זְמַן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים,
הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
מַה יַּעֲשֶׂה זֶה,
שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים – וּמָצָא עֵדִים,
לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאָיָה – וּמָצָא רְאָיָה?
אָמְרוּ לוֹ: הָבֵא עֵדִים, אָמַר: אֵין לִי עֵדִים,
הָבֵא רְאָיָה, וְאָמַר: אֵין לִי רְאָיָה,
רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין וְאָמַר:
קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי,
אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ,
הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם:


«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ג סנהדריןהפרק הבא»