משנה סנהדרין ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


סנהדרין פרק ט: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק תשיעי ("אלו הן") · >>

פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

ואלו הן הנשרפין, הבא על אשה ובתה, ובת כהן שזנתה.

יש בכלל אשה ובתה, בתו, ובת בתו, ובת בנו, ובת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, [ חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו ].

ואלו הן הנהרגים, הרוצח ואנשי עיר הנדחת.

רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל, וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם, ומת, חייב.

דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול לעלות משם, ומת, פטור.

שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש, פטור.

השיך בו את הנחש, רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרים.

המכה את חברו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה, והוקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת, חייב.

רבי נחמיה אומר, פטור, שרגלים לדבר.

משנה ב[עריכה]

נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לנכרי והרג את ישראל, לנפלים, והרג בן קיימא, פטור.

נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו והיה בה כדי להמית על לבו, ומת, פטור.

נתכוין להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו, ומת, פטור.

נתכוין להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן, ומת, פטור.

נתכוין להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול, ומת, פטור.

אבל נתכוין להכות על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו, ומת, חייב.

נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן, ומת, חייב.

רבי שמעון אומר, אפלו נתכוין להרוג את זה והרג את זה, פטור.

משנה ג[עריכה]

רוצח שנתערב באחרים, כולן פטורין.

רבי יהודה אומר, כונסין אותן לכיפה.

כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה, נדונין בקלה.

הנסקלין בנשרפין, רבי שמעון אומר, נדונין בסקילה, שהשריפה חמורה.

וחכמים אומרים, נדונין בשריפה, שהסקילה חמורה.

אמר להן רבי שמעון, אילו לא היתה שריפה חמורה, לא נתנה לבת כהן שזנתה.

אמרו לו, אילו לא היתה סקילה חמורה, לא נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה.

הנהרגין בנחנקין, רבי שמעון אומר, בסייף.

וחכמים אומרים, בחנק.

משנה ד[עריכה]

מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין, נדון בחמורה.

עבר עבירה שיש בה שתי מיתות, נדון בחמורה.

רבי יוסי אומר, נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו.

משנה ה[עריכה]

מי שלקה ושנה, בית דין מכניסים אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת.

ההורג נפש שלא בעדים, מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ.

משנה ו[עריכה]

הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית, קנאין פוגעין בו.

כהן ששמש בטמאה, אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין.

זר ששמש במקדש, רבי עקיבא אומר, בחנק.

וחכמים אומרים, בידי שמים.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה סנהדרין ט ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו הן הנשרפין הבא על אישה ובתה ובת כוהן ויש בכלל אישה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אלו הן הנהרגין רוצח ואנשי עיר הנידחת רוצח שהכה את רעהו בין באבן בין באגרוף כבש עליו בתוך המים או בתוך האור ואינו יכל לעלות משם ומת חייב דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכל הוא לעלות משם ומת פטור שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור השיך בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין המכה את חברו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה לאחר מכן הכביד ומת רבי נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגלים לדבר.

(ב) נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנוכרי והרג בן ישראל לנפלים והרג בן קיימה פטור נתכוון להכותו על מותניו ולא היה בה כדי להמית על מותניו והלכה לה על לבו והיה בה כדי להמית על לבו ומת נתכוון להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה על מותניו ולא היה בה כדי להמית על מותניו ומת נתכוון להרוג את הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן ומת נתכוון להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת פטור אבל נתכוון להכותו על מותניו והיה בה כדי להמית על מותניו והלכה לה על לבו ומת נתכוון להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב רבי שמעון אומר אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור.

(ג) רוצח שנתערב באחרים כלם פטורים רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה יידונו בקלה הנסקלין בנשרפין רבי שמעון אומר יידונו בסקילה שהשריפה חמורה וחכמים אומרין יידונו בשריפה שהסקילה חמורה אמר להם רבי שמעון אילו לא הייתה שריפה חמורה לא נתנה לבת כוהן שזינת אמרו לו אילו לא הייתה סקילה חמורה לא נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה הנהרגין בנחנקין רבי שמעון אומר בסיף וחכמים אומרין בחנק.

(ד) מי שנתחייב שתי מיתות בית דין יידון בחמורה עבר עבירה שיש בה שתי מיתות יידון בחמורה רבי יוסי אומר יידון בזיקה הראשונה שבאת עליו.

(ה) מי שלקה ושנה בבית דין כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכרסו נבקעת ההורג נפשות שלא בעדים כונסין אותו לכיפה ונותנין לו לחם צר ומים לחץ.

(ו) הגונב את הקסווה והמקלל בקוסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בהן כוהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומוציאין את מוחו בגזרין זר ששימש במקדש רבי עקיבה אומר בחנק וחכמים אומרין בידי שמיים.

פירושים[עריכה]