משנה סנהדרין ט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ט · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין, נדון בחמורה.

עבר עבירה שיש בה שתי מיתות, נדון בחמורה.

רבי יוסי אומר, נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו.

נוסח הרמב"ם

מי שנתחייב שתי מיתות בית דין יידון בחמורה עבר עבירה שיש בה שתי מיתות יידון בחמורה רבי יוסי אומר יידון בזיקה הראשונה שבאת עליו.

פירוש הרמב"ם

מי שנתחייב בשתי מיתות ב"ד נדון בחמורה עבר כו': דברי הראשון באדם שעבר עברה ונגמר דינו למיתה קלה ואח"כ עבר עברה חמורה סלקא דעתך שיהא נדון בקלה לפי שהוא גברא קטילא ולא ישגיחו למה שעשה אח"כ קמ"ל שהוא נדון בחמורה: וענין זיקת ראשונה כמו שאבאר כגון שתהיה חמותו אשת אביו ויבא עליה הנה הוא מצד שהיא חמותו חייב שריפה ומצד שהיא אשת אביו חייב סקילה ואם היתה חמותו קודם שישאנה אביו ידון בשריפה ואם נשאה אביו ראשון ואחר שהיתה אשת אביו נעשית חמותו ידון בסקילה ועל דרך זה תקיש ואין הלכה כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מי שנתחייב שתי מיתות - כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו לעבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה, סלקא דעתך אמינא כיון דנגמר דינו לעבירה קלה, האי גברא קטילא הוא, קמשמע לן יד:

עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - כגון חמותו, והיא אשת איש:

נידון בחמורה - בשריפה. מפני שהיא חמותו. ולא כאשת איש שהיא בחנק:

נדון בזיקה הראשונה - באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נידון. אבל לא באיסור הבא עליו אחרון, ואע"פ שהוא חמור, דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור, ואפילו חמור על הקל. ואם נשא בת אלמנה, שהיתה תחלה חמותו טו כשהיתה פנויה ואחר כך נישאת, נידון בשריפה טז. ואם היתה אשת איש ואח"כ נעשית חמותו, נידון בחנק כמיתה של אשת איש שהיתה תחלה. ואין הלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

מי שנתחייב בשתי מיתות ב"ד נדון בחמירה. פירש הר"ב כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו וכו' סד"א וכו' האי גברא קטילא הוא. קמ"ל דכתיב (יחזקאל י"ח) והוליד בן פריץ שופך דם בסייף. את אשת רעהו טמא. זו א"א בחנק. ואל הגילולים נשא עיניו זו ע"ז בסקילה. וכתיב (שם) מות יומת דמיו בו יהיה. בסקילה. [דמיו בו. היינו סקילה. כמ"ש ברפ"ז] ואי דלא נגמר דינו קודם לכן לא איצטריך קרא לאשמועינן. ומהאי טעמא נמי ליכא לפרושי קרא דכילהו בסקילה. דבן פריץ סורר ומורה. ואשת רעהו. נערה מאורסה. דא"כ מה קמ"ל יחזקאל. דלמא תורה קמהדר וכו'. גמרא:

רבי יוסי אומר נדון בזיקה הראשונה. כתב הר"ב דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור וכו' ואע"ג דבאיסור מוסיף מודה ר' יוסי כדתנן במשנה ח' פ"ג דכריתות הכא בחמותו ונעשית אשת איש אע"ג דמוסיף איסורא לעלמא שהיתה מותרת להם קודם שנעשית אשת איש. ובמגו תאסר נמי עליו בא"א. תרי קטלא לא מצית קטיל ליה. ונדון בחמורה שהיא בחמותו. גמרא. ומ"ש ואם נשא בת אלמנה שהיתה תחלה וכו' הכי קאמר שנמצא עכשיו שהיתה תחלה וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על הברטנורא) בגמרא ילפינן לה:

(טו) (על הברטנורא) ה"ק, שנמצאת עכשיו שהיתה תחלה כו':

(טז) (על הברטנורא) ואף על גב דבאיסר מוסיף מודה ר"י כדתנן במשנה ח' פרק ג' דכריתות, הכא בחמותו ונעשית א"א אף על גב דמוסיף איסורא לעלמא שהיתה מותרת להם קודם שנעשית א"א ובמגו תאסר נמי עליו בא"א, תרי קטלי לא מצית קטיל ליה ונדון בחמורה שהיא בחמותו. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שנתחייב בשתי מיתות ב"ד נידון בחמורה:    בגמרא יליף מקרא דכתיב ביחזקאל סי' י"א והוליד בן פריץ שופך דם וכו' והוליד בן פריץ שופך דם דינו בסייף ופי' רש"י ז"ל ואי דלא נגמר דינו קודם לכן לא איצטריך קרא לאשמועינן ע"כ. ופרכינן עלה ואימא כולהו בסקילה דוהוליד בן פריץ שופך דם היינו בן סורר דבסקילה ואת אשת רעהו טמא זו נערה המאורסה דבסקילה ואל הגלולים נשא עיניו זו ע"ז דבסקילה ומשנינן א"כ מאי קמ"ל יחזקאל וכו':

עבר עבירה שיש בה:    כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל. ואיתא פ"ד אחין דף ל"ב ובפ' אמרו לו (כריתות ד' י"ד) אההיא מתני' דקתני ר' יוסי אומר אם עבר הזקן וכו' דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף כדמפרש התם רבינו עובדיה ז"ל:

ר' יוסי אומר נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו:    דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ובגמרא פריך ליה רב אדא בר אהבה לרבא חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמורה דהיינו שריפה לידון נמי באיסור אשת איש דהא אמר ר' אבהו ביבמות בפ' ד' אחין מודה ר' יוסי באיסור מוסיף כגון הכא כשהיתה אלמנה והיא חמותו היתה אסורה משום חמותו ומותרת לכל אדם וכשנעשית אשת איש הוסיף בה השם הזה איסור שאסרה לכל העולם ומגו דחייל אכולי עלמא שהיתה מותרת להם עד עכשיו חייל נמי אהאי ואע"פ שאסורה לו ועומדת ומשני ליה אדא ברי אין הכי נמי ומיהו בתרי קטלי קטלת ליה בתמיה וכי חייל אשת איש אחמותו לר' יוסי לערן שוגג הוא ולהתחייב שתי חטאות. וביד שם בהלכות סנהדרין פי"ד סי' ד':


פירושים נוספים

בבלי פא א  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם יד ד