מהרש"ל על הש"ס/סנהדרין/פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | ר"ן | יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף עה עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה יש בכלל כו' אותו ואתהן הס"ד:

בד"ה בת בנו כו' צ"ל בת בתו ובת בנו:

בד"ה הבא על האשה ולאו באשתו ובבת אשתו קאמר אלא בחמותו דשריפה כתיב בה כו'. נ"ב אין לפרש דעת רש"י דליכא למימר אשה ובתה קתני דהא גבי אשה ובתה לא כתיב שריפה ובכלל אשה ובתה משמע דכתיבה אם כן לא הל"ל מכלל דתרוייהו לאיסורא דמאי נפקא מיניה בזה ועוד מהו שפירש רש"י אחר כך דליכא למימר דאשה דקתני אשתו קאמר דאם כן הל"ל אשה ואמה מאי צריך לזה הלא כבר דייק רש"י דבתה דקתני אי אפשר לפרש על אשתו ובתה משום דלא כתיב שריפה לגבייהו אלא בחמותו ע"כ נראה לפרש דלא דקדק השתא מהא דלא כתיב שריפה לגבי אשתו ובתה דאפשר אשה ובתה הוא כאשה ואמה אלא דקשה ליה מתניתין דקתני הבא על אשה ובתה משמע דאלו הן הנשרפין וזה אינו דהא על אשה אינו בשריפה וליכא למימר דעל בתה לבד קאמר ונקט לישנא דקרא איש כי יקח אשה ואמה אם כן הכי הוה ליה למתני אשה ואמה ומדלא נקט הכי אלא אשה ובתה משמע דתרוייהו לאיסורא קאמר ומה שפירש רש"י כאן מכלל דהאי אשה ובתה בהנך דכתיבא מיירי ולאו באשתו ובת אשתו כו' כך הוא לפי האמת אבל לא שדייק מיניה דמ"ה ליכא לאוקמא מתניתין בהכי ומשום האי טעמא דפרישית דאפשר לומר דאשה ובתה היא כאשה ואמה ועוד תדע שכן הוא דאי מהכא דייק תלמודא אם כן מהו שכתבו התוספות הוה מצי למימר בתה ובת בתה הא עיקר הקושיא מהכא הוא דליכא לאוקמי מתניתין כלל בבת אשתו מכל שכן בבת אשתו ובת בת אשתו אלא עיקר כדפרישית דלא דייק אלא שיהיו שתיהן לאיסורא. וכל מה שכתבתי הוא לפרש דעתו של רש"י אבל תוכן הגמרא נראה לי לפרש כפשוטו דהכי קדייק הא דקתני הבא על אשה ובתה לא משכחת כלל אם לא תרוייהו לאיסורא דהא לא מיחייב אפי' בביאת שתיהן דהא כי יקח אשה ואמה כתיב דהיינו הראשונה בנשואין ואחר כך על השניה חייב אפי' על ביאה בעלמא אבל לא בענין אחר כלל ומש"ה קאמר שנשא בתה לא קאמר דהוי הראשונה בנשואין ואז חייב משום חמותו אפילו בביאה בעלמא אלא תרוייהו לאיסורא קאמר ומשום הכי חייב אפילו על ביאת שתיהן כו' ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה מה כאן צריך לומר ומה כאן למעלה כלמטה אף להלן למעלה כלמטה כו' כצ"ל:


דף עו עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה השתא אינהו כו' כאן זימה הס"ד:

בד"ה מה למטה כו' כלמעלה בחמותו כו' שריפה אף באזהרה כו' לעונש ולאזהרה כו' כצ"ל:

בד"ה רב אשי כו' לא קשיא ליה הא דקשיא לן כו'. נ"ב פירוש לא חש להאי קושיא ואביי הוא דחש לה ומשני ודו"ק:

בד"ה רבא אמר כו' בשריפה בין למאן דאמר כו' ואוקי באתרה דון כו' כדמפרש ואזיל הס"ד:

בד"ה איכא למיפרך כו' מינה לאיסורא והס"ד:

תוס' בד"ה אמך היא כו' ותרתי שמע מינה. נ"ב וה"ה לקמן גבי אשת בנך היא דרשינן לעיל לאחר מותו אלא תרתי שמע מינה נ"ל:

גמ' אבל הכא בשריפה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ועוד מאי היא כו' אוקמא באתרה כו' וכן בכ"מ באתרה בה"א כצ"ל:

בא"ד והא לא אפשר כו'. נ"ב לרווחא דמילתא כתב רש"י זאת דאי לא תימא כן אם כן מאי פריך לקמן למאן דאמר סקילה חמורה מהאי קושיא כו' אלא העיקר כדפירש רש"י לקמן גבי כלתו מאחר דאיכא למימר הכי ואיכא למימר איפכא לא תילף מינה מידי נראה לי (עיין במהרש"א):

בד"ה אף היא כלתה כו' ד' מיתות ב"ד הס"ד:

תוס' בד"ה תני אבוה כו' ותימה אם כן בת בתו כו' כצ"ל:


דף עו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה רוה את כו' לדבר זקן כו' שבע וכן גדולה לקטן והמחזיר כו' עליהם רוה כו' הד"א:

בד"ה תקרא וה' כו' פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו כצ"ל והד"א והס"ד:

בד"ה לרבי ישמעאל כו' מדרשא דזמה אתיא כו' כצ"ל:

בד"ה השיך שאחז כו' של חבירו הס"ד:

תוס' בד"ה והמלוה סלע כו' צרות רעות זה הממציא כו' כצ"ל:

בד"ה רוצח כו' וכגון אפילה וקרן זוית כו' כצ"ל:


דף עז עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה רב אחא פוטר כו' דשמשא קטליה כצ"ל:

בד"ה כפתו לפני כו' להציל עצמו מן הארי בכולהו גרסינן אמר רבא כצ"ל:

בד"ה ביתא דשישא כו' ואין הבל לאור הנר יכול כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בניזקין כו' והכי פריך בדיני אדם כו' כצ"ל:

בד"ה סוף חמה כו' לפי מה שפרשתי כו' אלא ברוח שאינה מצויה פטור כו' כצ"ל (עיין במהרש"א):


דף עז עמוד ב[עריכה]

גמ' כמה דעייני טפי מינח ניחא ליה כצ"ל. ונ"ב ס"א כמה דאזלה טפי מיניה ניחא ליה ורש"י לא פירש הכי:

רש"י בד"ה ואפילו הוא הדוחף עצמו הס"ד:

בד"ה סמנין הראוין לרפאותו הס"ד:

בד"ה נזדמנו כו' ריפא עצמו הס"ד:

בד"ה כגון אלו משחקין בכדור שהרגו רגילין כו' כצ"ל ולאחר שזרקו הוא רן כו' כצ"ל ומ"ה כגון אלו כו' שהרגו תוך ד' אמות כו' הד"א:

בד"ה אי דניחא ליה כו' שלא תחזור יותר הס"ד ונמחק שלא. ונ"ב בס"א מצאתי מתוק ואין נראה ודו"ק.(עיין במהרש"א):

בד"ה אפילו פורתא כו' בשוגג וטעמא כו' כצ"ל:

בד"ה ואי לא ניחא כו' כל כך הס"ד:

בד"ה אח"כ כו' כגון שנפל על ידו בכח כו'. נ"ב פירוש שנפל האפר וגזירת המקום שהנתינת אפר לתוך המים תהא בידו ממש עיין בפרק ו' דפרה ובמיימוני:

בד"ה ומיצה עליה כו' ונתזה עליה וקתני כו' כצ"ל:

בד"ה דכפתיה כו' שפת הים הס"ד:

בד"ה גירי דידיה כו. שהמים באים בכח כו' והשפה מדרון כצ"ל והס"ד:

בד"ה ובכח ראשון כו' דהוי כחו הס"ד:


דף עח עמוד א[עריכה]

גמ' בפני ב"ד חייב כצ"ל:

שם מאי טעמא חייב. נ"ב בס"א אינו ונראה שזה טעמו דלא צריכנא לטעמיה דחיובא מקמיה דידעינן טעמא לפטורא שלא בפני ב"ד אלא תלמודא הוא דמפרש בפני ב"ד חייב ובערת וגו' ודו"ק. אכן נ"ל שלא למחקו דה"פ מ"ט דחייב הא גברא קטילא קטיל ודו"ק:

רש"י בד"ה הכל מודים כו' קרום המוח הס"ד:

בד"ה שהוא פטור כו' כיון דניכר חתיכת כו' כצ"ל:

בד"ה עדי טריפה שהן עצמן טריפה הס"ד:

בד"ה לפי שאינן כו' להזימה מקטלי הס"ד:

תוס' בסוף ד"ה בפני ב"ד כו' בעינן עדות שאתה יכול להזימה כצ"ל:


דף עח עמוד ב[עריכה]

גמ' הלך אחר אומד האמצעי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מה יעשה כו' יודעין מהו והס"ד ואח"כ מ"ה לפרש כו':

בד"ה חד אמדוהו כו' אותו כשהיו הס"ד:

בד"ה ואומר אמצעי צ"ל אומד האמצעי:

בד"ה מאימתי משלם כלומר מאיזה שעה כו' כצ"ל:

בד"ה וסתמא כו' דאפטר ליה ממיתה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מגדף כו' הוראת שעה היתה הס"ד ואחר כך מ"ה לא היה יודע כו' מדמה לעובד עבודת כוכבים דבסקילה כו' כצ"ל. ונ"ב בספרי מצאתי טעמא אחרינא לפי ששבת הוקש לעבודת כוכבים וכן בפרק י"נ בתוספות דף קיט:

בד"ה בשלמא לרבי נחמיה כו' אומדנא דידהו לאמדוהו כו' כצ"ל:

בד"ה וחד אמדוהו כו' משלמין ממון כו'. נ"ב יש מקשים מאי דייקו התוספות מפירש"י ולא הקשו אברייתא דקתני להדיא משלם נזק וצער ליורשים אע"ג דאמדוהו מתחילה למיתה אלא שהקל בינתים ויצא מבית דין זכאי אמאי לא נחשביה כחייבי מיתות ב"ד שוגגין. ונ"ל ליישב דלא דייק אלא מהא שאמדוהו מתחלה לחיים ומת שיש בו חיוב מיתה ומה שאמדוהו מתחלה לחיים אין זה חדוש שכן דרכו של החולי להכביד עליו מדי יום ביום אלא שמכל מקום פטרינן אותו משום שיצא מבית דין זכאי מש"ה חשיב כחייבי מיתות ב"ד שוגגין אבל מי שאמדוהו למיתה והוקל שאין זה מדרכי החולה א"כ בדין נפטר ומה שמת אחר כך הוא מסיבה אחרת כמה שאמר רבי נחמיה במשנה שהרי רגלים לדבר א"כ לא נקרא חייבי מיתות בית דין שוגגין ודו"ק:


דף עט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אמר לחד כו' להי מנייהו הס"ד:

תוס' בד"ה וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כו' ואייתר ליה וארב לו כו'. נ"ב יש מקשין מה שמעינן מנפש תחת נפש מאחר שהוא מדבר בממון א"כ שפיר איירי קרא במצות דעלמא ולא במצות שבמיתה שהרי השתא אין לדקדק דאי לא נתכוין להרוג איך מקטיל כדדייק רש"י הרי לר' איירי קרא בממון ואף שר' מוקי באין מתכוין היינו לאחר דקי"ל מארב לו דממעטינן שאינו מתכוין ואם כן לא מיותר וארב לו כלל ונראה דהכי דייקינן מדאיצטריך גזירה שוה אם כן נפש תחת נפש הוה מוקמינן בנפשות ולא בממון וא"כ היאך מקטיל אי לאו דאיירי במצות שבמיתה ואפילו הכי בעי קרא דלשלם ממון ולא מיתה והיינו משום דאינו מתכוין ואם כן שפיר אייתר וארב לו ודו"ק. (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה ומפקא מדרבנן כו' דאשה אלא לענין דמי כו' והא דלא מותיב ממתני' גופיה כו' כצ"ל. ונ"ב עיין בכתובות דף ל"ה:


דף עט עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה מכה אדם כו' לא חלקת הס"ד:

בד"ה לפוטרו ממון כו' נזק הוא הס"ד:

בד"ה כונסין כו' מאכילין אותו שעורים עד שתבקע כריסן כו' כצ"ל:

בד"ה אלא בפניו וכיון דאין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בשור שלא כו' בנגמר דינו היה מודה ר"ל דאמרי' נכבשינהו דניניידו כו' כצ"ל:


דף פ עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אלא אמר כו' סוקלין אותן דהא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בשור שלא כו' כגון רכב על גבי השור כו'. נ"ב במסכת מעילה ומביאה בפרק שני דקידושין דף נ"ה שכולן מועלין זה אחר זה אפילו הן מאה:

בא"ד וחלב מוקדשין על גבי מכתו כו' כצ"ל ונ"ב בפרק כל שעה דף כ"ד:

בא"ד ועוד אמר ר"ת דשור הנסקל כו'. נ"ב פירוש לפי דעת ר"ת בודאי לא גרם הא דקאמר שור שנתערב בשוורים מעלייא כו' שהרי מותרין כולהו על ידי דנכבשינהו וניניידו אלא ס"ל דמתניתין הכי מפרשי שנים שהרגו כו' בבני אדם לא אזלינן בתר אומדנא אבל בשני שוורים אזלינן בתר אומדנא וסוקלין לאחד ופוטרין לשני רבי יהודה אומר מכניסין אותו לכיפה ול"ג והתניא אלא תניא ומביא ברייתא זו להשמיע לנו דין הולד וכמו שדייק מיניה מהא דרבא דאמר היא וולדה נגחו כו' ונתערב באחרים דקאמר בברייתא אפשר דאיירי ברוצחין ולא במעליא ולא קאי אנגמר דינו וכמו שפירש ר"ת לעיל או נימא האי ברייתא ס"ל דנאסרו כולהו ולא אמרינן דנכבשינהו כו' ולא אתיא אליבא דהלכתא לדעת ר"ת:

עוד בדבור זה לא נגמר דינו מכרו מכר לשחיטה כו' כצ"ל:

שם לאחר שנגמר דינו אסור באכילה כו' נ"ב לאו דוקא דה"ה אף בהנאה אלא כלפי שחיטה דקודם גמר דין דשרי באכילה קאמר הכא דאסור באכילה ודו"ק:

שם כגון שנמצא ביד עובד כוכבים כו'. נ"ב פירוש כגון ט' חנויות של ישראל המוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת טרפה ונמצאת בשר ביד עובד כוכבים ואינו יודע ממי לקחו דאזלינן בתר רובא דלא שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע ודו"ק:

(עיין במהרש"א):


דף פ עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אלא היכי כו' אלמדנו א"ל כו' רובא מתדני ור"ש כו' שהשריפה חמורה כצ"ל והס"ד והד"א:

בד"ה התם הא דקא כו' רובא ודקאמרת כו' חמורה ואין אנו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלא למ"ד כו' בסופו מה לחוש לזרעו כו'. נ"ב אעובר שהוציא ידו קאי דף ס"ט ודו"ק:

בד"ה עובר ירך אמו כו' דהיינו רביתיה כו'. נ"ב פירוש ואין זה חציצה:

בד"ה הנסקלין בנשרפין כו' לאותן שהרגו ודאי כו' כצ"ל:


דף פא עמוד א[עריכה]

גמ' מקרא כתוב בתורה כך כצ"ל ונמחק הוא:

רש"י בד"ה פשיטא כו' לידון בקלה וכי כו' הד"א:

בד"ה חמותו כו' ונעשית חמותו הואיל וכשנשא בתה כבר היתה אסורה כו' כצ"ל:

בד"ה מודה ר' יוסי כו' דבר חדש ולאסרה על כל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וכתיב כו' ומת ברעב עליו ישובו כו'. נ"ב זהו פי' על בו יהיה:

בד"ה דאמר רבי אבהו כו' משמע דלא קיימא לבסוף כו'. נ"ב פירוש דלא איצטריך להאי תירוצא דאמר רבי אבהו מודה ר"י באיסור מוסיף ודו"ק:


דף פא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה בעדות מיוחדת כו' ועדותן אחת כו' כצ"ל:

בד"ה בעוקצי כו' מקטלא מיהו עדות כו' כצ"ל:

בד"ה גזירין פקעין כו' ' נ"ב נ"ל כי האי דבפרק ב' דיומא הממונה על הפקיע מאי פקיע נגדי ופירש"י רצועות העשויות להכות בו סוסים והיינו בייטשין בלשון אשכנז:

בד"ה יכה קוסם כו' יכה הקוסם זה את קוסמו היינו כלפי מעלה הנותן קסמים האלו בלבו וקחשיב ליה האי קוסם בעיניו שהוא ראוי כצ"ל. ונ"ב ס"א יראה:

בד"ה יכהו צ"ל יכה קוסם כו' הזה לו הס"ד:


דף פב עמוד א[עריכה]

גמ' ער ועונה מאלהי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות אם תלמיד חכם הוא כו' אמר מלכא דישראל הוא ולאו אורח כו' שבטי ישראל וגו' כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה זונה מופקרת ואפילו ישראלית קדש מפקיר כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה א"א כו' רגיל באשת איש הס"ד:

בד"ה שמעון שני לבטן לוי כו' הד"א:

תוס' בד"ה ואידך נשייהו כו' ומצא שנתגיירה זקינתה כו' נ"ב בתלמוד שלנו לא נאמר ולפי הירושלמי מוכרח לפרש שהזקנה נשאת לכהן. (עיין במהרש"א):

עוד בדבור זה רב אושעיא אמר כר"ש הכשירוה כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש שרב אושעיא פליג ואמר שלא רבי הכשירה אלא הכשירו החכמים אותה כר"ש דלעיל מיניה סבר כל שנזרעו בתוליה בישראל. (עיין במהרש"א):

עוד בסוף זה הדבור להיות ?זונה תתתיו כו'. נ"ב פי' בתמיה:


דף פב עמוד ב[עריכה]

גמ' בתחלת העמוד נשען והולך על מקלו כו':

שם בין קני לאורבני שוילנאי כו'. נ"ב פירוש על שם שוילנאי הנזכרת שזינתה נקראו שאר זונות בשמה וה"ק בין קני דאורבני שוילנאי מאי בעי כלומר במקום ייחוד לא אתיא אלא משום זנות כך היא לא באה בין ישראל אלא משום זנות ערוך:

שם מאי בעיא גפתה כו'. נ"ב בס"א לא גרס וכן פירש הערוך בהדיא קלפי דקני גפתה לאמה ואין נחשב בעיניה אלא כקליפת הקנה הלכך אינה חוששת אלא מזנת אף בפני אמה אבל רש"י גרים כבפנים:

שם זמרי בן סלוא כו' ובן סלוא על כו' ושאול על שהשאיל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שכיון בזכרותו כו' ולא אמרו שנאה כו' כצ"ל:

בד"ה אבי אמו יתרו כו' דכתיב פוטיאל ולא פוטאל. נ"ב פי' ש"מ תרתי פטם ופטפט:

בד"ה או תיש לשון התשת כח שהמתין במספר זרזיר עד שתשש כחו כצ"ל:

בד"ה ופינחס לא היה כו' שהתיבה הזאת נמשכה ללשון ערבי שכל פתיחת תיבותיהן אל:

ששים ואין לדבר רמז במקרא כצ"ל:

בד"ה והמניפה והמגישה נמחק וכצ"ל והמגיש מנחה בקרן כו' והמסדר השולחן לחם הפנים כצ"ל והס"ד:


דף פג עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה לא משום כו' ודרשינן עבודת מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם עבודה תמה כו' אחר כולן כצ"ל הס"ד:

בד"ה ושתויי יין נמחק ושתוי יין:

תוס' בד"ה ולא משום כו' תיפוק לי צ"ל ליה:

בד"ה חילול דרבים כו' דכתיב גבי טומאה בנותר כו' ולא יחללו את שם קדשי בשני חלולים כו' כצ"ל והד"א. ונ"ב פירוש מדלא כתיב ולא יחלו (עיין במהרש"א):


דף פג עמוד ב[עריכה]

גמ' וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי ויליף כו' מסתברא מתרומה הוה ליה למילף שכן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שכן קודש טמא ששימש ועסק בקדשי מזבח ובנותר כו' כצ"ל:

בד"ה וחגרת כו' הויא כהונה הס"ד:

תוס' בד"ה פרט לזו כו' אמרו לו אף טמא כו' ובפרק גיד הנשה גבי קודש כו' כצ"ל. ונ"ב פי' גבי טמא שאכל קדש טמא דכ"ע מודו אפי' ר"י היכא דנטמא הוא תחלה דחייב אלא בנטמא הקודש תחלה פליגי רבי יוסי הגלילי יליף מתרומה דאין איסור חל על איסור ורבנן סברי איסור חל על איסור גבי טמא כו' ובתרומה דוקא הוא דגלי קרא:

בד"ה וטבול יום כו' דבכרת דבטומאת מקדש כו' כצ"ל:

בד"ה ויליף חילול כו' בתרומה הוי במיתה כצ"ל והד"א:


דף פד עמוד א[עריכה]

גמ' שכן קודש פנים פיגול ונותר אלא בעל מום ששימש מטמא ששומש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אמר קרא בו בתרומה דכולהו נמי מיניה גמרו ומתו בו למעוטי ולא בעל מום ומסתברא כו' פסול טומאה במיתה כצ"ל:

תוס' בד"ה וכל דבר כו' ובתורם מן הרעה על היפה כו' נ"ב בפרק קמא דתמורה דף ה':

בד"ה אלא מטמא כו' בעל מום כתיב ואל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מכלל כו' מוקמת לה הס"ד:

בד"ה אלא ע"כ כו' ומיתה הם"ד ואחר כך מ"ה ה"נ:

בד"ה דרב פינחס משמיה דרב כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה והאמר ר' שמעון ניישו כו' ביישו ישן ומת כו' ביישו ישן חייב כו' ביישו חייב כו' ושלוחי דידן מצי עבדי כו' כצ"ל: