מהרש"ל על הש"ס/סנהדרין/פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | ר"ן | יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף פד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה לכדתניא כו' התשלומין מה מכה כו' בו וכו' הס"ד והד"א:

בד"ה הניחא כו' ור"ש בן לקיש בכתובות כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ה"ג כו' דההורגו חייב ומפיק ליה התם מדכתיב כו' כצ"ל ונ"ב דבור זה תימה הא דרשינן לעיל בפרק הנשרפין גבי הכהו בעשר מקלות כו' אליבא דרבנן ואיש כי יכה כל נפש דבעינן נפש כולו ורבי יהודה דריש אפילו נפש כל דהוא והלכה כרבנן ועוד לר' יהודה דדריש נפש כל דהוא מנלן הא דאפילו אקטן בן יומו חייב ובהא ליכא מחלוקת ונ"ל כל זו והדומה לו היה ביד חכמים לדרוש פעמים בסיגנון זה ופעמים להיפך וכמ"ש התום' לקמן דלפעמים דרשינן דבר ואפילו חצי דבר ושה אפילו מקצת שה וזימני אחריני דרשינן גבי והנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי כולו דבר ולא חצי דבר וכן כפר ולא חצי כפר וכה"ג טובא וחלילה שהיה בלא כיון אלא שדעתינו קצרה מדעתם וכל אחד צריך להעמיק בלבו אולי ימצא תוכן דעתם הכי נמי הכא לענין הכאה דרשינן שהכאה יהיה בכל נפש ולא בנפש כל דהוא אבל בענין נפש הנהרג ומהותו כולי עלמא מודו דדרשינן אפילו נפש כל דהוא ודו"ק:

בד"ה מאן שמעת כו' אמאי נקיט חובל ומעביר כו'. נ"ב פירוש הא דמסיק התם ואם תמצא לומר משנה חובל בצריך לכלבו כו' ואם כן אמאי נקט חוץ מחובל ומבעיר הלא חובל ומבעיר אינם מקלקלים כלל כשצריכים לכלבם ולאפרם ודו"ק:

עוד בדבור זה ששחטן לשום פסח כו'. נ"ב פירוש בשבת:

עוד בדבור זה לעיל מיניה דאיירי בטועה כו' כצ"ל:

גמ' מניין תלמוד לומר אביו ואמו קלל אביו קלל כו' מאחיו אין לי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שהמקלל כו' כדיליף בגמרא הס"ד:

בד"ה המקלל אביו דואלה המשפטים הס"ד:

בד"ה א"ה כו' עריות הן הס"ד:

בד"ה אוקמה צריך להיות דאוקמה:

תוס' בד"ה איש צריך להיות איש איש מה תלמוד לומר כו':


דף פו עמוד א[עריכה]

גמרא סתם ספרי ר"ש כו'. נ"ב ושאר ספרי מבואר בפרק יש נוחלין דף קכ"ה ע"א:

רש"י בד"ה במה הכתוב כו' מעלה מזו הס"ד:

בד"ה עדי גניבה כו' וכיון דאינהו לא מקטלי כו' כצ"ל. ונ"ב תימה אמאי לא נאמר דאיהו גופא מיפטר ולא מקטיל בהאי עדות משום דהוי חצי דבר וכל שכן שהעדים פטורים שהרי אין מזימין את העדים עד שנגמר דינו אלא שלפי האמת דמסיק דבעדים אחרונים לא פליגי דנהרגים ולא שייך לומר חצי דבר אלא גבי עדי גניבה כו' תו לא ק"מ וק"ל (עיין במהרש"א):


דף פו עמוד ב[עריכה]

בא"ד ועל המכירה הס"ד:

תוס' בד"ה מונמצא בידו כו' מריבוייא דקרא. נ"ב פירוש מריבויא דקרא. ולא מבידו נפקא הכי נמי אפשר לומר לשם מרבוי דקרא גופא קא נפקי ודו"ק:


דף פז עמוד א[עריכה]

גמרא אלא אמר רב פפא בעדי מכירה כולי עלמא לא פליגי כו'. נ"ב ותימה לאוקימתא דרב פפא מנלן דחזקיה סבירא ליה כר' עקיבא דלמא אף הוא ס"ל כרבנן דאמרי דבר ואפילו חצי דבר והא דעדי גניבה אין נהרגין משום דיכולין לומר להלקותו באנו דס"ל עדי גניבה לוקין משא"כ לר"י דס"ל אינן לוקין ואין לומר בהא תליא דאי הוה ס"ל לחזקיה אפילו חצי דבר א"כ לפעמים הן נהרגין בענין שאין יכולין לומר להלקותו באנו כגון שהתרו בו עדים אף למיתה וכמו שפירשו התוס' ואם כן הוה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין שהרי לפעמים נהרגין אלא ודאי משום דלעולם אין נהרגין משום חצי דבר זה אינו דמאן לימא לן דלקי מלא תענה דלמא לקי משום כאשר זמם לחוד וקושיא זו ליכא לאקשויי על סתמא דתלמודא דקאמר לעיל תסתיים דחזקיה הוא דאמר לוקין דאי ר"י כיון דאמר דנהרגין הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כו' ומאי פריך שמא לוקים מכאשר זמם והוא נמי לקי היכא דלא בעי עדי מכירה ואי לא הוזמו אז אפילו נהרגים זו אינו קושיא דאי סבירא ליה לר"י דלוקין לא היו נהרגים מתוך שיכולים לומר להלקותו באנו אלא דסבירא ליה דאין לוקין משום דניתן לאזהרת מיתת בית דין וא"נ לא לקי מהאי טעמא ואף דריהטא דתלמודא לא משמע הכי שהרי דייק איפכא דאי סבירא ליה דנהרגין לא הוי לקי משום דהוי לאו הניתן כו' אין חשש בזה דלא קפיד כולי האי ומאחר דעיקר הטעם לפי המסקנא דאין לוקין משום דניתן לאזהרת מיתת בית דין מש"ה פריך נמי כיון דאמר נהרגין אמאי לוקין כו' אבל סוף סוף קשה מנלן אליבא דחזקיה דלא ס"ל אפילו חצי דבר ואפילו הכי לוקין ואין נהרגין משום שיכולין לומר להלקותו באנו וי"ל משום דס"ל מאחר דאמר חזקיה סתמא אין נהרגין משמע בכל ענין בין התרו בו בין לא התרו בו והיכא דלא התרו בו כלל פשיטא שאין יכולין לומר להלקותו באנו ואפ"ה אין נהרגין ואמאי אי לאו משום דס"ל כר' עקיבא ומשום חצי דבר ולדעת התוס' שפירשו בחד שינויא דאף רבי יוחנן לא איירי אלא בהתרו בו למיתה א"כ צ"ל דטעמא דחזקיה משום חצי דבר ואז לא קשה כלל ואין לומר מאחר דחזקיה איירי בכל ענין אם כן עדי מכירה למה נהרגין לפי שעדי גניבה יכולים לומר להלקותו באנו הלא כשלא התרו בו אין יכולים לומר להלקותו באנו כדפריש לק"מ דחזקיה לא קאמר להדיא דעדי מכירה נהרגין אלא דתלמודא קאמר דמודה בעדי מכירה שנהרגים כו' דהיינו בכהאי גוונא כשיכולים לומר להלקותו באנו אבל דבריו שאמר להדיא מסתמא איירי בכל ענין ודו"ק היטיב (עיין במהרש"א):

רש"י בד"ה דברי ריבות ה"ל למיכתב דבר ריב כו' כצ"ל:

בד"ה זה צ"ל זו השקאת סוטה כצ"ל:

בד"ה זה צ"ל זו לקט כו':

בד"ה אשר העלה וגו' מכל כצ"ל:

בד"ה הילכתא כו' לנידה דקי"ל כו' האחרון ר' יוחנן כו' כצ"ל והד"א:


דף פז עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אתחלתא כו' לאזהרת מיתת ב"ד כו' כצ"ל:

בד"ה ר' יוחנן כו' סורר ומורה שהוזמו דאין נהרגין כו' כצ"ל:

בד"ה שנים אומרים כו' אחר שלקה הס"ד:

רש"י בד"ה הירוק כו' צ"ל דם הירוק כו' דם הירוק בתחילת נדותה כו' כצ"ל:

בד"ה התורה טמאתו כל שבועיים כו' הס"ד:

בד"ה ולוי אמר כו' ויצא דם לאחר שבועיים כו' כצ"ל:

בד"ה לילה ויום כו' השופי לא הויא כו' כצ"ל:

בד"ה בעשרים ושלשה כו' חובל בחבירו ואם קדש בו את האשה מקודשת ולרבנן בדין כו' כצ"ל:

בד"ה עד שיראה כו' דרומית מזרחית הס"ד:

בד"ה מ"ט דבעי קרן זויות הס"ד:

תוס' בד"ה בפלוגתא כו' בפרק כהן משוח מביאין עולה ויורד על טומאת כו' כצ"ל:

בד"ה ר' יהושע כו' כלומר עמדו למניין כו' כצ"ל:


דף פח עמוד א[עריכה]

גמ' זו השקאת סוטה כו' זו לקט כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לפריחה בבגדים אם פרוח כו' כצ"ל:

בד"ה אדם שפרחה כו' הצרעת וגו' והנה כסתה הצרעת את כל עור בשרו וטיהר את הנגע ופליגי רבנן כו' כצ"ל:

בד"ה ר"מ כו' לשם דמים ולרבנן פטור כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ומשקה על פי כו' ואם מכרה לאחר כתובתה קנה כצ"ל והס"ד:

בד"ה ר"ע כו' בטיבוריה הס"ד:

בד"ה מרחו כבר נתחייב כו' כצ"ל:


דף פח עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה קשר עליון כו' אלא הלכה למשה מסיני כו'. נ"ב בס"א אינו וכן נראה דוק במנחות:

בד"ה האי לחודיה כו' למצוה יהא המצוה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אי סבירא לן כו' ור"ח לא גריס התם הואיל כו'. נ"ב ולפ"ז אם אגד ד' מינים ומנח ליה מין אחר חוץ לאגוד אפילו לר' יהודה שרי מדרבנן ודו"ק:

עוד בדבור זה ג' מינין בפני עצמן כו'. נ"ב פי' עם הלולב להיותן ד' מינים:


דף פט עמוד א[עריכה]

גמ' איש פלוני בר פלוני מתחייב כו' כצ"ל במתני' וכן בגמ'. שם ונביא שעבר על דברי עצמו כו' דכתיב והאיש אשר לא ישמע אל דברי וקריביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע אל דברי כו':

אמר רב יהודה מאי צא צא ממחיצתי שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני מאי רוח כו' כלהו כהדדי ש"מ כו' כצ"ל:


דף פט עמוד ב[עריכה]

גמ' אל רעהו בדבר ה' הכני נא וימאן האיש להכותו וכתיב כו' יסרת רבים ידים רפות תחזק כושל כו' כצ"ל:

שם אמר לו ואני בתמי אלך כו' ' נ"ב זה הפסוק אינו סמוך לפסוקים דלעיל אלא פסוק הוא בתהלים סימן כ"ו. שם הלא יראתך כסלתך. נ"ב פירוש לשון בטחון כמו שמתי זהב כסלי וכמו אשר יקוט כסלו וגו' כלומר היה לך לירא מהקב"ה וזה היה בטחונך ותום דרכיך היא תקותך זכור נא מי הוא נקי ואבד אם היית נקי לא היית אובד סוף פרק הנחנקין יש לפרש כמו כן לשון בטחון לא לשון סכלות דאמר ליה לאברהם הלא יראתך כסלתך כלומר מה שאתה ירא מהקב"ה היה לך להיות בטחונך והרי אתה מפסיד בדבר שאתה שוחט בנך עכ"ל התוספות בפרק הזהב:

רש"י בד"ה חבריה דמיכה כו' דכחיב וימאן האיש להכותו כצ"ל:

בד"ה כי כן צוה אותי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם לא תשתה מים כצ"ל. ונמחק במקום הזה. ונ"ב בי"ס אינו וכן נראה כי אינה מדברי ה' לנביא:

בד"ה מנא ידע כו' אמת שהקב"ה ענשו כו' שזה היה נביא שקר לפיכך כו' כצ"ל:

בד"ה היכא דהוחזק שהוא צדיק ונביא אמת הס"ד:

בד"ה הנסה כו' בדבר שהיא תלאה אותך כו' כצ"ל:

בד"ה הנה יסרת רבים רציתה. נ"ב ס"א רעיתה:

בד"ה נביא שהדיח כו' לעבוד עבודת כוכבים הס"ד:

תוס' בד"ה אליהו וכו' ומיהו בקראי משמע כו' כצ"ל:


דף צ עמוד א[עריכה]

גמ' אביי סבר לה כרב חסדא ומתרץ לה רבא סבר לה כרב המנונא ומתרץ לה אביי סבר לה כרב חסדא ומתרץ לה המתנבא כו' רבא סבר לה כרב המנונא ומתרץ לה המתנבא כו' ר"ש פוטר וה"ה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מחלוקת דרבנן כו' הדחה אך הנביא כו' הד"א. ונ"ב שייך לעמוד ראשון עד מאי עשה איכא:

בד"ה ללכת זו כו' אשר צוך ה' אלהיך ללכת בה וגו' כו' כי אזהרת בה זו לא תעשה כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד נ"ב ס"א נ"ל דבלא תעשה מיירי בה אני מצוה שתלך ולא בדרך אלהים אחרים והיינו לא תעשה אלמא שאר מצות נמי כו'. בד"ה בין בשאר כו' צ"ל ובין בשאר כו':

בד"ה ר"ש כו' ולרב חסדא הא סתמא חייב אפילו לרבנן בחנק דר"ש הוא דקא מחייב חנק ולא סקילה כו' דנקט כו' כצ"ל:

בד"ה מר כדאית כו' בחנק הס"ד. בד"ה וה"ה כו' כלום אפילו מחנק דר"ש פוטר וכ"ש מסקילה דמחייבי ליה רבנן בעוקר את כל הגוף כנ"ל והס"ד ואחר כך מ"ה בכל אם יאמר לך נביא המוחזק כצ"ל והוא ג"כ ס"ד. בד"ה תחילתו נביא כו' להרשיע יאמר לעבוד כו' כצ"ל: