מהרש"ל על הש"ס/סנהדרין/פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | יד רמה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף מב עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה ולילף מקלל כו' דשחוטי חוץ דהוי חוץ למחנה כצ"ל:

בד"ה שכן הוציא כו' לשחוטי חוץ הוצא כו' הכשירן אלא עבירה היא כו' ישחט מחוץ למחנה ומחוץ למחנה האמור כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה משה היכא כו' כל הני דפרים למה לי כו'. נ"ב יש מקשים מה הקשו התוס' הלא במסקנא אמרינן אי לא נאמר קאמר כו' השתא דאיכא קרא ג"ש לא צריך. ואם נאמר סוף סוף לא ליכתוב הני מחנות דגבי פרים וליתי מגזירה שוה א"כ האי קרא גופיה דכתיב במקלל לאתויי שלש מחנות ליתי בגזירה שוה אלא דבעי לכתוב להדיא ולא לאתויי בגזירה שוה הכא נמי איכא למימר גבי פרים ונראה דלא קשיא מידי כי מה דקאמר גזירה שוה לא צריך ר"ל דניחא ליה לכתוב הני מחנות במקומו ולא לאתויי מגזירה שוה אבל גבי פרים דבלאו הכי לא כתיבי שלש מחנות במקום אחד אלא בכמה מקומות ומכח אם אינו ענין א"כ ניתי ליה בגזירה שוה כך יש ליישב דעת התוס' אבל אי נחית לעומקא של דבר נראה דלא קשה מידי דתלמודא ה"ק אי לא נאמר קרא הייתי מוכרח לומר דילפי חכמים מגזירה שוה דהכי קים להו מרבייהו אבל השתא דנאמר קרא ג"ש תו לא צריך וממילא לא היה להם לחכמים שום ג"ש ולא קבלו מרבותיהם לדון דין גזירה שוה כלל בהאי ענינא ואם כן נסתלקה גם כן קושיא של התוס' ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף מג עמוד א[עריכה]

גמ' מיבעיא ליה לסמיכה ולדחייה כצ"ל:

רש"י בד"ה והא האי תנא דלעיל כצ"ל והס"ד. בד"ה נשתתק צ"ל ונשתתק נאלם והס"ד:

בד"ה זיכה צ"ל שזיכה:


דף מג עמוד ב[עריכה]

גמ' תן לו תודה והיפטר מיד ויען עכן וגו' אלהי ישראל וגו' כזאת וכזאת עשיתי אמר רב אשי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אמר לו עכן הס"ד:

בד"ה והרי כבר כו' ינהוג לעולם דלמה יפסוק כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה מלמד שלא ענש כו' את השם אמר ליה רבי נחמיה הד"א:


דף מד עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה לרדותו צ"ל לרדותן:

בד"ה איצטלא כו' נקי בן יומו שמכבנין בו למילת כצ"ל. ונ"ב נקי בן יומו פי' ביום הולדו שמכבנים הרחלים והוא בת נפש שקורין נושקא שמחברין בה פתיחת פי החלוק כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו ואין צמרו נקי והרוצה להצניע למלת עושה לכבש מעט עור ומכבנו עליו שלא יתפרד ונמצא הצמר מכוסה כל הימים רש"י בשבועות:

בד"ה סרבלא דצריפא כו' כצ"ל:


דף מד עמוד ב[עריכה]

גמ' אתה אומר להם ומכלים אותם כו'. נ"ב תיקון סופרים הוא לשון זה ודו"ק:

שם היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח כצ"ל:

שם מאי כולם חמשה אמר רבי יוחנן כולם חמשה כו כצ"ל:

רש"י בד"ה א"ל אמש ביטלתם כו' עתה באתי כו' הכל דיבור אחד:

בד"ה היערוך שועך כו' שועך לא בצר הכל דבור אחד:

בד"ה רב ושמואל כו' זמרי חד אמר הכל דבור אחד:

בד"ה וינקו כו' כל אדם אומר כן כו' כצ"ל:

בד"ה דבעי מכסא כו' אמרו לו ומה כשפים בידך כו' כצ"ל:


דף מה עמוד א[עריכה]

גמ' מפשיטין אותו את בגדיו כו' הכא הא קא מיקטלא כו' הכא אין לך ייסור גדול כו' תלמוד לומר כי סקול יסקל כו' ומנין שאף לדורות כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מנין שבסקילה כו' צ"ל ומנין כו':

בד"ה מנין שבסקילה כו' תלמוד לומר כי סקול יסקל או ירה יירה רבויא כו' כי יסקל או יירה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מנין שאף כו' הקומץ רבה מדורות שעה כצ"ל:


דף מה עמוד ב[עריכה]

גמ' והתניא כו' מות יומת המכה מכל מקום כו' חסדא לרב אשי כו'. נ"ב א"ל דפריך מסתמא דגמרא דקא מקשה ליה לשמואל דלא בעי קרא כדכתיב וכי לא בעינן כו' שאין זו מן הסוגיא ועוד דמאי משני את"ש דלקמן תנאי היא כו' אם כן מכל שכן דלא הוי להו לאקשויי מידי משמואל דהא תנאי פליגי ואיכא גם כן סתמא דברייתא דמסייע ליה. גם א"ל דפריך אגידמין דקא מכשר שמואל ולא בעי קרא ממש כדכתיב דהא הכא נמי איירי בגידמין דמעיקרא דהא טעמא דשמואל דמכשר גידמין משום דכתיב יד העדים ולא כתיב יד עדים אלמא דלא קפיד קרא אלא איד עדים שהיתה כבר ולמעוטי נקטעה ולא גידמה אלא מר קשישא היה נושא ונותן עם רב אשי לפי שבאותו הזמן היו בני הישיבה מסופקים בזה הדין אי כשמואל או לא והוא בא להכריע להדיא כשמואל ודחי ליה ואחר כך פריך סתמא דתלמודא לסיועיה להדיא מהאי ברייתא ודחי דתניא פליגי בזה הדין ודו"ק:

שם דכ"ע כו' דתנן אין לו כו' כצ"ל:

שם אמר להן ר"א והלא שמעון בן שטח כו'. נ"ב פי' כמו שפריך ר"א לרבנן אהא דאין אשה נתלית כמו כן פריך נמי לרבנן אהא דאין נתלה אלא מגדף ועובד עבודת כוכבים:

רש"י בד"ה ומשום דהוי רוצח צ"ל משום:

בד"ה מה מקלל כו' ותלית אף כל הכל דבור אחד:

תוס' בד"ה אין לו בהן יד וכגון שנקטעה כו'. נ"ב לא אוכל להבין דעתם מה חילוק הכא בין נקטעה אחר כך כו' בשלמא גבי עדים כתיב יד העדים שהיתה כבר מה שאין כן הכא גבי בן סורר ומורה לא שייך לחלוקי בכה"ג גם לישנא דאין לו בהן לא משמע הכי מדלא אמר נקטעה בהן ידו על כן נראה דאין חילוק כלל בין נקטעה בהן ידו או לא היה לו בהן ומשום הכי פסק נמי הרמב"ם סתמא לא היה לו בהן יד אין לו תקנה אע"פ שפסק בהלכות סנהדרין גבי עדים שאם היו גידמין מעיקרא דכשרים ודו"ק:


דף מו עמוד א[עריכה]

גמ' בפיסקא האיש תולה צ"ל האיש נתלה כו':

שם ור"א אותו כו'. נ"ב ס"א אלא מעתה גבי סקילה נמי אותו ולא אותה אלא מאי אית לך למימר כו':

שם בבועלה או בבת כהן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה תרגמה רב חסדא להא דרב אחא כצ"ל והס"ד:

בד"ה בבת כהן ארוסה או נשואה הס"ד. ונ"ב פי' לר"ש דסבר שריפה חמורה אבל לרבנן דסקילה חמורה ארוסה בת כהן נמי בסקילה ובועלה וזוממיה נמי דומין לה בסקילה ואינם מחולקים ממנה אלא בנשואה ותימה שפירש אליבא דר"ש דלא כהלכתא א"ל ט"ס הוא נ"ל:

בד"ה ובועלה כו' אבל בועלה נידון כשאר בועל בת ישראל הבועל ארוסה בסקילה ובועל נשואה בחנק כו' ולא זוממיה כצ"ל והס"ד ואחר כך מ"ה או בבת כהן וזוממיה כו' והד"א:


דף מו עמוד ב[עריכה]

גמ' שמחוסר תלישה וקבורה כו' קבורה מן התורה מנא לכו אישתיק כו' קברו אותו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר דלא לישתני כו' האי דהואי צדיק תהוי ליה כפרה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה משהין אותו כו' שמא יתרשלו בקבורתו כו'. נ"ב גם נראה לפרש שלא ישהה ויתלה ודו"ק:

בד"ה ר"י כו' שמחוסר תלישה וקבורה כצ"ל:

תוס' בד"ה קלילי עלמא י"ג קלי כו' כצ"ל. ונ"ב התוס' גורס קלילי ולא קיל לי אלא עושים חד תיבה והוא קלילא שבתלמוד ועל זה כותבין התוס' יש גורסים קלי כלומר בחד למ"ד ודו"ק:

בד"ה לא תקברהו כו' בסוף ס"ט דכתובות כו' כצ"ל:


דף מז עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה על מטה כו' מעשה עמך נבזה כו' הכל דבור אחד:

בד"ה אבל התם דיש בידו לחזור הס"ד:

בד"ה היו בה כו' תועבה ואם קדשי כו' הכל דבור אחד:

בד"ה יכול פירשו אביו ואמו של כהן הס"ד:

בד"ה יטמא כו' וגו' בעושה מעשה עמיו כו' כצ"ל והד"א:


דף מז עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה א"ל לשמואל צ"ל אמרו ליה כו':

בתוס' בד"ה משיסתום כו' גולל ודופק ואפילו הוא כו' כצ"ל:


דף מח עמוד א[עריכה]

גמ' הא לא תני הכי דתנן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה טהוכ מן כו' ראוי לה ומדקתני כו' כצ"ל:

בד"ה ה"ג כו' הוא דהוה הס"ד:

בד"ה דימוס נדבך של אבנים הס"ד:

בד"ה הוא הדין כו' והאי דקאמר הטיל משום דבעי לאשמועינן כו'. נ"ב פי' ואיירי בהזמינו לכך דאי לא הזמינו הוי כצר ביה ולא הזמינו כמו שפירש"י לעיל רק שרישא דקבר חדש לא איירי בהזמינו ודו"ק:

בא"ד שפינהו לאפוקי כו' הד"א:

בד"ה זלף יין צ"ל זלוף יין:

בד"ה ומתרץ צ"ל מתרץ:

תוס' בד"ה נתנו לספר כו' ומההיא דהיו אביו ואמו מזרקין בו כלים משמע דבזריקה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' ומזה נמי קשה:


דף מח עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה טלה עליהם כו' ה' בפיך הס"ד:

בד"ה כה דבר כו' ותו לא אלא הכי כו' הד"א:

תוס' בד"ה בשלמא למ"ד של שילה הוא קולט אבל של בית עולמים כו' כצ"ל. ונ"ב כך הוא לדברי רב ור"י ס"ל לשם לא של שילה ולא של בית עולמים לא גגו ולא קרנותיו כולן אינן קולטין אלא שש ערי מקלט ע"ש בפ' אלו הן הגולין:


דף מט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אכין ורקין דרש אשכחן כו' מורד במלכות דכתיב כו' הד"א:

בד"ה ומגדלי בלורית כו' יפת תואר היו נשים כו' בשביה וגו' הס"ד:

בד"ה שהם דרשו כו' דברי תורה עמשא הד"א:

בד"ה פריס להו כו' עיר פריס הד"א: