מהרש"ל על הש"ס/סנהדרין/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | יד רמה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף יח עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה כ"ג כו' ודן קתני אגב דנין. נ"ב נ"ל דה"פ כלומר ה"ק כשם שכ"ג דן לאחרים כך אחרים דנין נמי אותו ולאו משום איידי ודו"ק מש"ה הכא גבי מלך אין שייך לומר דתני לא דן אגב אין דנין דאינו מתיישב לפי מ"ש ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף יט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה הרי שהיה כו' לא היה מחזירה הס"ד:

בד"ה אם קידום כו' דין אדר ואם לאו הד"א:

תוס' בד"ה מעיד כו' דמיירי אפילו בממונא כו' אי נמי דוקא בממונא איירי מתני' מדקתני דמלך לא מעיד כו' דאי באיסורא כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל (עיין במהרש"א):

גמ' ואמר רמי בר אבא כו' שאילת את ר' יאשיה רבה בבית עלמין דהוצל כצ"ל. ונ"ב י"מ שהוא מקום וכן בפ' חלק גבי כי אתו לעלמין אמר בעלמין (דף צ"ד) ולפ"ז גרסי' מבי עלמין אבל לישנא דהוצל לא מתיישב. ואני שמעתי בית שמטהרי בו המתים סמיך לקברות שנקרא בית עולמים ושם שואלים ומדברים בענין ניחומים של אבל כו' וק"ל:

רש"י בד"ה וש"מ כו' ועובר מדקתני כו' הד"א:

תוס' בד"ה היינו סגן כו' ובברייתא קאמר כצ"ל:

בד"ה וש"מ כו' וברייתא קתני כצ"ל:


דף יט עמוד ב[עריכה]

גמ' אזל יהבה לעדריאל המחולתי דכתיב כו' בת שאול לדוד וגו' כו' מיכל בת שאול אמר לך ר' יהושע וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה אלא מירב ילדה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה תוקפו של יוסף כו' שבבועז תוקף הד"א. :


דף כ עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ר' יהודה כו' אבנר ואי ס"ד הד"א:

בד"ה ערסא דצלא כו' וארוכותיו למעלה וא"ל ר"ש כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה נשים לצאת כו' לאחר המטה והאנשים לפני המטה לפי שגנאי כו' בהן האנשים כצ"ל:


דף כ עמוד ב[עריכה]

גמ' ואי מטה מסורגת היא נמחק היא:

רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו כו'. נ"ב גירסא אחרת ול"ג ר' נחמיה אומר לא נאמרה פ' זו אלא לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

שם תניא ר"א אומר זקנים שבדור כו' נמחק תניא וצ"ל ר"א בר' יוסי אומר זקנים כו' כצ"ל:

שם תניא ר' יוסי אומר נמחק ונ"ב ס"א תניא אידך ר' יודא אומר כו':

שם כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם וגו' כצ"ל בפרשת ראה:

שם וח"א לא הדר כו'. נ"ב תימה איך יתכן שלא שב למלכותו הא מוכחי קראי טובא שהיה מלך בסוף ימיו ומת במלכותו ונראה בעיני לפרש דהכי קמבעי הדר למלכותו כבראשונה שמלך על עליונים ותחתונים או לא הדר פליגי בה כו' ח"א מלך והדיוט פירוש אף במלכותו לא היה מלך וחשוב כבראשונה אלא מלך והדיוט ושוב לא היה מושל אפילו בכיפה וכ"ש בעליונים וח"א לא מצינו שהיה מלך והדיוט כאחת אלא היה מלך גמור בתחילתו והיה הדיוט באמצעיתו ומלך גמור בסופו כמו בראשונה כו':

שם תנו רבנן אוצרות מלכים למלך כו'. נ"ב לשון הרמב"ם כל הממלכות שכובש הרי אוצרות מלכים למלך ושאר ביזה שבוזזין בוזזין ונותנין לפניו הוא נוטל מחצה בראש ומחצית הביזה חולקין אותן כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבים על הכלים כו' וכל הארץ שכובש הרי הוא שלו ונותן לעבדיו ולאנשי המלחמה כפי מה שירצה ומניח לעצמו כפי מה שירצה כו':

רש"י בד"ה סירוגו קשירתו הס"ד:

בד"ה ופורץ גדרות כו' נ"ב והרמב"ם פי' שקאי על מה כשיוצא למלחמה פורן הדרך בשוה ואינו מעקם בעבור שדהו של זה או כרמו של זה וכן נראה עיקר:

בד"ה רבי נהוראי אומר כו' נמחק וצ"ל ר' נחמיה אומר כו':


דף כא עמוד א[עריכה]

גמ' ולמאן דדריש וי"ו מ"ח הוי תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר ממ"ח כצ"ל ונ"ב ס"א ולמאן דדריש וי"ו אפילו מ"ח ותנא דידן כו' כצ"ל:

שם לא שער בית השחי ולא בית הערוה כו' נ"ב צ"ע איך נפרש אם נאמר שלא היה להן שערות כלל א"כ להאי תנא דדריש בנזיר פ' ג' מינים לא ילבש גבר שמלת אשה אמגלח שער בית השחי ובית הערוה דלוקה משום דדרך נשים הוא לגלח משום ניוול כמו שפירש"י התם א"כ ש"מ דיש להן שערות ודוחק לומר דאיירי הקרא אחר חורבן דוקא. ועוד סימן גדלות שהעיקר תלוי בשערות וכי לא היה באותו הזמן וא"ל שהיה להן וגילחו א"כ מאי מקשה מתמר הלא מסתמא הבתולות לא גילחו וק"ל אלא נראה שהיה להן שערות אבל מעט מזער שלא נמאסים לתשמיש וממילא לא היה ראוי להסתכן וק"ל. ולאחר שגבהו נתרבה עד שהיו דומים לערלות שיש כאן מקום להסתכן וכן איתא בפ' במה אשה שדורש מקרא דגבהו בנות ציון מאי דכתיב פתהן יערה מלמד שנתמלאו שערות כיער כדי שיהו נמאסין לתשמיש משמע דנתרבה שערותן וק"ל שוב אחרי כתבי מצאתי בפ"ק דגיטין בגליון תו' גבי פלגש בגבעה ממש כדברי תהלה לאל:

רש"י גדרו כו' בעצמן מה בנות הד"א:

תוס' בד"ה דאי ס"ד כו' לבא עליה ביאה שניה כו' נ"ב אבל ביאה ראשונה שרי והבא על הכותית הולד כמוה ולא הוי אחותו וק"ל:


דף כא עמוד ב[עריכה]

גמרא עושה אותן כמין קמיע ותולה בזרוע שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט כל זה נמחק ונ"ב ר"ל אין כאן מקומו:

שם כי הכין עזרא לבנו כצ"ל:

תוס' בד"ה כתב כו' ור"ח פי' כו' כצ"ל:


דף כב עמוד א[עריכה]

גמ' לא כהלין כתבא למקרי וכתיב וכתב כו':

שם בגמרא שויתי ה' לנגדי תמיד וגו' ואידך האי שויתי מאי דריש ביה כו' כצ"ל. ונ"ב אין לפרש ואידך דלא ס"ל וכתב את משנה תורה לשני תורות א"כ תורה אתת היתה למלך שויתי מאי קעביד ליה מאי פריך שמא לאותה ספר תורה יחידי הוא עושה כך ועוד מי איכא דלא ס"ל שיש למלך שני ספרי תורות דאל"כ והאי וכתב לו גבי מלך למה לי הרי אפילו כל הדיוט מחויב לכתוב לו ספר תורה שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כזאת ועוד הלא סתמא דמתני' קאמרה דגבי מלך בעינן שתי תורות ולעיל לא יליף מוכתב את משנה התורה כו' אלא דאפי' האי תורה שניה בעי למיכתב הוא ולא יתנאה משל אבותיו אלא נראה בעיני לפ' דדריש מוכתב את משנה התורה להשתנות הכתב בס"ת שניה שהיא כתיבה דקה שתהא כ"כ קטנה לעשות בה קמיע כדכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד ופריך השתא שפיר ואידך דדריש לכתב הנשתוון וא"כ לא שמעינן שינוי כתיבה בשתי תורות וממילא אינה ראויה לקמיע וא"כ שויתי ה' וגו' למה לי וכו' (עיין במהרש"א):

שם מלכותך והשלמת תקל תקילתא במאזניא והשתכחת תסיר פרס פריסת מלכותך ויהבית למדי ופרס כו':

אמר לה קראו כו' אל תקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים נמתק. ונ"ב בס"א אינו וכן נראה דלא שייך אל תקרי על זה אלא סמוכיה קא דריש וק"ל:

רש"י בד"ה וכתב הנשתוון ופרסין בימי כו' למקרי לא היו כו' שכתב המלאך בימי כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה והעמודים כו' וה"ג בתוספתא כנ"ל:

בד"ה ממתום ננקפי א?לרן כו' עשאן חמש תיבות של שלש אותיות וצירף כו' כצ"ל. ונ"ב כנ"ל דאין לומר עשאן שלש תיבות ואמלאך קאי חדא דאין הלשון נופל עשאן אלא הל"ל כתב. ועוד מסתמא האי עשאן דומיא דעשאן שהזכיר רש"י את"כ בדבריו גבי צירף האותיות ועשאן תיבה אחת דקאי אדניאל ועוד למה הזכיר רש"י שניות ושלישיות הוה ליה להזכיר רביעיות וחמישיות שעשאן משניהם תיבה אחת ודו"ק. ועוד המלאך לא חילק בין תיבה לתיבה בנקודות כמו שאנו עושין אלא כתב כולן בצירוף אחת וק"ל (עיין במהרש"א):


דף כב עמוד ב[עריכה]

גמ' אבל מה אעשה שתקנתן קלקלתן כו' וכי גמרי הלכה למיתה לאחולי עבודה לא גמירי נמחק כל זה. ונ"ב נ"ל טעות וכן מוכח בתוס' וכן מצאתי:

רש"י בד"ה א"ל כו' בל' יום ואי הוה הד"א:

בד"ה דומיא דיין כו' בבואם וכו' מקיש וכו' והד"א:

בד"ה ר' אומר כו' יבנה בהמ"ק רבי אומר אומר אני כצ"ל והד"א:

בד"ה אבל מה אעשה שתקנתן קלקלתן חורבן הבית שקלקלן כו' ומתירן שלא כו' הוא תקנן עכשיו כו' כצ"ל:

בד"ה התם היינו כו' ובניחותא גרסינן כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ואימא לא כו' אימא לא לירבו שלשים. נ"ב והנראה בעיני דל"ג אליבייהו כלל:

בד"ה כסום כו' שכלין ראשו של כו' כצ"ל: