משנה סנהדרין ג דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה סנהדרין ג דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

דיני ממונות, בשלשה.

זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, שני הדיינים בוררין להן עוד אחד.

זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אימתי, בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין, אבל אם היו כשרים או מומחין, אינו יכול לפוסלן.

זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אימתי, בזמן שהוא מביא עליהם ראיה שהן קרובים או פסולים.

אבל אם היו כשרים, אינו יכול לפוסלן.

משנה ב[עריכה]

אמר לו נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנין עלי שלשה רועי בקר, רבי מאיר אומר, יכול לחזור בו.

וחכמים אומרים, אינו יכול לחזור בו.

היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך, רבי מאיר אומר, יכול לחזור בו.

וחכמים אומרים, אינו יכול לחזור בו.

משנה ג[עריכה]

ואלו הן הפסולין, המשחק בקוביא, והמלוה ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית.

אמר רבי שמעון, בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית.

משרבו האנסין, חזרו לקרותן סוחרי שביעית.

אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שאין להם אומנות אלא היא, אבל יש להן אומנות שלא היא, כשרין.

משנה ד[עריכה]

ואלו הן הקרובין, [ אביו ו ] אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו, הן ובניהן וחתניהן, וחורגו לבדו.

אמר רבי יוסי, זו משנת רבי עקיבא.

אבל משנה ראשונה, דודו ובן דודו, וכל הראוי ליורשו, וכל הקרוב לו באותה שעה.

היה קרוב ונתרחק, הרי זה כשר.

רבי יהודה אומר, אפלו מתה בתו ויש לו בנים ממנה, הרי זה קרוב.

משנה ה[עריכה]

האוהב והשונא.

אוהב, זה שושבינו.

שונא, כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה.

אמרו לו, לא נחשדו ישראל על כך.

משנה ו[עריכה]

כיצד בודקים את העדים, היו מכניסין אותן [ לחדר ] ומאיימין עליהן ומוציאין [ את כל האדם ] לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן ואומרים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה.

אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו, איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו, לא אמר כלום, עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז.

ואחר כך מכניסין את השני ובודקים אותו.

אם נמצאו דבריהם מכוונים, נושאים ונותנין בדבר.

שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב, זכאי.

שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי, חייב.

אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב, ואפילו שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר איני יודע, יוסיפו הדיינים.

משנה ז[עריכה]

גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן.

הגדול שבדיינים אומר, איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב.

ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין אבל מה אעשה שחברי רבו עלי, על זה נאמר [ (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמיך, ואומר ] (משלי יא, יג) הולך רכיל מגלה סוד.

משנה ח[עריכה]

כל זמן שמביא ראיה, סותר את הדין.

אמרו לו, כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום.

מצא בתוך שלשים יום, סותר.

לאחר שלשים יום, אינו סותר.

אמר רבן שמעון בן גמליאל, מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים.

אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים, אמרו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה, ולאחר זמן הביא ראיה ומצא עדים, הרי זה אינו כלום.

אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים, לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה.

[ אמרו לו הבא עדים, אמר אין לי עדים, הבא ראיה ואמר אין לי ראיה ], ראה שמתחייב בדין ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו, הרי זה אינו כלום.

<< | משנה סנהדרין ג דפוסים | >>