משנה סנהדרין ב
סנהדרין פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת סנהדרין • פרק שני ("כוהן גדול") • >>
פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כהן גדול דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו, ומיבמין את אשתו, אבל הוא אינו מיבם, מפני שהוא אסור באלמנה.
מת לו מת, אינו יוצא אחר המטה, אלא הן נכסין והוא נגלה, הן נגלין והוא נכסה, ויוצא עמהן עד פתח [ שער ] העיר, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, אינו יוצא מן המקדש, שנאמר (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא.
וכשהוא מנחם אחרים, דרך כל העם עוברין בזה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם.
וכשהוא מתנחם מאחרים, כל העם אומרין לו אנו כפרתך, והוא אומר להן התברכו מן השמים.
וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל .
המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין לאשתו.
לא מיבם ולא מיבמין לאשתו.
רבי יהודה אומר, אם רצה לחלוץ או ליבם, זכור לטוב.
אמרו לו, אין שומעין לו.
ואין נושאין אלמנתו.
רבי יהודה אומר, נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר (ש"ב יב, ח) ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך.
מת לו מת, אינו יוצא מפתח פלטרין שלו.
רבי יהודה אומר, אם רוצה לצאת אחר המטה, יוצא, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר, שנאמר (ש"ב ג, לא) והמלך דוד הלך אחרי המטה.
אמרו לו, לא היה הדבר אלא לפייס את העם .
וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש.
ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד.
ופורץ לעשות לו דרך, ואין ממחין בידו.
דרך המלך אין לו שיעור .
וכל העם בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל חלק בראש.
לא ירבה לו נשים, אלא שמונה עשרה.
רבי יהודה אומר, מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו.
רבי שמעון אומר, אפלו אחת ומסירה את לבו, הרי זה לא ישאנה.
אם כן למה נאמר (דברים יז, יז) ולא ירבה לו נשים, אפילו כאביגיל.
(דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים, אלא כדי מרכבתו.
(דברים יז, יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, אלא כדי ליתן אפסניא.
וכותב לו ספר תורה לשמו.
יוצא למלחמה, מוציאה עמו.
נכנס, מכניסה עמו.
יושב בדין, היא עמו.
מיסב, היא כנגדו, שנאמר (דברים יז, יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.
אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום ולא בבית המרחץ, שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך.
כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ,
- מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ,
- חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ.
- וּמְיַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ,
- אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בְּאַלְמָנָה.
- אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם,
- מֵת לוֹ מֵת,
- אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה;
- אֶלָּא הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה,
- הֵן נִגְלִין וְהוּא נִכְסֶה,
- וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא, יב): "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא".
- וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֲחֵרִים,
- דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בָּזֶה אַחַר זֶה,
- וְהַמְּמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם.
- וּכְשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים,
- כָּל הָעָם אוֹמְרִין לוֹ: אָנוּ כַּפָּרָתְךָ,
- וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן: הִתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמַיִם.
- וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ,
- כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ,
- וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל:
הַמֶּלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ,
- לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ,
- לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
- לֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם רָצָה לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם, זָכוּר לַטּוֹב.
- אָמְרוּ לוֹ: אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
- וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמָנָתוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמָנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ,
- שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמ"ב יב, ח):
- "וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ":
מֵת לוֹ מֵת,
- אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצֵא;
- שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד,
- שֶׁיָּצָא אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה" (שמ"ב ג, לא).
- אָמְרוּ לוֹ:
- לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּס אֶת הָעָם.
- וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ,
- כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ,
- וְהוּא מֵסֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ:
וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת,
- עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
- וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ,
- וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ.
- דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר.
- וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו,
- וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ.
- לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים,
- אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ,
- הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה;
- אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (דברים יז, יז)?
- אֲפִלּוּ כַּאֲבִיגָיִל.
- "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים" (דברים יז, טז),
- אֶלָּא כְּדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.
- "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" (דברים יז, יז),
- אֶלָּא כְּדֵי לִתֵּן אַפְסַנְיָא.
- וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ.
- יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ;
- נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ;
- יוֹשֵׁב בְּדִין, הִיא עִמּוֹ;
- מֵסֵב, הִיא כְּנֶגְדּוֹ.
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם, יט): "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו":
אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ,
- וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ,
- וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ,
- וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר,
- וְלֹא כְּשֶׁהוּא עָרֹם,
- וְלֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו): "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ",
- שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ:
נוסח הרמב"ם
(א) כוהן גדול -
- דן - ודנין אותו,
- מעיד - ומעידין אותו,
- חולץ - וחולצין לאשתו,
- ומיבמין את אשתו,
- אבל הוא אינו מיבם - מפני שהוא אסור באלמנה.
- מת לו מת -
- אינו יוצא אחר המיטה,
- אלא, הן נכסין - והוא נגלה,
- ויוצא עמהן - עד פתח העיר,
- דברי רבי מאיר.
- ויוצא עמהן - עד פתח העיר,
- רבי יהודה אומר:
- אינו יוצא - מן המקדש,
- שנאמר: "ומן המקדש לא יצא" (ויקרא כא יב).
[ב] *הערה 1: כשהוא מנחם את אחרים -
- דרך כל העם - עוברין זה אחר זה,
- והממונה ממצעו - בינו לבין העם.
- וכשהוא מתנחם מאחרים -
- כל העם אומרין לו: אנו כפרתך,
- והוא אומר להן: תתברכו מן השמים.
- וכשמברין אותו -
- כל העם - מסב על הארץ,
- והוא - מסב על הספסל.
(ב) [ג] המלך -
- לא דן - ולא דנין אותו,
- לא מעיד - ולא מעידין אותו,
- לא חולץ - ולא חולצין את אשתו,
- לא מיבם - ולא מיבמין את אשתו.
- רבי יהודה אומר: אם רצה לחלוץ, או ליבם - זכור לטוב.
- אמרו לו: ואם רצה - אין שומעין לו.
- ואין נושאין את אלמנתו.
- רבי יהודה אומר: נושא הוא המלך - אלמנתו של מלך,
- שכן מצינו בדוד - שנשא אלמנתו של שאול,
- שנאמר: "ואתנה לך את בית אדוניך, ואת נשי אדוניך בחיקך" (שמואל ב יב ח).
(ג) מת לו מת -
- אינו יוצא מפתח פלטורין שלו.
- רבי יהודה אומר:
- אם רצה לצאת אחר המיטה - יוצא,
- שכן מצינו בדוד - שיצא אחר מיטתו של אבנר,
- שנאמר: "והמלך דוד הולך אחרי המטה" (שמואל ב ג לא).
- אמרו לו: לא היה הדבר - אלא לפייס.
- וכשמברין אותו -
- כל העם - מסובין על הארץ,
- והוא - מסב על הדרגש.
(ד) [ד] ומוציא למלחמת הרשות -
- על פי בית דין - של שבעים ואחד.
- ופורץ, לעשות לו דרך - ואין ממחין בידו.
- דרך המלך - אין לה שעור.
- וכל העם - בוזזין, ונותנין לפניו,
- והוא - נוטל חלק בראש.
[ה] "לא ירבה לו נשים" (דברים יז יז) -
- אלא שמונה עשרה.
- רבי יהודה אומר:
- מרבה הוא לו - ובלבד, שלא יהוא מסירות את לבו.
- רבי שמעון אומר:
- אפילו אחת מסירה את לבו - הרי זה לא ישאנה,
- אם כן, למה נאמר "לא ירבה לו נשים"? - אפילו כאביגיל.
- "לא ירבה לו סוסים" (דברים יז טז) -
- אלא כדי מרכבתו.
- "וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד" (דברים יז יז) -
- אלא כדי שיתן לאפסוניה.
- וכותב לו ספר תורה לשמו -
- יוצא למלחמה - והוא עימו,
- נכנס - והוא עימו,
- יושב בדין - והוא עימו,
- מסב - והיא כנגדו,
- שנאמר: "והיתה עמו, וקרא בו כל ימי חייו" (דברים יז יט).
(ה) [ו] אין רוכבין - על סוסו,
- ואין יושבין - על כיסאו,
- ואין משתמשין - בשרביטו,
- ואין רואין אותו - ערום,
- ולא כשהוא מסתפר,
- ולא בבית המרחץ,
- שנאמר: "שום תשים עליך מלך" (דברים יז טו) - שתהא אימתו עליך.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה סנהדרין, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב