משנה סנהדרין ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) נגמר הדין - מוציאין אותו לסקלו.

ובית הסקילה - היה חוץ לבית דין,

שנאמר: "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה" (ויקרא כד יד).

אחד עומד על פתח בית דין - והסודרין בידו,

והסוס רחוק הימנו - כדי שיהא רואהו.

אמר אחד: יש לי ללמד עליו זכות -

הלה מניף בסודרין - והסוס רץ ומעמידו.

אפילו אמר: יש לי ללמד לעצמי זכות - מחזירין אותו,

אפילו ארבעה וחמישה פעמים - ובלבד שיהא ממש בדבריו.

אם מצאו לו זכות - פטרוהו,

ואם לאו - יוצא להיסקל.

והכרוז יוצא לפניו: איש פלוני בן איש פלוני - יוצא להיסקל,

על שעבר עבירה פלונית,

ופלוני ופלוני עדיו,

כל מי שהוא יודע לו זכות - יבוא וילמד.

(ב) רחוק מבית הסקילה עשר אמות -

אומרין לו: התוודה - שכן דרך כל המומתים מתוודים.

שכל המתוודה - יש לו חלק לעולם הבא,

שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע: "בני שים נא כבוד לה' אלוהי ישראל" וכו',

"ויען עכן ויאמר, אומנה" וכו' (יהושע ז יט-כ).

ומנין שכיפר לו וידויו?

שנאמר: "ויאמר יהושע, מה עכרתנו, יעכורך ה' ביום הזה" (יהושע ז כה),

היום הזה אתה עכור - ואי אתה עכור לעתיד לבוא.

אם אינו יודע להתוודות, אומרין לו: "אמור, תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי".

רבי יהודה אומר:

אם יודע שהוא מזומם -

יאמר: "תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי - חוץ מהעוון הזה".

אמרו לו: אם כן יהוו כל אדם אומרין כן - כדי לנקות את עצמן.

(ג) רחוק מבית הסקילה ארבע אמות - היו מפשיטין אותו בגדיו.

האיש - מכסין אותו מלפניו,

והאשה - מלפניה ומאחריה,

דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרין:

האיש - נסקל ערום,

ואין האשה - נסקלת ערומה.

(ד) בית הסקילה - היה גבוה שתי קומות.

אחד מן העדים, דוחפו על מותניו - ונהפך על לבו.

אם מת בה - יצא.

ואם לאו -

העד השני, נוטל את האבן - ונותנה על לבו.

אם מת בה - יצא.

ואם לאו - רגימתו בכל ישראל,

שנאמר: "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה" (דברים יז ז).

[ה] *הערה 1: כל הנסקלין נתלין - דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרין:

אינו נתלה אלא - המגדף, והעובד עבודה זרה.

האיש - תולין אותו פניו כלפי העם,

והאשה פניה כלפי העץ,

דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרין:

האיש נתלה - ואין האשה נתלית.

אמר להם רבי אליעזר:

מעשה בשמעון בן שטח - שתלה נשים באשקלון.

אמרו לו: שמונים אשה תלה, ואין דנין שנים ביום אחד.

[ו] כיצד תולין אותו?

היו משקעין את הקורה בארץ - והעץ יוצא ממנה,

ומקיף שתי ידיו זו לזו - ותולה אותו.

רבי יוסי אומר:

קורה מטה על הכותל - ותולה בה כדרך שהטבחים תולין.

ומתירין אותו מיד.

ואם לן - עוברין עליו בלא תעשה,

שנאמר: "לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא כג),

כלומר, מפני מה זה תלוי? -

מפני שקילל את השם - ונמצא שם שמים מתחלל.

(ה) [ז] אמר רבי מאיר:

בזמן שאדם מצטער, מה הלשון אומרת? "קל אני מראשי, קל אני מזרועי".

אם כך אמר הכתוב, מצטער אני על דמן של רשעים - קל וחומר, על דמן של צדיקים שנשפך.

ולא זו בלבד, אלא -

כל המלין את מתו - עובר עליו בלא תעשה.

הלינו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכין - אינו עובר עליו.

ולא היו קוברין אותם בקברות אבותיהם,

אלא, שתי קבורות היו מתקנין לבית דין -

אחד לנסקלין ולנשרפין - ואחד לנהרגין ולנחנקין.

(ו) [ח] נתאכל הבשר -

היו מלקטין את העצמות - וקוברים אותם במקום.

והקרובים - באים ושואלים את שלום העדים, ואת שלום הדיינין,

כלומר, שאין בליבנו עליכם כלום - שדין אמת דנתם.

ולא היו מתאבלים - אלא אוננים,

שאין אנינה - אלא בלב.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סנהדרין ו

משנה סנהדרין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב