משנה סנהדרין ו רמבם
נוסח הרמב"ם[עריכה]
(א) נגמר הדין - מוציאין אותו לסקלו.
- ובית הסקילה - היה חוץ לבית דין,
- שנאמר: "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה" (ויקרא כד יד).
- אחד עומד על פתח בית דין - והסודרין בידו,
- והסוס רחוק הימנו - כדי שיהא רואהו.
- אמר אחד: יש לי ללמד עליו זכות -
- הלה מניף בסודרין - והסוס רץ ומעמידו.
- אפילו אמר: יש לי ללמד לעצמי זכות - מחזירין אותו,
- אפילו ארבעה וחמישה פעמים - ובלבד שיהא ממש בדבריו.
- אם מצאו לו זכות - פטרוהו,
- ואם לאו - יוצא להיסקל.
- והכרוז יוצא לפניו: איש פלוני בן איש פלוני - יוצא להיסקל,
- על שעבר עבירה פלונית,
- ופלוני ופלוני עדיו,
- כל מי שהוא יודע לו זכות - יבוא וילמד.
(ב) רחוק מבית הסקילה עשר אמות -
- אומרין לו: התוודה - שכן דרך כל המומתים מתוודים.
- שכל המתוודה - יש לו חלק לעולם הבא,
- שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע: "בני שים נא כבוד לה' אלוהי ישראל" וכו',
- "ויען עכן ויאמר, אומנה" וכו' (יהושע ז יט-כ).
- ומנין שכיפר לו וידויו?
- שנאמר: "ויאמר יהושע, מה עכרתנו, יעכורך ה' ביום הזה" (יהושע ז כה),
- היום הזה אתה עכור - ואי אתה עכור לעתיד לבוא.
- אם אינו יודע להתוודות, אומרין לו: "אמור, תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי".
- רבי יהודה אומר:
- אם יודע שהוא מזומם -
- יאמר: "תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי - חוץ מהעוון הזה".
- אמרו לו: אם כן יהוו כל אדם אומרין כן - כדי לנקות את עצמן.
- רבי יהודה אומר:
(ג) רחוק מבית הסקילה ארבע אמות - היו מפשיטין אותו בגדיו.
- האיש - מכסין אותו מלפניו,
- והאשה - מלפניה ומאחריה,
- דברי רבי יהודה.
- וחכמים אומרין:
- האיש - נסקל ערום,
- ואין האשה - נסקלת ערומה.
(ד) בית הסקילה - היה גבוה שתי קומות.
- אחד מן העדים, דוחפו על מותניו - ונהפך על לבו.
- אם מת בה - יצא.
- ואם לאו -
- העד השני, נוטל את האבן - ונותנה על לבו.
- אם מת בה - יצא.
- ואם לאו - רגימתו בכל ישראל,
- שנאמר: "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה" (דברים יז ז).
[ה] *הערה 1: כל הנסקלין נתלין - דברי רבי אליעזר.
- וחכמים אומרין:
- אינו נתלה אלא - המגדף, והעובד עבודה זרה.
- האיש - תולין אותו פניו כלפי העם,
- והאשה פניה כלפי העץ,
- דברי רבי אליעזר.
- וחכמים אומרין:
- האיש נתלה - ואין האשה נתלית.
- אמר להם רבי אליעזר:
- מעשה בשמעון בן שטח - שתלה נשים באשקלון.
- אמרו לו: שמונים אשה תלה, ואין דנין שנים ביום אחד.
[ו] כיצד תולין אותו?
- היו משקעין את הקורה בארץ - והעץ יוצא ממנה,
- ומקיף שתי ידיו זו לזו - ותולה אותו.
- רבי יוסי אומר:
- קורה מטה על הכותל - ותולה בה כדרך שהטבחים תולין.
- ומתירין אותו מיד.
- ואם לן - עוברין עליו בלא תעשה,
- שנאמר: "לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא כג),
- כלומר, מפני מה זה תלוי? -
- מפני שקילל את השם - ונמצא שם שמים מתחלל.
(ה) [ז] אמר רבי מאיר:
- בזמן שאדם מצטער, מה הלשון אומרת? "קל אני מראשי, קל אני מזרועי".
- אם כך אמר הכתוב, מצטער אני על דמן של רשעים - קל וחומר, על דמן של צדיקים שנשפך.
- ולא זו בלבד, אלא -
- כל המלין את מתו - עובר עליו בלא תעשה.
- הלינו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכין - אינו עובר עליו.
- ולא היו קוברין אותם בקברות אבותיהם,
- אלא, שתי קבורות היו מתקנין לבית דין -
- אחד לנסקלין ולנשרפין - ואחד לנהרגין ולנחנקין.
- אלא, שתי קבורות היו מתקנין לבית דין -
(ו) [ח] נתאכל הבשר -
- היו מלקטין את העצמות - וקוברים אותם במקום.
- והקרובים - באים ושואלים את שלום העדים, ואת שלום הדיינין,
- כלומר, שאין בליבנו עליכם כלום - שדין אמת דנתם.
- ולא היו מתאבלים - אלא אוננים,
- שאין אנינה - אלא בלב.
הערות[עריכה]
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה סנהדרין ו
משנה סנהדרין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב