מלאכת שלמה על סנהדרין ו

<< · מלאכת שלמה · על סנהדרין · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

היה חוץ לב"ד:    בגמרא פריך חוץ לב"ד ותו לא והתניא בית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות ומשני אין הכי נמי ומתני' דקתני חוץ לב"ד נפקא מינה שאם יצאו ב"ד חוץ לשלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל וקבעו מקום בית הוועד שלהם שם עבדינן בית הסקילה חוץ לב"ד כי היכי דלא ליתחזו ב"ד רוצחים דגנאי הדבר דתנן בספ"ק דמסכת מכות סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית וכ"ש אם יהיה קרוב למקומו מיחזי מקום אבוד נפשות א"נ לכך היו מרחיקין בית הסקילה כי היכי דתהוי ליה הצלה לנסקל וכדפי' רעז"ל:

ואדם אחד על הסוס:    רחוק ממנו כדי שיהא אדם רוכב על סוס ונמשך על צד בית הסקילה שיהא קרוב לרדוף אחר הנסקלין ומציל ומתרחק מזה שהסודרין בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין:

הגהה במשנה דבגמרא בבלית וגם בירושלמי הנוסחא והסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו ע"כ ורש"י ז"ל ג"כ פי' וז"ל והסוס רחוק ממנו כדי שיהא אדם רוכב על סוס ונמשך על צד בית הסקילה וכו' וכך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל והסוס רחוק ממנו וכו']:

כדי שיהא רואהו:    פי' שיעור שיהא רואהו:

אמר אחד:    מב"ד יש לי ללמד עליו זכות הלה העומד על הפתח מניף ורוכב הסוס היה מכיר בו והוא רץ אחר המנהיגין ומעמידן עד שיחקרו ב"ד אם יהא טעם בדבריו של זה ובלבד שיש ממש קצת ראיה הדומה לזכות רש"י ז"ל. בפי' רעז"ל ומוסרין לו שני ת"ח ע"כ. אמר המלקט מפעם שנייה ואילך שיעיינו וכו':

והכרוז וכו':    ירושלמי פ"ד מיתות ד' כ"ה:

על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו:    כך צ"ל. ובגמרא אמר אביי וצריך למימר ביום פלוני ובשעה פלונית ובמקום פלוני דילמא איכא דידעי ואתו ומזים להו. וביד שם בהלכות סנהדרין פ"ב סי' ג' וכולה מתני' עד סוף סי' ב' שם רפי"ג:

משנה ב

היה רחוק מבית הסקילה:    דקרוב לבית הסקילה לא שמא תטרף דעתו ולא יוכל להתודות:

שים נא כבוד לה' אלהי ישראל:    כך צ"ל:

וכזאת וכזאת עשיתי:    בגמרא מפ' שמעל בחרמו בימי משה ומאי דלא איענש עד השתא מתרץ ר' יוחנן משום שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן ולר' נחמיה דס"ל דאף משעברו ישראל את הירדן לא ענש על הנסתרות נענשו עכשיו ישראל בחרם יהושע על ידו משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו ולא הוי נסתר:

שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה וכו':    כך צ"ל ופי' הרמב"ם ז"ל ודע שהריגת יהושע לעכן היתה הוראת שעה לפי שתורתינו האמיתית אינה מחייבת מיתה על החוטא בהודאתו דעצמו ולא בנבואת נביא שיאמר שעשה זה המעשה ע"כ:

יהא כל אדם:    אף החוטאים אומרים כך רש"י ז"ל:

משנה ג

היה רחוק מבית הסקילה:    מלת היה מחקה הר"ר יהוסף ז"ל והגיה היו:

מפשיטין אותו את בגדיו:    דכתיב ורגמו אותו ולא כסותו הא אותה בכסותה:

האיש מכסין אותו:    פרק אחד מלפניו כך משמע קצת דגריס רעז"ל אבל לא מצאתי בגרסת המשנה מלות פרק אחד בשום מקום רק בברייתא בגמרא ופי' עליה רש"י ז"ל פרק אחד מעט ממנו מלפניו ויש אומרים חתיכת בגד ע"כ וגם הר"ר יהוסף ז"ל לא הגיהו. ואיתה להאי בבא בפ"ק דסוטה ד' ח' ומאי דקשה אמתני' מההיא דקתני התם ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו וכו' כתבנוהו שם. ואמרינן בגמרא דרבנן ור' יהודה בהא פליגי הכא דרבנן סברי בזיוניה דאיניש עדיף ליה כלומר גדול בעיניו טפי מנייחא דגופי' הלכך נוח לה שתסקל בלבושה ותשהה למות ואע"ג דאיכא צערא בגופה ולא תבזה אותה להפשיטה הלכך זו היא ברירת מיתה יפה ור' יהודה סבר נייחא דגופה עדיף לה גדול בעיניה מבזיונה הלכך כשתפשיטנה זו יפה לה:

ערומה:    עיין במה שכתבתי בספ"ג דסוטה וביד שם רפט"ו:

משנה ד

בית הסקילה היה גבוה וכו':    פרק הפרה ד' נ"א ובפ"ד מיתות ד' נ"ב:

גבוה שתי קומות:    בגמרא תנא וקומה שלו הרי כאן שלש ואע"ג דבעשרה טפחים גובה יש בו כדי להמית משום ואהבת לרעך בוררין לו מיתה יפה שימות מהר ולהגביהו יותר מזה נמי לא חשו דמינוול שמתפזר גופו ואבריו מתפרקין וכריסו מתבקעת ועיין במ"ש פ' הפרה סי' ה':

דוחפו על מתניו וכו':    כלומר דוחפו על מתניו מאחריו והוא נהפך ונופל על לבו לארץ והופכו על מתניו. וכתב רש"י נ"ל הטעם שכשהוא מושכב פרקדן מגולה יותר [ברש"י שלפנינו איתא מגונה יותר] ואפשר ג"כ שהטעם כדי שיהי' לבו לצד מעלה כדי שהעד השני יטול אית האבן ויתננה על לבו מהרי"ק ז"ל שם ר"פ ט"ו:

הגה"ה פי' בערוך פרקדן אפוי בקידה]:

הגה"ה עי' בספר לקח טוב בפ' אמור שכ' מאי דכתיב רגום ירגמו בו קשה מאי ירגמו ועוד דהל"ל ירגמו אותו מאי בו כדקתני לעיל ירגמו אותו וכו' ופי' מורי הרב יצ"ו דכאן רמז לנו הדין דתנן בית הסקילה גבוה שתי קומות ואחד מן העדים דוחפו על מתניו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל לזה כפל הכתוב רגום ואח"כ ירגמו ואמר בו ולא אותו לרמוז שבתחלה דוחפו וכו' והיינו בו שמשליך ודוחה אותו על האבן ע"כ אכן בגמרא בברייתא יליף להאי דחיי' מקרא דכתיב גבי הר סיני סקל יסקל או ירה יירה לשון עתיד ומדכתיב או בין יסקל לְיָדה לחלק שאם מת בדחייה יצא]:

ואם לאו העד השני נוטל:    כך יש ספרים דגרסי מלת העד בהדיא. ובגמרא מפ' דאבן גדולה משוי שני בני אדם היו מכינים ומתקנים ומגביה אותה עם חברו ומשליך אותה יחידי מפני שהיחיד משליך בכח יותר אבל שנים אין יכולין לכוון ולהשליך כאחד שכשזה משליך זה מעכבו. ולפי זה ונותנה דקתני לאו דוקא אלא כלומר משליכה: כתוב בס' לקח טוב פ' משפטים ד' כ"ז ע"ג באדם הנסקל כתיב רגום ירגמו בו והוא כפול לרמוז הדין שבתחלה רגום ע"י העד הא' ואח"כ ע"י העד השני ואח"כ רגימתו בכל ישראל כדכתיב ירגמו בו כל העדה וכן ע"ד זה נפרש כפול סקול יסקול השור כי אולי הדין הזה יהיה ג"כ בשור ע"כ. ומצאתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל בשם ס"א אם מת בה יצא ואם לאו נוטל את האבן ונותנה על לבו אם מת בה יצא ואם לאו העד השני נוטל וכו':

וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף וכו':    בגמרא מפרש טעמא דרבנן דרשי כללי ופרטי ור' אליעזר דריש רבויי ומיעוטי בקרא דוהומת ותלית דתניא יכול כל המומתין נתלין ת"ל כי קללת וגו' מה מקלל זה שבסקילה אף כל שבסקילה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית כלל כי קללת פרט אי הוו מקרבי להדדי אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא השתא דמרחקי מהדדי אהני לרבויי ע"ז דדמי ליה בכל מילי ור' אליעזר דריש רבויי ומיעוטי והומת ותלית רבוי כי קללת מיעוט אי הוו מקרבי להדדי לא הוו מרבי אלא ע"ז דדמי לה בכל מילי השתא דמרחקי אהדדי אהני לרבויי שאר הנסקלין ולא מיעט אלא שאר מיתות ב"ד:

מעשה בשמעון בן שטח וכו':    ירושלמי פ' אין דורשין דף ע"ח. וי"ס דגרסינן שתלה נשים באשקלון ולא גרסי מלת שמונים במילתיה דר' אליעזר:

שמנים נשים תלה:    ודן את כולן ביום אחד מפני קרוביהן שלא יתקשרו להצילן רש"י ז"ל:

ואין דנין שנים ביום אחד:    פי' שיהיו משתי עבירות והכא איכא אוב וידעוני שחלקן הכתיב בשתים ויש חובר חבר ושאר מכשפות הכי מוקמי' לה בגמרא דאילו בעבירה אחת ובמיתה אחת תלינן אפילו הם מאה דטעמא דשתי מיתות או מיתה אחת ושתי עבירות לא דיינינן ביום אחד משום שצריך לבקש ראיות למיתה זו ולמיתה זו ושמא לא ידקדקו:

והעץ יוצא ממנה:    כמין יתד הוא ענף היוצא מן הקורה סמוך לראשה:

ומניח שתי ידיו זו לזו:    כך הגיה הר"י ז"ל. בפי' רעז"ל לפי שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו פי' רש"י ז"ל דנפקא לן מקבר תקברנו יתירה:

ומתירין אותו מיד:    שתולין אותו סמוך לשקיעת החמה והכי תניא בברייתא בגמרא שמשהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואח"כ תולין אותו אחד קושר ואחד מתיר מיד שאינו אלא כדי לקיים מצות תליה. וז"ל רש"י ז"ל אחד קושר ואחד מתיר כלומר אין שהות בינתיים ע"כ:

ותולה בה כדרך שהטבחין תולין וכו' ואם לן עוברים עליו וכו':    כך צ"ל:

כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת וכו':    כך צ"ל:

מפני שקילל את השם ונמצא וכו':    כך הגיה הר"י ז"ל וכתב כן מצא בכל הספרים:

ונמצא שם שמים מתחלל:    שמזכירין שזה ברכו רש"י ז"ל. ובגמרא תניא א"ר מאיר משלו משל למה"ד לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא ללסטיות צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו וביד שם בהלכות סנהדרין פי"ד סימן י' וברפט"ו וסימן ו' ז' ח':

משנה ה

אר"מ בשעה וכו':    פ' אין דורשין (חגיגה דף ט"ו) מאיר בני אומר בשעה וכו':

קלני:    ירושלמי אנן תנינן קליני אית תנאי תנו קל אני מ"ד קליני לית הוא אלא קליל מ"ד קל אני לית הוא אלא נטיל. מתני' דלא כר"מ דאמר אף המגדף עובר בלא תעשה ע"כ וצ"ע לע"ד:

א"כ אמר המקום מצטער אני על דמם וכו':    כך צ"ל. וזה נוסח המשנה שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל אר"מ בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלעני מראשי קלעני מזרועי אם כך אמר הכתוב מצטער אני על דמם של רשעים קל וחומר על דמם של צדיקים שנשפך:

ולא זו בלבד אלא:    כו'. כך צ"ל:

כל המלין את מתו עובר בלא תעשה:    כדיליף בברייתא מרבוייא דתקברנו. ונלע"ד דמדלא כתיב תקבור דרשינן לרבות הלנת המת וממלת קבור יתירא דרשינן שהעץ שנתלה בו והסודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו ואבן שנסקל בה כולן נקברין עמו. וביד פ"ד דהלכות אבל סי' ח':

שני קברות היו מתוקנים אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין:    כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל. וביד בהלכות סנהדרין פט"ו סי' ז' ח' ובטור יו"ד סי' שנ"ז:

משנה ו

בפי' רעז"ל ואית דאמרי וכו':    אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל וכן פי' רב אשי בגמרא וע"ש עוד דמוכח מן הגמרא דמשעה שהיה לו צער דקברא פורתא הויא ליה גמר כפרה וזה שאין מביאין אותו לקברות אבותיו עד שיתעכל הבשר משום דלא אפשר ליטלו משם אחר שנבקעה כריסו שהוא מסריח הלכך ממתינין לו עד שיתעכל בשרו ולאבלות נמי כיון שנדחית שנסתם הגולל שהיא שעת דין התחלת אבלות שאין להם להתאבל עד שתגמר כפרתו כיון שנדחית נדחית לגמרי ואפילו אחר שנגמרה כפרתו שוב אין מתאבלין עליו:

אבל אוננים:    דאין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכך שאין אנינות אלא בלב בלבד רש"י ז"ל. ומכאן מביאין ראיה רבני צרפת דאבילות אפילו יום ראשון אינו מן התורה שאע"פ שאמרו בכמה דוכתי דאנינות יום ראשון הוא מן התורה אין לשון אבלות ולשון אנינות שוה כדמוכח הכא במתני':

בשלום הדיינים ובשלום העדים כלומר דעו שאין בלבנו וכו':    כן יש בקצת נוסחאות הגרסא. אכן הר"ר יהוסף ז"ל הגיה ושואלין בשלום העדים ושלום הדיינין וכו':

אלא אוננין:    שאין אנינות אלא בלב. וביד שם פרק שלשה עשר סי' ו' ובפי"ד סי' ט' ובפ"א דהלכות אבל סי' ט':