משנה סנהדרין ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) ארבע מיתות נמסרו לבית דין -

סקילה, שריפה, הרג, וחנק.

רבי שמעון אומר: שריפה, סקילה, חנק, והרג.

זו מצות הנסקלין.

(ב) מצות הנשרפים -

היו משקעים אותו בזבל - עד ארכובותיו,

ונותנין סודרין קשה בתוך הרכה - וכורך על צווארו,

זה מושך אצלו, וזה מושך אצלו - עד שהוא פותח את פיו,

ומדליק את הפתילה - וזורקה לתוך פיו,

ויורדת - וחומדת את בני מעיו.

אמר רבי יהודה:

אף הוא אם מת בידם - לא היו מקיימין בו מצות שריפה,

אלא, פותחין את פיו בצבת על כורחו - שלא בטובתו,

ומדליק את הפתילה - וזורקה לתוך פיו,

ויורדת - וחומדת את בני מעיו.

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק:

מעשה בבת כוהן שזינת,

והקיפוה חבילי זמורות - ושרפוה.

אמרו לו: מפני שלא היה בית דין שבאותה שעה בקי.

(ג) מצות הנהרגין -

היו מתיזין את ראשו בסיף - כדרך שהמלכות עושה.

רבי יהודה אומר: ניוול הוא זה,

אלא מניחין את ראשו על הסדן - וקוצץ בקופיס.

אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו.

מצות הנחנקין -

היו משקעים אותו בזבל - עד ארכובותיו,

ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה - וכורך על צווארו,

זה מושך אצלו, וזה מושך אצלו - עד שנפשו יוצא.

(ד) אלו הן הנסקלין -

הבא על האם, ועל אשת אב, ועל הכלה,

והבא על הזכור, ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה,

המגדף, והעובד עבודה זרה, והנותן מזרעו למולך,

ובעל אוב, וידעוני, והמחלל את השבת,

והמקלל אביו ואימו, והבא על נערה מאורסה,

המסית, והמדיח, והמכשף, ובן סורר ומורה.

הבא על האם - חייב עליה משום האם, ומשום אשת אב.

רבי יהודה אומר: אינו חייב - אלא משום האם בלבד.

הבא על אשת אב - חייב עליה משום אשת אב, ומשום אשת איש,

בין בחיי אביו, ובין לאחר מיתת אביו,

בין מן האירוסין, ובין מן הנישואין.

הבא על כלתו - חייב עליה משום כלתו, ומשום אשת איש,

בין בחיי בנו, ובין לאחר מיתת בנו,

בין מן האירוסין, ובין מן הנישואין.

הבא על הזכור, ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה.

אם אדם חטא - בהמה מה חטאת?

אלא, לפי שבאת לאדם תקלה על ידיה - לפיכך אמר הכתוב: "תיסקל".

דבר אחר,

שלא תהא הבהמה עוברת בשוק,

ויאמרו: זו היא שנסקל איש פלוני על ידיה.

(ה) המגדף -

אינו חייב - עד שיפרש את השם.

אמר רבי יהושע בן קורחה:

בכל יום ויום - דנים את העדים בכינוי "יכה יוסי את יוסי",

נגמר הדין - לא היו הורגין בכינוי,

אלא מוציאין את כל האדם - לחוץ,

ושואלין את הגדול שבהם,

ואומרין לו: אמור מה ששמעת בפירוש - והוא אומר,

והדיינין עומדין על רגליהם - וקורעין, ולא מאחין.

והשני אומר: אף אני כמוהו.

והשלישי אומר: אף אני כמוהו.

(ו) העובד עבודה זרה -

אחד העובד, ואחד המזבח, ואחד המקטר, ואחד המנסך, ואחד המשתחווה,

והמקבלו עליו באלוה, והאומר לו אלי אתה.

אבל - המגפף, והמנשק, והמכבד,

והמרביץ, והמרחיץ, והסך,

והמלביש, והמנעיל - עובר בלא תעשה.

הנודר בשמו, והמקיים בשמו - עובר בלא תעשה.

הפוער עצמו לבעל פעור - זו היא עבודתו.

והזורק אבן למרקוליס - זו היא עבודתו.

(ז) הנותן מזרעו למולך -

אינו חייב - עד שימסור למולך, ויעביר באש.

מסר למולך - ולא העביר באש,

העביר באש - ולא מסר למולך,

אינו חייב - עד שימסור למולך, ויעביר באש.

ובעל אוב - זה פיתום המדבר משחיו.

וידעוני - המדבר בפיו.

הרי אלו - בסקילה.

והנשאל בהם - באזהרה.

(ח) המחלל את השבת -

בדבר שחייבין על זדונו כרת - ועל שגגתו חטאת.

והמקלל אביו ואימו -

אינו חייב - עד שיקללם בשם.

קללם בכינוי -

רבי מאיר - מחייב.

וחכמים - פוטרין.

(ט) הבא על נערה מאורסה -

אינו חייב - עד שתהא נערה בתולה, מאורסה, בבית אביה.

באו עליה שנים -

הראשון בסקילה - והשני בחנק.

(י) המסית -

זה הדיוט - המסית את ההדיוט.

אמר: יש יראה במקום פלוני -

כך אוכלת, כך שותה - כך מטיבה, כך מריעה.

כל חייבי מיתות שבתורה, אין מכמינין עליהן - חוץ מזו.

אמר לשנים - והן עדיו,

מביאין אותו לבית דין - וסוקלין אותו.

אמר לאחד -

הוא אומר לו: יש לי חברים רוצים בכך.

אם היה ערום - אינו יכול לדבר בפניהם,

אלא מכמינן לאחורי הגדר,

והוא אומר לו: אמור מה שאמרת לי בייחוד - והוא אומר לו.

והלה אומר לו: היאך נניח את אלוהינו שבשמים - ונלך ונעבוד את העצים, ואת האבנים?

אם חזר בו - מוטב,

ואם אמר לו: כך היא חובתנו, וכך יפה לנו -

העומדים לאחורי הגדר, מביאין אותו לבית דין - וסוקלין אותו.

האומר: אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד.

אזבח, אלך ואזבח, נלך ונזבח.

אקטר, אלך ואקטר, נלך ונקטר.

אנסך, אלך ואנסך, נלך וננסך.

אשתחווה, אלך ואשתחווה, נלך ונשתחווה.

המדיח -

זה האומר - נלך ונעבוד עבודה זרה.

(יא) המכשף -

העושה מעשה - ולא האוחז את העינים.

רבי עקיבה אומר, משום רבי יהושע:

שנים לוקטין קישואים -

אחד לוקט ופטור - ואחד לוקט וחייב,

העושה מעשה - חייב,

והאוחז את העינים - פטור.

הדף הראשי של משנה סנהדרין ז

משנה סנהדרין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב