משנה סנהדרין ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ז · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מצות הנהרגים, היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה.

רבי יהודה אומר, ניוול הוא זה, אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ.

אמרו לו, אין מיתה מנוולת מזו.

מצות הנחנקין, היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו, זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה.

נוסח הרמב"ם

מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסיף כדרך שהמלכות עושה רבי יהודה אומר ניוול הוא זה אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיס אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו מצות הנחנקין היו משקעים אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה וכורך על צווארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצא.

פירוש הרמב"ם

מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כו': מצות הנחנקים היו משקעין אותו בזבל עד כו': אמרו בברייתא אמר להם רבי אף יודע אני שמיתה מנוולת היא אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחקותיהם לא תלכו וחכמים אומרים הואיל וכתב בתורה הריגה בסייף מן התורה למדנו לא' מהם. וכבר ידעת שהעדים הם שממיתין בידים איזו מיתה שתהיה לפי שאותו הדבר אצלם אמת שהשיגוהו בחושיהם והוא אצלנו ספור דברים שאין אנו יודעים אלא מה ששמענו מהם ולפיכך צוה השם יתברך שיהיו העדים ממונין על הענין וזהו ענין נאה. ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

רבי יהודה אומר ניוול הוא זה - שהורגו מעומד ונופל:

סדן - עץ עבה תקוע בארץ כמות של נפחים. ובברייתא פירשו, דטעמא דפליג ר' יהודה אדרבנן ח, מפני שאמרה תורה (שם יח) ובחוקותיהם לא תלכו. ואמרי ליה רבנן, כיון דכתיב סייף באורייתא, דאמר קרא נקום ינקם ט (שמות כא), לא מינייהו גמרינן. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

רבי יהודה אומר ניוול הוא זה. לשון הר"ב שהורגו מעומד. ובברייתא פירש דטעמא דפליג ר' יהודה אדרבנן. מפני שאמרה תורה כו'. הכי תניא אמר להן רבי יהודה לחכמים אף אני יודע שמיתה מעולת היא. אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה כו'. ונמצינו למדין דר"י לא יקרא ניוול למיתה שאמרו רבנן אלא מפני שאמרה תורה כו'. ולא דקפדינן אניוול. דהא המיתה שהוא אומר היא מנוולת. כמו שאמר בעצמו. ולשון רש"י רבי יהודה אומר ניוול הוא זה השתא משמע מפני שהורגו מעומד ונופל. ע"כ. וכ"כ נ"י. ומה שכתב הר"ב ואמרו ליה רבנן כיון דכתיב סייף באורייתא כו' לאו מינייהו גמרינן. דאי לא תימא הכי. הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי. היכי שרפינן והכתיב ובחוקותיהם לא תלכו. אלא כיון דכתיב שרפה באירייתא דכתיב (ירמיה ל"ד) ובמשרפות אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן. הכי נמי כיון דכתיב סייף כו'. ומ"ש הר"ב דאמר קרא נקם ינקם. נקימה זו איני יודע מה היא. כשהוא אומר (ויקרא כ"ו) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית. הוי אומר נקימה זו סייף. כדתניא בגמרא [דף נ"ב] ומ"מ תימה על הר"ב דהוה ליה למנקט מקרא המפורש בו חרב דאמר קרא לפי חרב. גבי עיר הנדחת. ובגמרא פריך ואימא דבריז ליה מבריז. [תוקעה בבטנו או בגרונו. רש"י] ומשני לפי חרב כתיב [פיפיות של חרב. ב' צדדין] ואימא דעביד ליה גיסטרא [חולקו לארכו לשנים] אמר קרא ואהבת לרעך כמוך. ברור לו מיתה יפה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) הכי תניא, אמר להן ר' יהודה לרבנן אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה כו'. ונמצינו למדין דר' יהודה לא יקרא נוול למיתה שאמרו רכנן כו'. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) נקימה זו איני יודע מה היא, בשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר נקימה זו סייף:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ניוול הוא זה אלא מניח וכו':    כך הגיה הר"י ז"ל:

מצות הנחנקים:    בתו"כ פ' עשירי דפרשת קדושים:

זה מושך אצלו וזה מושך אצלו:    ירושלמי כהנא בעא קומי רב תמן את אמר זה מושך אילך וזה מושך אילך וכא את אמר זה מושך אצלו וזה מושך אצלו א"ל תמן זה מלפניו וזה מלאחריו ברם הכא דן מן סטרא ודן מן סטרא ע"כ ולא ידענו אהיכא קאי תמן את אמר דהא גם לעיל גבי מצות הנשרפין תנן נמי זה מושך אצלו וזה מושך אצלו:


פירושים נוספים

בבלי נב ב  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם טו ד בבלי נב ב  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם טו ה