רי"ף על הש"ס/סנהדרין/פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | ר"ן | יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


(דף מט:)

(טו ב) ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שריפה הרג וחנק ר' שמעון אומר שריפה סקילה חנק והרג זו מצות הנסקלין:

גמ' אמר רב פפא משמיה דרב ארבע מיתות אלו שמנו חכמים על הסדר נאמרו ממאי מדקא מפליג רבי שמעון שמע מינה דוקא קתני:

(דף נב.) תניא היה רבי ירמיה אומר מה תלמוד לומר (טז א) את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין היא מחללת שאם היו נוהגין בו אומרים ארור שזה ילד ארור שזה גידל ארור שזה יצא מחלציו אמר רב אשי כמאן קרינא רשיעא בר רשיעא אפי' לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנא:

מתני' המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם א"ר יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים בכנוי יכה יוסי את יוסי נגמר הדין לא היו הורגים בכנוי אלא מוציאין את כל האדם לחוץ וכו':

גמ' אמר ר' חייא השומע הזכרה מן העע"ז בזמן הזה אינו חייב לקרוע שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים:

מתני' הנודר בשמו ומקיים בשמו ה"ז עובר בלא תעשה:

גמ' מנלן דתניא (שמות כג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית ואני אשמור לך בצד ע"ז פלוני' לא ישמע על פיך אזהרה שלא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו מסייעא ליה לאבוה (טז ב) דשמואל דאמר אבוה דשמואל אסור לישראל שיעשה שותפו' עם העובד כוכבי' שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בעבודת כוכבי' שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך א"ר יוחנן כל ע"ז דכתיבא באוריית' מותר להזכיר שמה כגון האי דכתיב (ישעיה מו) כרע בל קרס נבו (שם סה) הערכים לגד שולחן אמר ר"נ בר יצחק כל ליצנותא אסירא לבר מליצנותא דע"ז דשריא דכתיב כרע בל קרס נבו וכתיב קרסו כרעו יחדו וכתיב (הושע י) לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרא כבודו אלא כבידו:

תנו רבנן וחובר חבר אחד חבר גדול ואחד חבר קטן אפילו נחשים ועקרבים אמר אביי הלכך האי מאן דצמד זיבורא ועקרבא אע"ג דקא מכוין דלא ליזקו אינשי אסיר ודוקא נחשים ועקרבים גופייהו אבל לחישה על נשיכתן שריא כדאמרינן לקמן בפרק חלק (דף קא.) לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת:

גרסי' בהאי פירקא שאני עדים זוממין הואיל וישנן באיה והדין פירוקא אישתבשו ביה כולהו נוסחי דילן איכא מינייהו מאן דאית בהו הואיל וישנן באים ואיכא נוסחי דאית בהו הואיל וישנן באי ושאילו עלה מיקמא רבנא האי זצ"ל וקאמר להו ליתי' בנוסחי דילן לא באים ולא באי אלא הכי איתא בנוסחי דילן הואיל וישנן באיה ואיכא נוסחאות דאית בהו הואיל וישנן באין ותרוייהו חד טעמא נינהו כי איה ואין בלשון ארמית שניהן טעם אחד הן אלו הן תורף דבריו זצ"ל ודברים ברורין הן אלא שלא גילה טעמן ולא עלו בפירושו כהוגן לפי ששם דברים אלו מעשה ואינן מעשה שלא פירקנו זה הפירוק להראות שעדותן מעשה אלא להראות שעדותן אינה מעשה ולהכי בטיל ליה ההוא פירושא וראינו בה כמה פירושים אחרים אליבא דהנהו נוסחי דאית בהו הואיל וישנן באים ואין אחד מהן נכון ולהכי לא כתיבנא להו ואנן עיינינן בה אליבא דנוסחי דמתיבתא ואשכחנן דהאי נוסחא דיקא וטעמיה טעמא ברירא הוא ולית ביה קושיא כלל והדין הוא פירושא דהדין פירקא אקשינן ואמרינן ולרבי יוחנן מאי שנא כפיפת קומתו לרבנן דהויא מעשה ומ"ש הקצת שפתיו דמגדף דלא הויא מעשה ופריק רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב ולפיכך הקצת שפתים אינה חשובה מעשה שהרי יתכן לגדף בלבו בלא הקצת שפתים ולפיכך הקצת שפתיו ומחשבות לבו שאין בה הקצה אחד הן ואותיב ר' זירא וקאמר אי מהאי טעמא הוא דלא חשבת להקצת שפתיו דמגדף מעשה אמאי תאני יצאו עדים זוממין שאין בהן מעשה והא ליתינהו בלב ופריק רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן באיה כלומר אע"פ שאינן בלב שאינו מעשה יש בהן צד אחר שאינומעשה כמו הלב שאינו מעשה ומאי ניהו הואיל וישנן באיה כגון שהעיד אחד מן העדים והשלים עדותו ואמרנו לחברו כך אתה מעיד כמו שהעיד חבירך ואמר איה או אין הרי עדותן עדות ואם נמצאו זוממין חייבים האי מילתא איתא על עיקר מתניתין דתנן והשני אומר אף אני כמוהו ואמר ר"ש ב"ל עלה ש"מ אף אני כמוהו כשר בדיני ממונות ובדיני נפשות ומעלה הוא דעבוד רבנן וכו' וכיון שישנן באיה ובאין עדותן עדות ואע"פ שאין בהן הקצת שפתים שאותיות אלו מאותיות הגרון הן ואין בהם הקצת שפתים שיש בהן מעשה לפיכך אע"פ שהעיד בהקצת שפתים אינה חשובה מעשה שהרי אפשר לו להעיד בלא הקצת שפתים ונמצאת עדותן בהקצת שפתים ובלא הקצת שפתים אחד הן לפיכך אין הקצת שפתים חשובה מעשה הדין פירושא דחאי פירוקא בלא קשיא ובלא ספק וכן אתה מוצא במדרש רבותינו ז"ל בהבראם בה"א בראם ומה עסקו של ה"א לפי שכל האותיות אדם קופץ את פיו בעת שמוציאם אבל ה"א לאו וכך הקב"ה בראם בלא יגיעה ובלא מעשה וזה ראיה לפירושנו תנו רבנן מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו בנו קורא לו מאחריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך נחש מימינו שועל משמאלו (דף סו.)

אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חדש הוא מוצאי שבת הוא תנו רבנן לא תנחשו כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות ובכוכבים:

סליקא להו ארבע מיתות