רי"ף על הש"ס/סנהדרין/פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


(דף סו:)

(דף רי"ף יז.) בן סורר ומורה מאימתי נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקייה שנא' דברים כא כי יהיה לאיש בן ולא בת בן ולא איש הקטן פטור שלא בא לכלל המצות וכו' ואלו שמצילין בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכור ואחר נערה המאורסה אבל הרודף אחר הבהמה והמחלל את השבת והעובד ע"ז אין מצילין אותן בנפשן ׃

גמ' תניא מנין לרואה את חבירו שטובע בנהר או חיה גוררתו או ליסטין באין עליו שהוא חייב להצילו בנפשו ת"ל ויקרא יט לא תעמוד על דם רעך ולא מבעיא אצוליה בנפשיה דחייב אלא מיטרח ואגיר אגירי נמי חייב:

תנו רבנן אחד הרודף אחר (גי' הספרי אחד חבירו) עבירה ואחר הזכור ואחר נערה מאורסה ואחר חייבי כריתות ואחר חייבי מיתות ב"ד מצילין אותן בנפשו אלמנה לכ"ג אין מצילין אותה בנפשו נעבדה בה עבירה אין מצילין אותה בנפשו.

(דף עד.) א"ר יוחנן משום רשב"י נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ע"ז כדתניא רבי אליעזר אומר אם נאמר (דברים ו) בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך (דף רי"ף יז:) ג"ע וש"ד כדר' כדתניא רבי אומר דברים כב כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש נערה מאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה מאורסה יהרג ואל יעבור ורוצה גופיה מנלן סברא הוא כההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל אמר לי מארי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך אמר ליה ליקטלך ולא תיקטול מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי:

כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא שאנו אלא שלא בשעת הגזירה אבל בשעת הגזירה יהרג ואל יעבור כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפילו שלא בשעת הגזירה לא אמרן אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רבה בר יצחק אמר רב אפילו ערקתא דמסאנא פירוש הנכרים שבאותו הזמן היו עושין רצועות של מנעליהן אדומות וישראל היו עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש נכרי אם יאמר הנכרי לישראל עשה רצועות מנעליך אדומות בפרהסיא או נהרוג אותך יהרג ואל יעשה ואע"פ שהיא מצוה קלה:

וכמה פרהסיא א"ר יעקב א"ר יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם בעי ר' ירמיה תשעה ישראל ואחד עכו"ם מהו ופשטינא עד דהוו עשרה כולהו ישראל:

והא אסתר בפרהסיא הויא אמר אביי אסתר קרקע עולם היא רבא אמר הנאת עצמן שאני דאי לא (דף רי"ף יח.) תימא הכי הני קוקי ודמינקי היכי יהבינן להו אלא הנאת עצמן שאני ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא האי נכרי דא"ל לבר ישראל קטול אספסתא ושדי להיותא ואי לא קטילנא לך יעבור ולא ליקטליה שדי לנהרא ליקטליה ולא ליקטול מ"ט לעבורי קא מיכוין:

(דף רי"ף יח:) והא דגרסינן בפרק אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים (דף כז:) היה רבי ישמעאל אומר מנין שאם אמר לו לאדם עבוד ע"ז ואל תהרג שיעבור ואל יהרג ת"ל (ויקרא יח) וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפילו בפרהסיא ת"ל (שם כב) ולא תחללו את שם קדשי ודאמר רבא נמי בפרק רבי ישמעאל אומר (דף נד.) הכל היו בכלל (שמות כ) לא תעבדם וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אנוס הדר כתיב ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי דאפילו אנוס הא בצנעא והא בפרהסיא דשמעת מינייהו דעבודת ע"ז נמי בצנעא יעבור ואל יהרג ליתינהו דקי"ל כרבי אליעזר דאמר (דברים ו) בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך וגרסינן נמי בפרק יום הכפורים (יומא פב.) בעוברה שהריחה שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים ע"ז מנלן דתניא ר"א אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך וכו' והדין מסקנא דגמרא הוא ושמעינן מינה דהא דרבי ישמעאל ודרבא לאו הלכתא נינהו:

אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה על לבו טינא באו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל לו אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תעמוד לפניו ערומה תספר עמו מאחורי הגדר ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר פליגי בה רב יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה בשלמא למ"ד אשת איש היתה שפיר אלא למ"ד פנויה היתה אמאי כולי האי רב פפא אמר משום פגם משפחה רב אחא בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ולינסבא מינסב לא מיתבא דעתיה כדרבי יצחק דאמר מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה שנאמר (משלי יא) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם:

סליקו להו בן סורר ומורה