משנה סנהדרין ז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ז · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מצות הנשרפין, היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיוג, ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו.

זה מושך אצלו וזה ה מושך אצלו עד שפותח את פיו, ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו.

רבי יהודה אומר, אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שרפה, אלא פותחין את פיו בצבת ז שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו.

אמר רבי אליעזר בן צדוק, מעשה בבת כהן אחת שזינתה, והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה.

אמרו לו, מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי.

נוסח הרמב"ם

מצות הנשרפים היו משקעים אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשה בתוך הרכה וכורך על צווארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת וחומדת את בני מעיו אמר רבי יהודה אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותחין את פיו בצבת על כורחו שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת וחומדת את בני מעיו אמר רבי אלעזר ברבי צדוק מעשה בבת כוהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו מפני שלא היה בית דין שבאותה שעה בקי.

פירוש הרמב"ם

מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד כו': פתילה דבר נתך מן המתכות והם היו שורפין בעופרת מותכת לפי ששריפת מה שתוך הגוף נקרית שריפה וכך קבלנו בבני אהרן שלא נשרפו הנראה מגופותיהם ואמר הכתוב בהם יבכו את השריפה אשר שרף ה' וזה שאנו עושין כן לחמלה על האיש ההוא לפי שזה ממהר מיתתן ואמר רחמנא ואהבת לרעך כמוך לפי שהאדם כשהוא חייב מיתה הוא בוחר לנפשו הקלה שבמיתות ואשר צערה מועט כמו כן נעשה בזולתנו אם הוא חייב סקילה נסקל באבן אחת כמו שהקדמנו ואם נתחייב שריפה נשרוף אותו כמו שזכרנו: וסודרין קשה בתוך הרכה רצוני לומר שנותן סודר קשה חזק בסודר רך כדי שלא יצטער בשרו בבגד הקשה בשעת חנקו: ופירוש חומרת את בני מעיו מחממת בני מעיו ושורפת אותן וכן אמרו ז"ל בעוף שנפל לאש נפלה לאור ונחמרו בני מעיה ויש גורם מגזרת חמרמרו מעי. ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' אליעזר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

משקעין אותו - שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו:

קשה לתור הרכה - כורכים סודר קשה לתוך הרכה. קשה מבפנים לחנוק, ורכה מבחוץ להגין ד:

את הפתילה - פתילה של אבר מדליק. ומתיך לתוך פיו:

וחומרת - כווצת. לשון חמרמרו מעי (איכה א). וילפינן מבני אהרן שנאמר בהם (ויקרא י) וכל בית ישראל יבכו את השרפה, ולא נשרפו גופתם דהא כתיב (שם) ויקרבו וישאום בכותנותם, הכא נמי מתקיימת מצות שרפה אף על פי שאין נשרפים אלא בני מעים בלבד. והכי עדיף טפי, דכתיב (שם יט) ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה:

אף הוא אם מת בידם - כלומר אם היה מת בידם על ידי חניקתם ו קודם זריקת הפתילה:

לא היו מקיימים מצות שרפה - לפיכך לא היו חונקים אותו:

אלא פותחים את פיו בצבת - טנאלוויי"א בלע"ז. ואין הלכה כר' יהודה:

שלא היה ב"ד של אותה שעה בקי - צדוקין היו, שאין להם גזירה שוה אלא קרא כמשמעו:

פירוש תוספות יום טוב

ארכובותיו. לשון וארכובתה דא לדא נקשן (דניאל ה'): והוא הפרק האמצעי שבין הרגל והירך. [*ועיין [בהר"ב] פ"ד דחולין משנה ו']:

קשה לתוך הרכה. כתב הר"ב קשה מבפנים לחנוק ורכה מבחוץ להגין. וז"ל רש"י קשה לתוך הרכה. מפני שהרכה אינה חונקת לפתוח פיו. והקשה מחבל את גרונו ומנוולתו. לפיכך קשה מבפנים. ע"כ. וז"ל הרמב"ם קשה בתוך הרכה. כדי שלא יצטער בשרו בלבד הקשה בשעת חנקו. ע"כ. ופירוש בלבד מל' לבדין דמשנה ט' פ"ט דכלאים:

זה מושך אצלו כו'. ל' הרמב"ם פט"ו מהלכות סנהדרין. ושני עדיו זה מושך כו':

אף הוא אם מת כו'. כתב הר"ב כלומר אם היה מת כו' ומסיים רש"י אף הוא לישנא בעלמא הוא כלומר אם יחניקוהו אף הוא ימות בידם ואין זו שרפה:

בצבת. תרגום ומלקחיה. וצבתהא. כ"כ הר"ב במשנה ו' פ"ה דאבות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על המשנה) ארכובותיו. לשון וארכבתיה דא לדא נקשן והוא הפרק האמצעי שבין הרגל והירך:

(ד) (על הברטנורא) לשון רש"י. מפני שהרכה אינה חונקת לפתוח פיו והקשה מחבל את גרונו ומנולתו ולפיכך קשה מבפנים. והר"מ כתב כדי שלא יצטער בשרו בלבד (מלשון לבדין) הקשה בשעת חנקו:

(ה) (על המשנה) זה כו'. היינו שני עדיו. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) ואף. לישנא בעלמא הוא, כלומר אם יחניקהו אף הוא ימות בידם ואין זו שריפה. רש"י:

(ז) (על המשנה) בצבת. תרגום ומלקחיה, וצבתהא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)


פירושים נוספים

בבלי נב א  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם טו יג