קטגוריה:ויקרא יט ד
אל תפנו אל האלילם ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה אלהיכם.
אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם.
אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ם וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
אַל אַל - מילית, שלילה
צורת יסוד: 408
מורפ': HTn־תִּפְנוּ֙ תִּפְנוּ֙ - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 6437
מורפ': HVqj2mp אֶל אֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־הָ֣אֱלִילִ֔ים הָ֣ - מילית, ה' הידיעה
אֱלִילִ֔ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/457
מורפ': HTd/Ncmpa וֵֽאלֹהֵי֙ וֵֽ - ו' החיבור
אלֹהֵי֙ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: c/430
מורפ': HC/Ncmpc מַסֵּכָ֔ה מַסֵּכָ֔ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 4541 a
מורפ': HNcfsa לֹ֥א לֹ֥א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn תַעֲשׂ֖וּ תַעֲשׂ֖וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 6213 a
מורפ': HVqi2mp לָכֶ֑ם לָ - מילת יחס
כֶ֑ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2mp אֲנִ֖י אֲנִ֖י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 589
מורפ': HPp1cs יְהוָ֥ה יְהוָ֥ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֱלֹהֵיכֶֽם אֱלֹהֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
כֶֽם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp2mp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
אַל־תִּפְנוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ים מונח, זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וֵֽאלֹהֵי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
מַסֵּכָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) תַעֲשׂ֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)
לָכֶ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אֲנִ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
יְהוָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהֵיכֶֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה פסלים עשויים מיציקת מתכת לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תִתְפְּנוֹן בָּתַר טָעֲוָן וְדַחְלָן דְּמַתְּכָא לָא תַעְבְּדוּן לְכוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תִסְטוּן לְפוּלְחַן טַעֲוָון וְדַחֲלָן דְמַתְּכָא לָא תַעַבְדוּן לְכוֹן אֲנָא יְיָ אֳלָהָכוֹן: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
"אל תפנו אל האלילים"-- אל תפנה לעבדם. ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם ודיו.
[יא] "אלילים"-- זה אחד מעשרה שמות המגונים שנתגנה בהם עבודה זרה לשם מעשיה.
- אלילים על שם שהם חלולים
- פסל על שם שהם נפסלים
- מסכה על שם שהם נסוכים
- מצבה על שם שהם עומדים
- עצבים על שם שהם שנעשים פרקים פרקים
- תרפים על שם שהם מרקיבים
- גלולים על שם שהם מגועלים
- שקוצים על שם שהם משוקצים
- חמנים על שם שהם עומדים בחמה
- אשרים על שם שהם מתאשרים מאחרים
"אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה"-- תחלתם אלילים הם. אם פונה אתה אחריהם אתה עושה אותם אלהות.
[יב] "ואלהי מסכה לא תעשו"-- יכול יעשו להם אחרים? תלמוד לומר "לא...לכם". אי "לא...לכם", יכול הם יעשו לאחרים? תלמוד לומר "לא תעשה" (עי' במלבי"ם). מכאן אמרו: העושה עכו"ם לעצמו עובר משום שתי אזהרות-- משום "לא תעשה" ומשום "לכם". ר' יוסי אומר משום שלש-- משום "לא תעשה", משום "לא...לכם", ומשום "לא יהיה לך".רש"י
"ואלהי מסכה" - תחילתן אלילים הם ואם אתה פונה אחריהם סופך לעשותן אלהות
"לא תעשו לכם" - לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם וא"ת לא תעשו לעצמכם אבל אחרים עושין לכם הרי כבר נאמר (שמות כ) לא יהיה לך לא שלך ולא של אחרים
[יג] אם אתה פונה אחריהם. דאם לא כן, פתח ב"אלילים", וסיים ב"אלקי מסכה", אלא לומר וכו' (כ"ה ברא"ם):
[יד] לא תעשו לאחרים וכו'. ופירוש הכתוב לפי פשוטו, כלומר שיש כאן אזהרה על העושה, ואזהרה למי שנעשה לו, כדכתיב "לכם", וממילא העושה עבודה זרה לאחר עובר העושה משום "לא תעשו", ועובר מי שנעשה לו משום "לא לכם". ואין לומר דוקא תרתי בעינן, שיהיה עושה לו, אבל אחרים שעשו לו אין כאן אזהרה, דהא כתיב (שמות כ', ג') "לא יהיה לך", אפילו לא עשאו - הזהיר עליו. אך קשיא, השתא נמי דכתיב "לא תעשו לכם", דמשמע לא תעשו לאחרים ואחרים לא לכם, קשיא, הרי כבר נאמר "לא יהיה לך", דמשמע אפילו אחרים עושין לו עובר משום "לא יהיה לך", ואי משום דיהיה עובר בשני לאוין, אם כן שמא "לא תעשו לכם" הוא כמשמעו, ואשמועינן דמי שעושה לעצמו הוא עובר בשני לאוין, ולעולם אין הכתוב הזה מחולק לשנים לומר לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם, מיהא יש לתרץ, דאם פירושו 'לא תעשו לאחרים' ו'לא אחרים לכם', אין קשיא הא כבר כתוב "לא יהיה לך", דכל פרשה שנאמרה ונשנית - לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה (סוטה סוף ג.):
אמנם בתורת כהנים מוכח דעיקר דיוק מדכתיב "ואלקי מסכה לא תעשו לכם", והוי ליה למכתב 'לא תעשו לכם אלקי מסכה', אבל מדכתיב (לא תעשה לך פסל) "ואלקי מסכה לא תעשו לכם" דרשינן ואלקי מסכה לא תעשו לאחרים, וגם אחרים לא יעשו לכם. והכי מוכח בפירוש בתורת כהנים, דאיתא התם; יכול יעשו לכם אחרים, תלמוד לומר "לא לכם". יכול הם יעשו לאחרים, תלמוד לומר "לא תעשו". מכאן אמרו העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שנים. רבי יוסי אמר משום שלשה, אף משום "לא יהיה לך", עד כאן. משמע בהדיא דלא מכח "לא יהיה לך" דרשו כך, רק מכח גוף המקרא. והיינו מדכתיב "ואלקי מסכה לא תעשו לכם", ולא כתיב 'לא תעשו לכם אלקי מסכה'. ולפיכך לא דרשו מידי גבי "לא תעשה לך פסל" (שמות כ', ד') לא תעשה לאחרים ולא אחרים לך, משום דמהתם לא דייקי מידי כלל, כמו שאמרנו למעלה. ועיין בפרשת יתרו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה – תְּחִלָּתָן אֱלִילִים הֵם; וְאִם אַתָּה פּוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם, סוֹפְךָ לַעֲשׂוֹתָן אֱלֹהוּת.
לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם – לֹא תַּעֲשׂוּ לַאֲחֵרִים, וְלֹא אֲחֵרִים לָכֶם. וְאִם תֹּאמַר: לֹא תַּעֲשׂוּ לְעַצְמְכֶם, אֲבָל אֲחֵרִים עוֹשִׁין לָכֶם, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "לֹא יִהְיֶה לְּךָ" (שמות כ,ב), לֹא שֶׁלְּךָ וְלֹא שֶׁל אֲחֵרִים.
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ואלהי מסכה כחות הכוכבים והמזלות שהן למטה מהשכלים והפסילים ההם מקבלי כח הכוכב או המזל ולכך קראן אלהי מסכה כלשון הכתוב (ישעיה מ) הפסל נסך חרש.
אני ה' אלהיכם השליט על מדרגת כל הנמצאים כלן וכענין שכתוב (קהלת ה) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.
ועוד יכלול אל תפנו ממה שאמר דוד (תהלים לא) בידך עתותי, בא לרמוז שהשם הגדול שדרשו בו (שמות ג) זה שמי לעולם לעלם כתיב כולל בצרופו השעות שהן י"ב ביום וי"ב בלילה וכולל גם הרגעים שהסימן בהם (ישעיה כז) אפשעה בה שהרי בגלגול אות ראשון לארבעתם כולל כמנין הרגעים ולכך מסיים הכתוב אני ה' יזהירנו שלא יפנה לבו בכל שעותיו ורגעיו כי אם בשם הגדול הכולל את כלם והבן זה. לא תעשו לכם אני ה' אלהיכם. סיים כאן בג' ספוקים אני ה' אלהיכם וכן במצות הגר ובמצות מאזנים וקצת מצות אחרות, והטעם בזה כי המצות כלן אלהיות והמצות המעשיות כלן עדות על האלהות ולכך ארז"ל כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה כי מי שהיה עוסק בתורה תמיד ולא היה משתדל במצות המעשיות אין לו שלמות כלל וקרוב הוא שיכפור כיון שאינו מעיד במעשיו על האלהות והדעות האמתיות אינן מתקיימות אלא בפעולות ומטעם זה תזכיר התורה תמיד בספור קצת המצות אני ה' אלהיכם.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ומה שפירש"י ורבותינו דרשו (זבחים מז, א) מכאן למתעסק בקדשים שפסול שצריך שיתכוין לשחוט, בזה נוכל ליישב הסמיכות של ובקצרכם קציר ארצכם וגו' לומר לך שיש מצוה שאינה צריכה כוונה והיא הצדקה כמו שפירש"י פר' כי תצא (דברים כד יט) בפסוק ושכחת עומר בשדה וגו' למען יברכך ה', פירש"י ואע"פ שבאת לידו שלא במתכוין, אמור מעתה נפלה סלע מידו ומצאה עני ומתפרנס בה הרי הוא מתברך עליה. ומטעם זה נאמר (משלי כא, ג) עשוה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. כי הזבח צריך כוונה והצדקה אפילו שלא במתכוין.
ומ"ש ובקצרכם לשון רבים ואח"כ אמר לא תכלה פאת שדך לשון יחיד, לומר לך שאפילו בזמן קצירה שרבים קוצרים אל תדמה בנפשך לאמר יכול העני להתפרנס משדות של אחרים אף אם לא אניח להם לקט שכחה ופאה, ת"ל לא תכלה ולא תלקט. החוב מוטל על כל יחיד ואינו יכול לפטור את עצמו בשל אחרים. ורמז עוד בלשון יחיד זה שהצדקה צריכה להיות בסתר שלא יודע לשום אדם כי אם לנותן ומקבל. וי"א לפי שהקוצרים רבים ע"כ אמר ובקצרכם אבל מ"מ אין החוב כי אם על בעל השדה לכך נאמר לא תכלה כך נראה בעיני קישור פסוקים אלו.
ונוכל לומר עוד, בענין סמיכות לרצונכם תזבחוהו לפסוק אל תפנו אל האלילים שלא ינהגו בזביחתה אל ה' כמנהג ע"א שאינן זובחים כי אם בזמן שהם מקבלים הטובה ותולין בהם כמ"ש (חבקוק א, טז) על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה. ואין זה זביחה לרצון כי אם מהכרח קבלת הטובות אמנם לא תעשון כן לה' כי אם לרצונכם תזבחוהו, כאלו אין לכם שום סבה המכרחת אתכם על הזביחה ולא יהיה לכם שום כוונה זרה כי אם תתכונו כדי לעשות נחת רוח לפניו יתברך, וכל מחשבה זרה נקראת חוץ לזמנו וחוץ למקומו כי אין זה מקומו וזמנו ונקרא מתעסק בקדשים שאינו מתכוין בעצם וראשונה על הזביחה. ודבר זה ברור למבינים וקרוב לשמוע.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ולהשכילך על דבר אמת, דע כי בחינת אלהים אחרים תתיחס לה בחינת אחוריים, וכשהאדם חושב בה הם פונים אותם לצד פנים, והמשכיל יבין:
האלילים. אמר לשון רבים, לצד שבחינת הרע היא בחינת הפירוד ואין חלק בה שיהיה לאחד, ולזה כשיזכיר הכתוב אלהים אחרים יזכירם בכינוי רבים:
ואלהי מסכה וגו' קשה והלא צוה בדרך כלל על כל האלילים שלא לפנות להם, ומה צורך לחזור ולצוות על זה. עוד למה אמר לכם. ואולי שיכוין למה שאמרו ז"ל (תיקונים יח) כי בעשות האדם מעשה הגון תשרה עליו שכינה, ובעוברו פי ה' האבר שבו חטא שורה עליו רוח הטומאה, והוא מסך המבדיל בינו ובין אלהיו כדרך אומרו (ישעי', נט) עונותיכם מבדילים וגו', והוא מאמרו כאן ואלהי מסכה פירוש אלהים שהם מסכים מבדילים אתכם ממקור החיים לא תעשו אותם לכם, הא למדת שהפונה לעבודה זרה גורם מסך המבדיל בינו ובין קונו, ולזה גמר אומר אני ה' אלהיכם לומר ממי הוא נבדל מצד המסך הלז:
עוד יכוין באומרו אני ה' אלהיכם כי במה שישמור עצמו מאיסור זה של עבודה זרה בזה ה' אלהיו על דרך אומרם (חולין דף ה.) כל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה. ובדרך רמז יכוין על דרך אומרם ז"ל (מגילה דף כח.) בפסוק לולי פני יהושפט וגו' מכלל שאסור להסתכל בפני אדם רשע, והוא אומרו כאן ואלהי מסכה לא תעשו לכם פי' לא תעשו עצמיכם אלהי מסכה שאסור להסתכל בכם:פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "ויקרא יט ד"
קטגוריה זו מכילה את 18 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 18 דפים.