מפרשי רש"י על שמות כ ג
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ' • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • טו • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜͏ַחַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃
רש"י
"פסל" - על שם שנפסל
"וכל תמונה" - תמונת כל דבר אשר בשמים
רש"י מנוקד ומעוצב
פֶּסֶל – עַל שֵׁם שֶׁנִּפְסָל.
וְכָל תְּמוּנָה – תְּמוּנַת כָּל דָּבָר אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם.
מפרשי רש"י
[ט] העשוי כבר מניין שלא יקיים תלמוד לומר לא יהיה לך. פירוש, כי לשון "[לא] יהיה" נאמר שלא יהיה הווייה וקיום לעבודה זרה. וקשה, דהכא משמע "לא תעשה לך אלקים" (פסוק ד) הכל הוא מלתא חדא, ואילו בפרשת קדושים כתיב (ויקרא י"ט, ד') "ואלקי מסכה לא תעשו לכם" פירושו (תו"כ שם) לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם, ואם כן גם כן כאן יש לדרוש לא תעשו לאחרים ולא אחרים לך, אם כן למה לי "לא יהיה לך". אף על גב דבפרשת קדושים פירש רש"י (שם) דדרשינן 'לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם' מדכתיב (כאן) "לא יהיה לך" מכל מקום, על כרחך דרשינן גוף המקרא "ואלקי מסיכה לא תעשו לכם" לא תעשו לאחרים, דבמכילתא דרשינן כך הכתוב בלא קרא ד"לא יהיה לך אלקים אחרים", אלא שרש"י (ויקרא י"ט, י"ד) חיזק ראיותו, דאי אפשר לפרש קרא כפשוטו "לא תעשו לכם", דהא כתיב "לא יהיה לך", דמשמע אף אחרים לא יעשו לכם. אבל במכילתא דרשינן מקרא ד"לא תעשו" ולא מקרא ד"לא יהיה לך", ויראה דאין זה קשיא, דודאי מדכתיב "ואלקי מסיכה לא תעשו" ולא כתיב 'לא תעשו לכם אלקי מסיכה', משמע "אלקי מסיכה לא תעשו" לאחרים, וגם אחרים "לכם", אבל כאן דכתיב "לא תעשה לך פסל", ולא כתיב 'לא תעשה פסל לך', לכך אי אפשר למדרש כך כלל, דהא לא מצינו לדרוש כמו "אלקי מסיכה לא תעשו", ופשוט:
ואם תאמר, כיון דכתיב (ויקרא י"ט, י"ד) "אלקי מסיכה לא תעשו לכם", ודרשינן 'לא אחרים לכם ולא אתם לאחרים', "לא יהיה לך" ו"לא תעשה לך" למה לי, ואין זה קשיא, ד"לא יהיה לך" צריך, שלא תאמר דוקא שלא יעשו אחרים לכם, אבל אם נעשה בלא דעתו, והוא קנאו - מותר לקיימו, תלמוד לומר "לא יהיה לך". ו"לא תעשה לך" נמי צריך, דלא תאמר "אלקי מסיכה" משמע מתכת, ולכך נאמר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", דמשמע בין של עץ ובין של ענין אחר, לכך הוצרך למכתב. ו"אלקי מסיכה לא תעשו לכם" צריך למכתב, ללמוד על העושה עבודה זרה לאחרים שהוא חייב, דדרשינן (בתו"כ שם) "לא תעשו" לאחרים, דזה לא מצינו למילף מ"לא תעשה לך" ומן "לא יהיה לך:
והך מילתא אתא בין אליבא דרבנן דסבירי להו במכילתא העושה עבודה זרה לעצמו לא עבר רק שתים, משום "לא תעשו" ומשום "לא לכם", דסבירי להו שאינו עובר משום "לא יהיה לך" דאין כאן שם בפני עצמו לעבור משום "לא תעשה" ומשום "לא יהיה לך", דגם העשיה יש בה קיום. ומכל מקום סבירי להו לרבנן אם יש בידו עבודה זרה שנעשה לאחרים חייב משום "לא יהיה לך". ואין להקשות לרבנן כיון דחייב משום הקיום בלבד, למה לו לחייבו משום עשייה, דצריך לחייב משעת התחלת עשייה אף על גב שלא גמרה, אבל הקיום של עבודה זרה שנעשה לאחר - אין חייב רק כשהוא מקיים עבודה זרה שנגמרה. ובין אליבא דרבי יוסי דעושה עבודה זרה לעצמו עובר משום "לא תעשה", ומשום "[לא] לכם", ומשום "לא יהיה לך", וסבירא ליה דכל אחד הוי לאו בפני עצמו; עשיית עבודה זרה לאו לעצמו, ומה שהוא מקיים עבודה זרה לאו לעצמו, כל אחד הוי לאו בפני עצמו. ואליבא דכולי עלמא הך קרא ד"לא יהיה לך" ללמד שלא יקיים. והרא"ם פירש בזה כי הך מילתא ד"לא יהיה לך" שלא יקיים, הוא אליבא דרבי יוסי, ולא כרבנן. גם פירש ד"לא תעשה לך פסל" (פסוק ד) יש למדרש לא תעשה לאחרים ולא אחרים לכם. כל הדברים אין להם שורש, דאם כן למה דרשו אצל "אלקי מסיכה לא תעשו לכם", ולא דרשו אצל "לא תעשה". גם אתיא הך מכילתא אליבא דכולי עלמא, אף לרבנן, וכמו שנתבאר למעלה: