ביאור:בבלי סנהדרין דף נט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא דינין - קום עשה הוא [1], וקא חשיב!?

[2] קום עשה [3] ושב אל תעשה [4] נינהו [5].

ואמר רבי יוחנן: עובד כוכבים שעוסק בתורה - חייב מיתה, שנאמר (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה [קהלת יעקב] - לנו מורשה, ולא להם [6];

וליחשבה גבי שבע מצות?

מאן דאמר 'מורשה' [7] - מיגזל קא גזיל לה [8], מאן דאמר 'מאורסה' - דינו כנערה המאורסה, דבסקילה.

מיתיבי: 'היה רבי מאיר אומר: מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - שהוא ככהן גדול? שנאמר: (ויקרא יח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: 'כהנים' 'לוים' ו'ישראלים' לא נאמר, אלא 'האדם' [9] - הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול'?

התם - בשבע מצות דידהו [10].

רבי חנינא בן גמליאל אומר: אף הדם מן החי:

תנו רבנן: (בראשית ט ד) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו [11] - זה אבר מן החי [12]; רבי חנינא בן גמליאל אומר: אף הדם מן החי.

מאי טעמא דרבי חנינא בן גמליאל?

קרי ביה 'בשר בנפשו לא תאכל - דמו בנפשו לא תאכל';

ורבנן?

ההוא למישרי שרצים הוא דאתא.

כיוצא בדבר אתה אומר [13]: (דברים יב כג) רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש וגו' [ולא תאכל הנפש עם הבשר] [14] <’רק חזק לבלתי אכל הדם' - זה אבר מן החי; 'כי הדם הוא הנפש' - זה דם מן החי>.

ורבנן?

ההוא [15] - [16] לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו [17] הוא דאתא [18].

למה לי למיכתב לבני נח ולמה לי למשני בסיני [19]?

כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני - לזה ולזה נאמרה [20]; לבני נח ולא נשנית בסיני - לישראל נאמרה ולא לבני נח [21]; ואנו אין לנו [22] אלא גיד הנשה ואליבא דרבי יהודה [23].

אמר מר: 'כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני - לזה ולזה נאמרה'; - אדרבה: מדנשנית בסיני - לישראל נאמרה ולא לבני נח!?

מדאיתני עבודת כוכבים בסיני ואשכחן דענש נכרי עילווה [24] - שמע מינה לזה ולזה נאמרה.

לבני נח ולא נשנית בסיני - לישראל נאמרה ולא לבני נח' – אדרבה: מדלא נישנית בסיני לבני נח נאמרה ולא לישראל [25]!?

ליכא מידעם דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור.

ולא? והרי יפת תואר [26]?

התם - משום דלאו בני כיבוש נינהו [27].

והרי פחות משוה פרוטה!?

התם - משום דלאו בני מחילה נינהו [28].

'כל מצוה שנאמרה לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמרה' -


עמוד ב

והרי מילה [29] שנאמרה לבני נח, דכתיב (בראשית יז ט) [ויאמר אלקים אל אברהם] ואתה את בריתי תשמור [אתה וזרעך אחריך לדורותם], ונשנית בסיני (ויקרא יב ג) וביום השמיני ימול [בשר ערלתו] - לישראל נאמרה ולא לבני נח!?

ההוא - למישרי שבת הוא דאתא: 'ביום' - ואפילו בשבת.

והרי פריה ורביה, שנאמרה לבני נח, דכתיב (בראשית ט ז) ואתם פרו ורבו [שרצו בארץ ורבו בה], ונשנית בסיני: (דברים ה כו) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם - לישראל נאמרה ולא לבני נח!

ההוא – ל'כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו' הוא דאתא [30].

אי הכי - כל חדא וחדא [31] נמי נימא משום מילתא איתני [32]!?

הכי קאמר: אזהרה מיהדר ומיתנא בה למה לי [33].

'ואין לנו אלא גיד הנשה בלבד ואליבא דרבי יהודה' - הני נמי [34] לא איתני [35]?

הני איתני לשום מילתא בעלמא, הא [36] - לא איתני כלל [37].

אי בעית אימא: מילה [38] [39] מעיקרא [40] לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא [41]: (בראשית יז ט) [ויאמר אלקים אל אברהם] ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם': אתה וזרעך – אִין, איניש אחרינא – לא [42]!

אלא מעתה בני ישמעאל לחייבו [43]?!

(בראשית כא יב) [ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה] כי ביצחק יקרא לך זרע.

בני עשו לחייבו?

'ביצחק' ולא כל יצחק.

מתקיף לה רב אושעיא: אלא מעתה - בני קטורה [44] לא לחייבו [45]? האמר רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר חנינא (בראשית יז יד) [וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] את בריתי הפר' - לרבות בני קטורה [46]!?

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב (בראשית א) לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ [47] - ולא [48] חית הארץ [49] לכם; וכשבאו בני נח - התיר להם, שנאמר: (בראשית ט ג) [כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה] כירק עשב [50] נתתי לכם [51] את כל [52];

יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו?

תלמוד לומר: (בראשית ט ד) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו;

יכול אף לשרצים [53]?

תלמוד לומר: 'אך' [54];

ומאי תלמודא [55]?

אמר רב הונא: 'דמו' [56] - מי שדמו חלוק מבשרו [57], יצאו שרצים שאין דמם חלוק מבשרם [58].

מיתיבי: [59] (בראשית א כח) [ויברך אתם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה] ורדו בדגת הים [ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ] – מאי? לאו לאכילה?

לא, למלאכה.

ודגים - בני מלאכה נינהו?

אִין, כדרחבה, דבעי רחבה: הנהיג בעיזא ושיבוטא [60] – מאי [61]?

תא שמע: [62] [ורדו...] ובעוף השמים – מאי? לאו לאכילה?

לא, למלאכה;

ועופות בני מלאכה נינהו?

אִין, כדבעי רבה בר רב הונא [63]: דש באווזין ותרנגולין [64] לרבי יוסי ברבי יהודה מאי [65]? [66]

תא שמע: [67] ובכל חיה הרומשת על הארץ [68]!

[69] ההוא - לאתויי נחש הוא דאתא [70], דתניא: רבי שמעון בן מנסיא אומר: חבל [71] על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא נתקלל נחש - כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים; אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים [72] טובים ואבנים טובות ומרגליות; ולא עוד אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו.

מיתיבי: 'היה רבי יהודה בן תימא אומר: אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר [73] ומסננין לו יין; הציץ בו נחש וראה בכבודו ונתקנא בו'!

התם - בבשר היורד מן השמים.

מי איכא בשר היורד מן השמים?

אִין, כי הא: דרבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא; פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה [74], אמר: (תהלים קד כא) הכפירים שואגים לטרף [ולבקש מאל אכלם]; נחיתו ליה תרתי אטמתא; חדא אכלוה וחדא שבקוה; אייתיה ואתא לבי מדרשא, בעי עלה: דבר טמא הוא זה או דבר טהור?

אמרו ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים

בעי מיניה רבי זירא מרבי אבהו: ירדה לו דמות חמור מהו [75]?

אמר ליה: יארוד נאלא [76]! הא אמרי ליה 'אין דבר טמא יורד מן השמים [77]'.

ר"ש אומר אף על הכישוף:

מאי טעמא דרבי שמעון?

דכתיב

הערות[עריכה]

  1. ^ משפט הוא וקא חשיב
  2. ^ ומשני:
  3. ^ משפט
  4. ^ עָוֶל
  5. ^ אפילו אינו מצוה לעשות משפט, והוא יושב ובטל - מוזהר הוא שלא לעשות עול, ואזהרת 'לא תעשו עול' (ויקרא יט) אינה קום עשה משפט, אלא לחודה קיימא: שב והבטל מלא תעשה עול, אבל אזהרת 'לא תשבות' - על כרחיך אינה אלא קום עשה
  6. ^ ואיכא משום גזל, כדמפרש
  7. ^ 'מורשה' 'מאורסה' - אמוראי איכא דדרשי בהו, גבי עם הארץ, בפרק 'אלו עוברין' בפסחים (דף מט:)
  8. ^ והא קא חשיב גזל! וכן נערה המאורסה: דהא בכלל גילוי עריות הוא
  9. ^ ר"מ דלית ליה 'אתם קרויין אדם ולא עובדי כוכבים קרוין אדם’’ ורבי שמעון היא, דדרש לה במסכת יבמות (דף סא.)
  10. ^ עוסקין בהלכות אותן שבע מצות להיות בקיאין בהן
  11. ^ בשר בעוד נפשו קיימת לא תאכלו
  12. ^ ו'דמו' - לדרשא אחרינא: למשרי אבר מן החי דשרצים, כדלקמן בשמעתין
  13. ^ שאף ישראל הוזהרו על דם מן החי בסיני, ומשום חיות, ורבי חנינא קאמר לה
  14. ^ כלומר: לא תאכל הדם - הנזכר בראש המקרא - בעוד הנפש עם הבשר
  15. ^ דסמך דם לאזהרת אבר מן החי
  16. ^ לא למסרי משום חיות סמכיה, אלא
  17. ^ משום דם
  18. ^ הוא דסמכיה: דלא תימא אזהרת דם גבי 'וזבחת מבקרך ומצאנך' כתיב (דברים יב כא) - דם שחיטה הוא דהוי 'דם', אבל דם הקזה לא הוי 'דם' - להכי אקשייה לאבר מן החי: מה אבר מן החי אסור מחמת איסורו - אף דם מן החי מוזהר עלה משום 'דם', ובלבד שיהא דם הנפש; אבל דם הקזה שאין הנפש יוצאה בו - אינו קרוי 'דם', אבל איסור חיות לא נזכר בו ולא בשום דם; ובכריתות (דף כב.) מפרש: 'איזהו 'דם הקזה'? שהנפש יוצאה בו: מטיפה המשחרת ואילך': משהוא מתחיל לצאת שחור
  19. ^ למה לי למכתב אבר מן החי בסיני ובבני נח? אטו ישראל משום דקבלו תורה יצאו מכלל מצות הראשונות? בשלמא עבודה זרה וגילוי עריות - בסיני למילתייהו נשנית: לפי שלא פרשו כל כך בבני נח על אלו עבירות עונשן עליהם, וכן בעריות לפרש עונשן; אלא אבר מן החי - למה לי לאהדורי
  20. ^ כדמפרש לקמן: מדנשנית עבודה זרה וגילוי עריות בסיני, ואשכחן דאיענש נכרים עלייהו אף לאחר מתן תורה, כדכתיב (דברים יח) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וגו' ובגלל התועבות האלה ; וכן בעריות (ויקרא יח) כי את כל התועבות האל - שמע מיניה: כי יהיב קודשא בריך הוא תורה לישראל - לא שקלינהו להנך מבני נח, וכדקיימי להו קיימי
  21. ^ מסיני ואילך אף על גב דעד סיני נצטוו עליה מדלא הדר תנייה בסיני כדאיתא בעבודה זרה וגילוי עריות דאשכחן דאיענוש נכרים עלייהו שמע מינה ישראל שיצאו לקדושה עמדו באיסורן אבל עובדי כוכבים נטלן מהן; ולקמן פריך: דילמא להכי לא נשנו: דלבני נח - הוא דאסירי, ולא לישראל!? ומשני: ליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור: שכשיצאו מכלל בני נח - להתקדש יצאו, ולא להקל עליהם; ולזה ולזה ליכא למימר: דאם כן אמאי אתני עבודת כוכבים - הילכך על כרחיך אותה שלא נשנית - אינה בבני נח; הילכך: אם לא נשנית אבר מן החי - הוה אמינא נטלוה מבני נח ממתן תורה ואילך
  22. ^ אזהרה בבני נח ולא נשנית בסיני
  23. ^ דאמר בפרק 'גיד הנשה' (חולין דף ק:): מבני יעקב נאסר גיד הנשה, שהיו בני נח קודם מתן תורה; ורבנן פליגי, ואמרו: בסיני נאמר, ולא להם, אלא שנכתב במקומו, ואחר מתן תורה כתבו משה במקום המעשה על העתיד: לידע מאיזה טעם נאסר להם; ולרבי יהודה גופיה: לישראל נאמר, ולא לשאר בני נח, דהא 'בני ישראל' כתיב והא דקאמר הכא: דאותן העומדות באיסורן לבני נח לעולם הוצרך לשנותן בסיני, לאו משום דאי לא אהדרינהו הוה אמינא: נגמר מגיד הנשה, דלא נשנית, ולישראל נאמר, ולא לבני נח: דמהא ליכא למיגמר, שהרי לא נאסרה אלא לישראל, ובעוד שהיו בני נח נמי להם נאסר ולא לאחרים; אלא מדאתני נכרי הוה גמרינן להו
  24. ^ שבע אומות, כדכתיב: (דברים יח י) 'לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש' וגו': (דברים יח יב: כי תועבת ה' כל עשה אלה ובגלל התועבת האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך)
  25. ^ לבני יעקב בעוד שהיו בני נח נאסר להם ולא משבאו לכלל ישראל
  26. ^ שאסורה להם, כדאמר (לעיל דף נז.)
  27. ^ לא נתנה ארץ לכבוש כי אם לישראל: שאף לישראל לא הותר יפת תואר אלא במלחמה על ידי כיבוש
  28. ^ שאף ישראל נצטוו על הגזל, אלא שפחות משוה פרוטה אינו נחשב גזל בעיניהם: שעוברין על מדתן, שרחמנין הן ומוחלין על דבר קל, אבל בני נח אכזרים הם
  29. ^ לישראל נאמרה ולא לבני נח: דלא חשבה גבי שבע מצות
  30. ^ לא נשנית בסיני אלא מפני שאסר להם תשמיש שלשה ימים קודם מתן תורה, ולאחר שלשה ימים הוצרך להתיר להם, ואף על גב דממילא משתמע התירא: דהא שלשה ימים - הוא דאסר, והרי עברו! אשמעינן קרא לכל דבר הנאסר במנין בית דין, אף על פי שקבעו זמן לדבר - צריך לִמָנות פעם אחרת להתירו כשעבר הזמן
  31. ^ כל שבע מצות שחזרו ונשנו בסיני
  32. ^ כל אחת ואחת הוצרכה לשנות על דבר, כגון: עבודה זרה - לפרש מיתה ועבודות האסורין בה, וכן גלוי עריות - לפרש עונשין, ונימא דכולהו לא נשנו, ולישראל נאסרו ולא לבני נח
  33. ^ למה ליה למהדר ומיכתב אזהרה דידהו? אלא שמע מינה: להזהירה לבני נח ולישראל אתא
  34. ^ מילה ופריה ורביה
  35. ^ דהא אמרת 'למילתא הוא דאיתנו'
  36. ^ דגיד הנשה
  37. ^ ומשום הכי לא חשיב להו בהדיה; ומיהו הנך נמי - מן 'האמורות לבני נח ולא נשנו בסיני הם', ולישראל נאמרו ולא לבני נח מסיני ולהלן
  38. ^ ודאי מסיני נאמרה לעיקר מצותיה; ודקשיא לך הא אמר רבי יוסי 'כל שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה' - הא דלא חשיב ליה לגבי מצות בני נח -
  39. ^ משום דמילה
  40. ^ לאו לבני נח נאמרה: אפילו מקודם סיני
  41. ^ אלא לזרע אברהם לחודיה
  42. ^ והשתא נמי זרע אברהם דהיינו ישראל הוא דנהיגי בה
  43. ^ השתא
  44. ^ אותן ששה שנולדו לאברהם
  45. ^ הן עצמן לא לחייבו, ונימא השתא דלא מל אברהם כל בניו שהיו לו בחייו
  46. ^ אותם ששה לבדם, ולא זרעם, אבל אברהם נצטווה לכל הנולדים לו
  47. ^ לכם ולחיות נתתי העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה
  48. ^ אבל לא
  49. ^ נתונה
  50. ^ שהפקרתי לאדם לאכול
  51. ^ מעכשיו
  52. ^ אפילו בהמות וחיות
  53. ^ יהא אבר מן החי אסור להם
  54. ^ מיעוט; וכל אכין ורקין מעוטין
  55. ^ היכי משמע דשרצים ממעטי מיניה? דילמא בהמה וחיה ממעטינן מיניה, ולא שרצים
  56. ^ האי 'דמו' - יתירה הוא, דהוה ליה למכתב 'בשר בנפשו לא תאכלו', דהיינו: בעוד שהנפש בו אל תאכלו את בשרו; האי 'בנפשו דמו' למה לי? וכי לא ידענא דנפש זה הוא הדם? - אלא לומר לך:
  57. ^ שהדם קרוי 'נפש', והבשר - 'בשר'
  58. ^ שאין דמם קרוי 'דם': שכשהוזהרו ישראל על הדם - לא הוזהרו על דם שרצים משום 'דם' אלא משום 'שרצים', כַּבָּשָר; והכי אמרינן בכריתות בפרק 'דם שחיטה' (דף כא:): 'דם שרצים: התרו בו משום שרץ – לוקה; משום דם - אינו לוקה'
  59. ^ לאדם הראשון נאמר:
  60. ^ קשר קרון לדג שבים ולעז ביבשה על שפת הים, ושניהם מנהיגין אותו
  61. ^ לוקה משום מנהיג בכלאים או לא? חורש בשור ובחמור - לאו דוקא, דכל תרי מיני נמי אסירי [בבבא קמא ב'שור שנגח את הפרה’]
  62. ^ שם
  63. ^ ב'השוכר את הפועלים' [בבא מציעא פ"ז מ"ג, דף צא,ב] תנן: 'היה עושה בידיו אבל לא ברגליו, ברגליו אבל לא בידיו ... הרי זה יאכל' כדכתיב: כי תבא בכרם רעך וגו' - בביאת פועל הכתוב מדבר; רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו אוכל עד שיעשה בידיו וברגליו; וקמבעיא ליה לרבה:
  64. ^ שאין להם אלא רגלים
  65. ^ מי עבר עלייהו משום 'לא תחסום שור' או לא? ידיו ורגליו בעינן, כשור, וליכא? או דילמא כל כחו כשור בעינן, והא איכא
  66. ^ אלמא: בני מלאכה נינהו!
  67. ^ שם
  68. ^ ואי לאו לאכילה - חיות בני מלאכה נינהו
  69. ^ ומשני:
  70. ^ ולמלאכה: דנחש - בר מלאכה ניהו קודם שנתקלל לילך על גחון
  71. ^ הפסד, לשון 'אהה': כל 'חבל' = לשון צער וקבל הוא, כלומר: הפסד בא לעולם, ויש לקבול על שמש וכו'
  72. ^ שם אבן טוב
  73. ^ אלמא הותר לו לאכול בהמות וחיות
  74. ^ לאכלו
  75. ^ מי אמר הא ודאי דבר טמא הוא ואסור
  76. ^ תנין שוטה: עוף ששמו תנין, והוא שוטה ובוכה ומספיד תמיד, וכל תנין דבמקרא מתרגמינן ,ירודין,
  77. ^ ודבר שאינו הוא ואם ישנו טהור הוא