ביאור:בבלי סנהדרין דף נג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בשלמא לרבי יונתן כדקא מפרש רבי טעמא, אלא לרבי יאשיה - ממאי דאיכא חנק בעולם [1]? אימא סייף [2]!?
אמר רבא: ארבע מיתות [3] - גמרא גמירי להו [4].
מאי 'לא מפני שהיא קלה'?
קמיפלגי בפלוגתא דרבי שמעון [שאמר שסייף היא הקלה] ורבנן [שאמרו: חנק היא הקלה].
אמר ליה רבי זירא לאביי: שאר הנסקלין דלא כתיב בהו סקילה [5], דגמרי [6] מאוב וידעוני (ויקרא כ כז: ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות ימתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם) - במאי גמרי [7]? ב'מות יומתו' גמרי או ב'דמיהם בם' גמרי [כגון: (ויקרא כ יב) ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם]?
אמר ליה: ב'דמיהם' 'דמיהם בם' גמרי, דאי ב'מות יומתו' גמרי – 'דמיהם' 'דמיהם' למה לי?
אלא מאי – ב'דמיהם' 'דמיהם' גמרי? 'מות יומתו' למה לי?
כדתניא (במדבר לה כא) [או באיבה הכהו בידו וימת] מות יומת המכה רוצח הוא [גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו] - אין לי אלא במיתה הכתובה בו, מניין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו? - תלמוד לומר: 'מות יומת המכה' מכל מקום.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: [8] ואי במות יומתו גמרי - מאי קא קשיא ליה? אילימא אשת איש קא קשיא ליה [9] - למיתי ולמיגמר 'מות יומת' מאוב וידעוני: מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה [10]?
מדאמר רחמנא ארוסה בסקילה - מכלל דנשואה לאו בסקילה.
ואלא מכה אביו ואמו [11] קא קשיא ליה למיתי ולמיגמר מאוב וידעוני [12]: [13] עד דגמרי מאוב וידעוני ליגמרו מאשת איש [14] דאי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה [15]!
אמר ליה: שאר הנסקלין גופייהו קא קשיא ליה, דאי ב'מות יומת' גמרי, עד דגמרי מאוב וידעוני - ליגמרו מאשת איש [16].
משנה:
אלו הן הנסקלין [17]: הבא על האם, ועל אשת האב, ועל הכלה, ועל הזכור, ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה [18], והמגדף, והעובד עבודת כוכבים, והנותן מזרעו למולך [19], ובעל אוב וידעוני [20], והמחלל את השבת, והמקלל אביו ואמו [21], והבא על נערה המאורסה, והמסית [22], והמדיח [23], והמכשף [24], ובן סורר ומורה.
הבא על האם [שהיתה נשואה לאביו ובעת שבאה לא היתה נשואה לו] [25] חייב עליה [26]: משום אם ומשום אשת אב [27].
רבי יהודה אומר: אינו חייב אלא משום האם בלבד [28].
הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש, בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו [29], בין מן האירוסין בין מן הנישואין.
הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש, בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו, בין מן האירוסין בין מן הנישואין [30].
גמרא:
תניא: 'רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו ראויה לאביו - אינו חייב אלא משום האם בלבד' [31].
מאי 'אינה ראויה לו'? אילימא חייבי כריתות [32] וחייבי מיתות בית דין - מכלל דרבנן סברי: אף על גב דאינה ראויה לו [33]? הא לית ליה קידושין בגווה!? אלא חייבי לאוין [34], ורבי יהודה סבר לה כרבי עקיבא דאמר 'אין קידושין תופסין בחייבי לאוין' [35].
מתיב רב אושעיא: [משניות יבמות פ"ב מ"ג–מ"ד] 'איסור מצוה ואיסור קדושה [36] - חולצות ולא מתייבמות [37];
[שם מ"ד] איסור מצוה שניות מדברי סופרים' [38] - ואמאי קרו להו 'איסור מצוה'? - שמצוה לשמוע דברי חכמים [39]; 'איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט' ואמאי קרו להו 'איסור קדושה'? - דכתיב (ויקרא כא ו) קדושים יהיו לאלהיהם [ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש]; ותניא עלה: 'רבי יהודה מחליף [40]'; חלופי הוא דמחליף, הא חליצה בעיא; ואי סלקא דעתך רבי יהודה כרבי עקיבא סבירא ליה - מכדי חייבי לאוין [41] לרבי עקיבא כחייבי כריתות דמי [42], וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו [43]!
לדבריו דתנא קמא [44] קאמר [45], וליה לא סבירא ליה.
כי אתא רבי יצחק, תני כדתנן [46]: רבי יהודה אומר: אינו חייב אלא משום האם בלבד [47].
וטעמא מאי?
אמר אביי: דאמר קרא (ויקרא יח ז) [ערות אביך וערות אמך לא תגלה] אמך היא [לא תגלה ערותה] - [48] משום אמו אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום אשת אב [49].
אלא מעתה [50]: (ויקרא יח ח) ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא [51] - [52] [53] משום אשת אב אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אמו [54]?
אלא: אמו שהיא אשת אביו? קאי הכא וממעט לה, קאי הכא וממעט לה? השתא: אמו שאינה אשת אביו מיחייב, אשת אביו שאינה אמו מיחייב, אמו שהיא אשת אביו לא מיחייב כלל [55]? ותו [56]: לרבנן נמי, הכתיב 'אמך היא' [57]!?
[58] אלא [59]: ההוא מיבעי ליה לכדרב שישא בריה דרב אידי [60].
לרבי יהודה נמי ההוא מיבעי ליה לכדרב שישא בריה דרב אידי!?
אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא: אמר קרא: ’[ויקרא יח,ז: ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה] ערותה': משום ערוה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי ערות.
אלא מעתה, (ויקרא יח טו) ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה - הכי נמי משום ערוה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי ערות? והתנן: 'הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש, בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו' ולא פליג רבי יהודה!? אלא כיון דחד גופא הוא, אף על גב דתרי איסורי נינהו כתיב 'ערותה' - הכא נמי: כיון דחד גופא הוא, אף על גב דתרי איסורי נינהו כתיב 'ערותה' [אבל אין מכאן ללמוד שאין חיוב משום שני איסורים!].
אלא אמר רבא: קסבר רבי יהודה: 'ערות אביך' [בויקרא יח,ז: ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה] זו אשת אביך [62], ומייתי לה בגזירה שוה [63], ומשמע [64]: בין אשת אביו שהיא אמו, בין אשת אביו שאינה אמו [65]; אמו שאינה אשת אביו מניין? - תלמוד לומר: תלמוד לומר: ערות אמך לא תגלה; [וסוף הפסוק:] 'אמך היא' [נדרשת לשיטת רבי יהודה לומר]: משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אביו [66]
ערות אשת אביך לא תגלה – אזהרה לאשת אב לאחר מיתת האב
ערות אביך היא – אזהרה לאשת האב לאחר מיתת האב ערות אביך היא – משום אשת אב ולא משום אשת איש [בין בחיי אביו בין לאחר מותו] – חיוב אחד בלבד ואיש אשר ישכב את אשת אביו – מכל מקום, בין שהיא אמו ובין שאיננה אמו ערות אביו גלה – עונש לבא על אשת אביו לאחר מותו ערות אביו גלה – מיותר, לגזירה שוה: לרבות אמו שאיננה אשת אביו מות יומתו שניהם דמיהם בם – בסקילה, בגזירה שוה מאוב וידעוני
הערות
[עריכה]- ^ במיתת בית דין
- ^ דילמא אין מיתות בית דין אלא שלש, קלה שבהן סייף
- ^ בשמן הנקוב להן
- ^ וכיון שלא פירש למי נתן חנק - על כרחיך קלה היא מכולן, והניחה לסתומין שאינו רשאי למשכה להחמיר עליה אלא להקל עליה; לפיכך לא הוצרך לפרש
- ^ דלאו עבודה זרה ונערה המאורסה וחלול שבת ואוב וידעוני ומגדף: דהנך כתיבי בהו סקילה; וכולהו שאר הנסקלין לא כתיבא בהו סקילה בהדיא
- ^ לקמן בגזירה שוה
- ^ איזו תיבה מופנית לגזירה שוה
- ^ הא דא"ר זירא לאביי 'במאי גמרי' - מאי הוה קשיא ליה לרבי זירא
- ^ קשיא ליה אמאי קרי ליה מיתה סתם, ובחנק?
- ^ תיגמר מינה גזירה שוה אוב וידעוני כי היכי דגמרינן כל הנסקלין דלא כתיב בהו אלא 'מות יומתו' סתמא, וגמרינן להו מהתם
- ^ אמרינן לקמן דמיתתו בחנק ב'אלו הן הנחנקין' (דף פד:)
- ^ וקשיא ליה לגמריה לסקילה מאוב וידעוני
- ^ ומאי קשיא ליה? -
- ^ דהכי שפיר:
- ^ דכיון דאיכא למיגמר קלה ואיכא למגמר חמורה - אי אתה רשאי למשכה להחמיר
- ^ כדאמרינן: דאינה רשאי למושכה להחמיר, הלכך ב'דמיהם בם' גמרי
- ^ דכתיב בהו סקילה - הא כתיב ביה, ודלא כתיב ביה סקילה - כתיב בהו דמיהם בם, וגמירי מאוב וידעוני
- ^ עליה
- ^ קסבר האי תנא מולך - לאו עבודה זרה הוא, מדתנן 'עבודה זרה' ותנא 'מולך', אלא חק העבודה זרה בעלמא הוא, ורחמנא חייב עליה סקילה; והכי אמרינן בגמרא
- ^ במתניתין (לקמן דף סה.) מפרש להו
- ^ החמיר מבמכה משום דאיכא תרתי: קלון אביו ואמו, ומוציא שם שמים לבטלה
- ^ את היחידים
- ^ עיר הנדחת; לקמן ב'אלו הן הנחנקין' (דף פט:) מפרש לה מנא לן דבסקילה
- ^ בגמרא (דף סז.) יליף לה מנא לן דבסקילה
- ^ בשוגג
- ^ שתי חטאות, דבכולהו עריות כתיב בהו כרת, וכתיב בהו חלוק חטאות, ואפילו בגוף אחד כדאמרינן בפרק בתרא דמסכת מכות (דף יד.) לחייבו על אחותו שתים: שהיא אחותו מאביו ואחותו מאמו; והכא נמי כתיב בהו חלוק לרבנן, כדמפרש בגמרא
- ^ אם נתקדשה לאביו, שלא ילדתו בזנות; או נתקדשה לו אחרי כן
- ^ וטעמא מפרש בגמרא
- ^ אחיוב דאשת אב קאי: דמרבה ליה קרא אף לאחר מיתה, כדמפרש בגמרא; אבל שם 'אשת איש' לאחר מיתה לא קאמרי
- ^ מן האירוסין: דכיון דקדשה – 'אשתו' היא, דכתיב (דברים כד א) 'כי יקח איש אשה': משעת לקיחה נקראת אשתו; והך 'קיחה' - קידושין היא, דגמרינן 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון
- ^ האי תנא פליג אתנא דידן, דלא מפליג לדרבי יהודה בין ראויה לשאינה ראויה, והאי תנא אית ליה דהיינו טעמא דרבי יהודה: דלא היה לו לאביו אישות בה, הלכך לא קרינא ביה 'אשת אב'
- ^ שאסורין עליו באיסור כרת, דקיימא לן בקדושין בפרק שלישי (דף סז.) דלא תפסי בהו קדושין
- ^ בתמיה
- ^ כגון ממזרת ונתינה או אלמנה לכהן גדול, דקיימא לן (שם דף סח.) דתפסי בהו קדושי, מ'האחת אהובה והאחת שנואה'
- ^ וטעמא דרבי עקיבא - התם מפרש: מ'לא יקח איש את אשת אביו' וסבר דבאנוסת אביו הכתוב מדבר, דלאו ד'לא יגלה כנף אביו' - כנף שראה אביו הוא דאיכא, וקאמר רחמנא ד'לא יקח': אין לו לקוחין בה
- ^ יבמה שנפלה לפני יבם והיא אסורה עליו משום מצוה או משום קדושה
- ^ חולצת ואינה יוצאה בלא כלום: אף על גב דגבי חייבי כריתות קיימא לן בפרק קמא דיבמות (דף ג:) מגזרה שוה ד'עליה' דיוצאה הימנו בלא כלום: בלא חליצה - התם הוא, דאסורה ליה איסור חמור, דלא תפסי ביה קדושי; אבל 'איסור מצוה' או קדושה דבנות קדושין נינהו, מרבינן התם (דף כ.) מ'יבמתו' 'יבמתו': יש לך אחרת שעולה השערה לחלוץ ואינה עולה ליבום, ואיזו? - זו חייבי לאוין; ולא מתייבמת: דהא אסירא ליה! וכי תימא 'תיתי עשה ותדחה לא תעשה' - גזירה ביאה ראשונה שמקיים בה 'יבמה יבא עליה' (דברים כה ה) אטו ביאה שניה שאין בה מצות עשה
- ^ תנא גופיה קתני לה במשנה הכי
- ^ פירוש אמוראים נינהו
- ^ שהיה שונה ומפרש 'איסור מצוה' = אלמנה לכהן גדול, דכתיב בסוף ספר ויקרא כשהשלים כל מצות כהונה אלה המצות [אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני] (ויקרא כז לד); 'איסור קדושה' = שניות מדברי סופרים, כגון אֵם אמו ואם אביו, ואמאי קרי ליה 'איסור קדושה' שאמרו ליה חכמים 'קדש עצמך במותר לך': להתרחק אף מזו המותר, כדי שלא תכשל באיסורא
- ^ דקתני 'אלמנה'
- ^ משוי להו דלא תפסי בהו קדושין
- ^ וכן חייבי לאוין לרבי עקיבא: מה חייבי כריתות אינן בתורת קדושין ואין בהן חליצה ויבום - אף אלו: הואיל ואינן בתורת קדושין - אין בהן חליצה ויבום
- ^ דמחייב אלמנה בחליצה
- ^ קאמר רבי יהודה: לדבריך דמחייבת ליה בחליצה - אין לך לקרותה 'איסור קדושה' אלא 'איסור מצוה'
- ^ אייתי מתניתא בידיה דתני בה
- ^ אף בראויה לאביו קאמר דאינו חייב אלא משום אם בלבד, וכדתנן במתניתין
- ^ למה לי 'אמך היא'? אלא לומר לך
- ^ שאם יש בה שני שמות: אם ואשת אב - אינך חייב אלא משום אמו
- ^ דדרשת אמך היא למעוטי
- ^ דכתיב גבי אשת אב
- ^ תדרשיה נמי למעוטי שם אֵם מינה, ונימא דהכי קאמר הך ערות אשת אב דרישא דקרא:
- ^ אם יש עוד עליה שם אחר, כגון שהיא אמך
- ^ לא תתחייב אלא משום אשת אב
- ^ אלא אמו שהיא אשת אביו בתמיה, כלומר: לדבריך קאי הכא ומעיט לה מאיסור אם, קאי הכא וממעיט לה מאיסור אשת אב!? אם כן על כרחיך לגמרי מיעטה, דקראי אהדדי - לא נימא דסתרי! [הב"ח תיבות אלה נמחקות:] ותמיהה לי: אמאי לא אקשי ליה לרבי יהודה גופיה, דהא משום אֵם מודה ליה דחייב, ואי איכא למדרשיה להאי 'היא' למיעוטא - הכי דרשינן, ובכי האי גוונא מתרצי, דהכי קאמר: אי אמך לבד היא - לא תגלה ערותה, אבל אם יש שם אחר עליה - אינך מוזהר עליה? והיא דערות אביך הכי נמי מדריש 'ערות אשת אביך לא תגלה' אם 'ערות אביך' לבד היא, אבל אם יש שם אחר עליה - אינך מוזהר עליה!? והשתא יש לומר: אמו שאינה אשת אביו ואשת אביו שאינה אמו – חייב, אשת אביו שהיא אמו לא ליחייב? ולי נראה ד'השתא אמו שאינה אשת אביו וכו' - לישנא יתירא הוא, והכי גרסינן: 'קאי הכא וממעט לה, קאי הכא וממעט לה' ותו לא מידי, והכי קא קשיא ליה: אם כן - קשו קראי אהדדי: הא מיחייב ליה באמו וממעט ליה מאשת אב, והאי ממעט ליה מאמו ומחייב באשת אב!?]
- ^ אי איכא למדרשיה להאי 'היא' למיעוטא כי האי גוונא
- ^ רבנן מאי עבדי ליה? אלא על כרחיך לא משמע מהיא מיעוטא למימר דאיסור זה לבדו עליה ולא אחר, וכי משמע 'היא' מיעוטא - הכי משמע: אמך היא ואין אחרת אמך; והאי 'היא', דלא מצית למדרשה הכי - על כרחך לאו למיעוטא אתא
- ^ מן 'אלא מעתה' עד 'לכדרב שישא בריה דרב אידי'- חדא אתקפתא היא
- ^ לדרשה אחרינא אתא
- ^ בשלהי שמעתין: לעונש דאמו שאינה אשת אביו, דלא כתיב בם 'דמיהם בם': דבאשת אביו כתיב 'דמיהם בם', ומשמע: בין אשת אביו שאינה אמו, בין שהיא אמו, אבל אמו שאינה אשת אביו - אזהרה כתיב בה: (ויקרא יח ז) [ו]ערות אמך לא תגלה, ומשמע: אף על פי שאינה אשת אביו! אבל עונש - לא כתיב בה, ויליף לה מ'אמך היא': בהוייתה תהא: כל צדדיה שוין, דכי היכי דאמך שהיא אשת אביך ענש בה - כך אמך שאינה אשת אביך ענש בה, והכי נמי לרבי יהודה להכי מבעי ליה, וכן היא: ד'ערות אביך' - לדרשה אחרינא: לחייב עליה אפילו לאחר מיתת אביו, כלומר: בהוייתה תהא לעולם, כדלקמן בשמעתין, ולאו למעוטי מאיסורא אתי
- ^ מן 'אלא מעתה' עד 'לכדרב שישא בריה דרב אידי'- חדא אתקפתא היא.
- ^ לעולם מקרא קמא דהיא ב'ערות אמך' - מיעוטא משמע, כדהוה דרשינן מעיקרא; ומיהו 'היא' דערות אביך, דקשיא לך דממעט ליה נמי מאיסור אֵם - לאו פירכא היא, דהא רישא דקרא דערות אביך - שם אשת אב הוא דאדכר, ולא משום אסור אֵם
- ^ כדלקמן: נאמר כאן 'ערות אביך ... לא תגלה' ונאמר להלן (ויקרא כ יא) 'ערות אביו גלה:' מה להלן באישות הכתוב מדבר - אף כאן באישות הכתוב מדבר
- ^ לן איסורא
- ^ דחייב עליה משום איסור אשת אב; הלכך: כי הדר כתיב בסיפא דאידך קרא 'ערות אביך היא' - לאו למדרש מיניה 'משום אב ולא משום אֵם': דהא רישא דקרא 'ערות אביך' נמי משום אשת אב הוא דחייביה, בין אינה אמו בין היא אמו
- ^ – הלכך: לרבי יהודה 'ערות אביך היא' למעוטי משום אשת איש מוקים לה לקמן: דלא תימא שם אשת איש לא נפיק מכלל אשת אב, דרישא דקרא דהא אביו - נמי עמיתו הוא, וקרי נמי ביה 'ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו' (שם); וערות אשת אביך
היא[הב"ח מוחק] דרישא - מוקי לאזהרת אשת אב לאחר מיתה, אבל 'היא' דגבי 'אמך' - לרבי יהודה למעוטי מאיסור אשת אב אתא, דהא נפקא ליה מרישא דקרא דלחייב עליה משום אשת אב כשהיא אמו ואשת אביו: דקסבר רבי יהודה 'ערות אביך' דרישא דקרא - זו אשת אביך, ולא אביך במשכב זכור ממש, דיליף לה בגזירה שוה, כדלקמן, ומשמע: אף כשהיא אמו חייב עליה באיסור אשת אב, ו'ערות אמך' - להביא אמו אנוסה, והדר כתיב 'אמך היא' לאפוקי ממשמעותיה דרישא, ולמימרא: דמשום אמו אתה מחייבו וכו'. - ^ ולדרב שישא בריה דרב אידי - לא מיבעי ליה לרבי יהודה: דכיון דאית ליה האי גזירה שוה דלקמן - מיניה נפקא ליה נמי עונש לאמו שאינה אשת אביו; דלרבנן דלית להו גזירה שוה נפקא להו מהאי קרא דאמך היא הא דרב שישא בריה דרב אידי; ולמעוטי באיסור אשת אב - לא משתמע להו לרבנן, משום דקא סברי: האי ערות אביך דרישא דקרא - במשכב זכור ממש קאמר, כדלקמן, ולאו באיסור אשת אב איירי מידי; הלכך לא אתא סיפא למעוטי מידי, דלא דמי ליה.
| שיטת רבא במדרשי הפסוקי – זאב בן ישר | |
| ויקרא יח,ז: ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה | |
| ויקרא יח,ח: ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא | |
| ויקרא כ,יא: ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם | |
| רבנן | רבי יהודה |
| ויקרא יח,ז: ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה | |
| ויקרא יח,ח: ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא | |
| ויקרא כ,יא: ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם | |