ביאור:בבלי סנהדרין דף כ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש [1], כדאמרן: אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה? 'רבות בנות עשו חיל' - זה יוסף ובועז, 'ואת עלית על כולנה' - זה פלטי בן ליש.
אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (משלי לא ל) 'שקר החן והבל היופי [אשה יראת ה' היא תתהלל]? 'שקר החן' זה יוסף, 'והבל היופי' זה בועז, 'יראת ה' היא תתהלל' - זה פלטי בן ליש.
דבר אחר: 'שקר החן' - זה דורו של משה, 'והבל היופי' - זה דורו של יהושע, 'יראת ה' היא תתהלל' - זה דורו של חזקיה [2];
דבר אחר: 'שקר החן' זה דורו של משה ויהושע, 'והבל היופי' זה דורו של חזקיה, 'יראת ה' היא תתהלל' זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי; אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת [3] ועוסקין בתורה.
משנה:
מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו; רבי יהודה אומר: אם רוצה לצאת אחר המיטה – יוצא, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר (שמואל ב ג לא) [ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר] והמלך דוד הולך אחר המיטה
אמרו לו: לא היה הדבר אלא לפייס את העם.
וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש.
גמרא:
תנו רבנן: מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה – יוצאות; לפני המיטה - יוצאות; רבי יהודה אומר: לעולם נשים לפני המיטה יוצאות, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר (שמואל ב ג לא) [ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר] והמלך דוד הולך אחר המיטה [4].
אמרו לו: לא היה הדבר אלא לפייס את העם ונתפייסו: שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים, ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים, שנאמר (שמואל ב ג לז) וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר.
דרש רבא: מאי דכתיב (שמואל ב ג לה) ויבא כל העם להברות את דוד [לחם בעוד היום; וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלקים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה]? כתיב 'להכרות' וקרינן 'להברות' [בכל גירסאות הנביא שבידינו אין קרי וכתיב כאן! אולי יש כאן זכר לדרוש עתיק שאינו במקום אחר]: בתחלה להכרותו [5], ולבסוף להברותו [6].
אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש אבנר? - מפני שהיה לו למחות בשאול [7] ולא מיחה.
רבי יצחק אמר: מיחה ולא נענה;
ושניהן מקרא אחד דרשו: (שמואל ב ג לג-לד) ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר [8] ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו [כנפול לפני בני עולה נפלת ויספו כל העם לבכות עליו] מאן דאמר לא מיחה - הכי קאמר: 'ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו [9]' - מאי טעמא לא מחית? [10] - כנפול לפני בני עולה נפלת;
ומאן דאמר מיחה ולא נענה - איתמהויי מתמה: הכמות נבל ימות? ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים, מכדי מחויי מחית [11]? מאי טעמא כנפול לפני בני עולה נפלת?
למאן דאמר מיחה - מאי טעמא איענש?
אמר רב נחמן בר יצחק: ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה [12].
וכשמברין אותו כו' [כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש]:
מאי 'דרגש'?
אמר עולא: ערסא דגדא [13] [בחידושי הר"ן: מטה לברכה: מיוחדת להכנסת אורחים].
אמרו ליה רבנן לעולא: מי איכא מידי דעד האידנא לא אותביניה [14] והשתא [15] מותבינן ליה [16]?
מתקיף לה רבא: מאי קושיא? דילמא מידי דהוה אאכילה ושתיה, דעד האידנא לא אכילניה ולא אשקיניה, השתא קא מוכלינן ליה וקא משקינן ליה [17]!
אלא אי קשיא [18] - הא קשיא [19]: דרגש אינו צריך [20] לכפותו אלא זוקפו; ואי סלקא דעתא ערסא דגדא - אמאי אינו צריך לכפותו? והתניא: הכופה את מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה? מאי קושיא? דילמא מידי דהוה אמטה מיוחדת לכלים, דקתני: אם היתה מיוחדת לכלים אינו צריך לכפותה!
אלא אי קשיא - הא קשיא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש - [21] מתיר קרביטין [22], והוא נופל מאיליו; ואי סלקא דעתך ערסא דגדא - קרביטין מי אית ליה [23]!?
אלא כי אתא רבין אמר: אמר לי ההוא מרבנן, ורב תחליפא שמיה, דהוה שכיח בשוקא דגילדאי [24], ואמר ליה: מאי 'דרגש'? ערסא דצלא [25]!
אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: דרגש -
סירוגו [26] מתוכו [27]; מטה - סירוגה מעל גבה [28].
מיתיבי: [משנה כלים פ"ט מ"א] כלי עץ - מאימתי מקבלין טומאה? המטה והעריסה - משישופם בעור הדג [29]', ואי מטה מסורגת מעל גבה - למה לי שיפת עור הדג [30]?
אלא הא והא מתוכו: מטה - אעולי ואפוקי בבזיוניה [31], דרגש - אעולי ואפוקי באבקתא [32].
אמר רבי יעקב אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
אמר רבי יעקב בר אמי: מטה שנקליטיה יוצאין [33] - זוקפה [34] ודיו.
משנה:
ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד, ופורץ [35] לעשות לו דרך [36] ואין ממחה בידו; דרך המלך אין לו שיעור; וכל העם בוזזין ונותנין לו והוא נוטל חלק בראש [37].
גמרא:
תנינא חדא זימנא: אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד!?
איידי דתנא כל מילי דמלך - תנא נמי 'מוציאין למלחמת הרשות';
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך [38] - מלך מותר בו.
רב אמר: לא נאמרה פרשה זו [39] אלא לאיים עליהם [40], שנאמר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך [אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] - שתהא אימתו עליך [41].
כתנאי [תוספתא סנהדרין פ"ד מ"ג]: רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו;
רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר 'שום תשים עליך מלך' שתהא אימתו עליך [42];
וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ [43]: להעמיד להם מלך [44], ולהכרית זרעו של עמלק [45], ולבנות להם בית הבחירה [46] [47].
רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו [48] אלא כנגד תרעומתן [49], שנאמר (דברים יז) ואמרת אשימה עלי מלך וגו' [50].
תניא: רבי אלעזר [ברבי יוסי – בתוספתא שם] אומר: זקנים שבדור כהוגן שאלו, שנאמר (שמואל א ח ו) [וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו] תנה לנו מלך לשפטנו [ויתפלל שמואל אל ה’]; אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר (שמואל א ח כ) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו [ונלחם את מלחמתנו] [52].
תניא [ספרי פרשת ראה פיסקא טז]: רבי יוסי [בספרי: רבי יהודה] אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה! כשהוא אומר (שמות יז טז) [ויאמר] כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק [מדר דר] - הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה, ואין כסא אלא מלך, שנאמר (דברי הימים א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך [תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל]; ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה; כשהוא אומר (דברים יב י) [ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם] והניח לכם מכל אויביכם [מסביב וישבתם בטח] וגו' (דברים יב יא) והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' [אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה’] - הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה; וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז א) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב [מכל איביו] וכתיב (שמואל ב ז ב) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו' [וארון האלקים ישב בתוך היריעה].
אמר ריש לקיש: בתחילה [53] מלך שלמה [54] על העליונים, שנאמר [55] וישב שלמה על כסא ה' [למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל] ולבסוף מלך על התחתונים שנאמר (מלכים א ה ד) כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה [בכל מלכי עבר הנהר ושלום היה לו מכל עבריו מסביב].
רב ושמואל: חד אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם, וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו, וכשם שמלך על תפסח ועל עזה - כך מלך על כל העולם כולו [56]; ולבסוף לא מלך אלא על ישראל שנאמר (קהלת א יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל וגו' [בירושלים], ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר (שיר השירים ג ז) הנה מטתו שלשלמה וגו' [ששים גברים סביב לה מגברי ישראל], ולבסוף לא מלך אלא על מקלו [57], שנאמר (קהלת ב י) [וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי ו]זה היה חלקי מכל עמלי.
רב ושמואל: חד אמר מקלו וחד אמר גונדו [58].
הדר או לא הדר?
רב ושמואל: חד אמר הדר וחד אמר לא הדר.
מאן דאמר לא הדר - מלך והדיוט [59], ומאן דאמר הדר - מלך והדיוט ומלך:
פורץ לעשות לו דרך:
תנו רבנן: אוצרות מלכים [שנכבשו] למלך ושאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם.
אמר ליה אביי לרב דימי, ואמרי לה לרב אחא: בשלמא אוצרות מלכים למלך - אורחא דמלתא; אלא שאר ביזה שבוזזין - מחצה למלך ומחצה לעם מנלן?
דכתיב
הערות
[עריכה]- ^ דאילו בועז חדא לילה ופלטי שנים רבות
- ^ דורו של משה ויהושע עסקו בתורה הרבה, ודורו של חזקיהו יותר מהם, כדכתיב (ישעיהו י כז) וחובל עול מפני שמן, ואמרינן ב'חלק' (לקמן צד:) חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי מדרשות עד שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ
- ^ עניים היו
- ^ ואי סלקא דעתא נשים אחר המטה - אורחיה דדוד להלך עם הנשים
- ^ שהיו סבורין שמאתו היתה הריגת אבנר
- ^ שידעו הבירור שלא מאת דוד נהרג אבנר
- ^ בהריגת נוב עיר הכהנים [מהרש"א: על רדיפת דוד]
- ^ פסוק לד
- ^ אדם חשוב היית לשאול, והיה לך למחות
- ^ ולפי שלא מחית
- ^ והכי קאמר: ידיך לא אסורות היו: לא ניהגת בעצמך כאדם חשוב, אלא בכל כוחך גילית בדעתך ומחית בשאול
- ^ שהעמיד את איש בושת למלך, ואם לא המליכו אבנר היו ממליכין את דוד, ומשמלך איש בושת עד יום שמלך דוד על כל ישראל היו שתי שנים ומחצה: שתי שנים לאיש בושת, וחצי שנה בין מיתתו למלכות דוד: שמשמת שאול - מָלַך דוד בחברון, וכתיב 'בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים'; צא מהן חמש שנים שבין מיתת שאול למלכות איש בושת, דתניא בסדר עולם (ו(לקמן קז.) 'והימים אשר מלך דוד על וגו' - נמצאת מלכות ישראל בטילה חמש שנים; אלמא חמש שנים היו בלא מלך; נשתיירו שתי שנים ומחצה ממלכות איש בושת למלכות בית דוד)
- ^ נוהגין היו לערוך מטה ושלחן בבית, ולא היו משתמשין בהן כלל, אלא למזל הבית מונחת, משום ניחוש; 'גדא' = מזל; ודומה 'גד גדי וסנוק לא' (שבת סז:) [הגמרא דנה שם בדרכי האמורי]
- ^ עד הנה לא ישב על אותה מיטה, שהרי מונחת היא לנוי הבית
- ^ דאבל הוא
- ^ בעינן לאותביה עלה? מהיכא תיפוק לן
- ^ משל אחרים
- ^ אדעולא
- ^ הא קשיא עלה דתניא בעלמא (מועד קטן כז.)
- ^ האבל
- ^ בימי אבלו
- ^ לולאות
- ^ הלא כשאר מטות עושין אותה מטה
- ^ רצענין
- ^ מטה של עור, ותולין רצועות בשפת העור סביב; וכשרוצין לנטותו - עונבין הרצועות בארוכות המטה, וכשמתירין אותה - הוא נופל; והן הן 'קרביטין'; וחס הוא עליו לכפותו שלא יתקלקל העור בלחלוח הקרקע: שלא היו ראשי כרעיו גבוהין מסירוגו למעלה; וקאמר תנא קמא 'זוקפו על דופן הכרעים וארוכותיו למעלה' ואמר ליה רבן שמעון 'מתיר קרביטין והוא נופל'
- ^ קשירתו
- ^ שיש נקבים בארכבותיו, ותוחבין בהן ראשי רצועות התלויות בָּעור, ועונבים, ואין מרכיבין הרצועה על גבי ארוכות המטה
- ^ החבלים מרכיבין על ארוכות המטה מיכן ומיכן, ואורג והוא סירוג
- ^ משפשפם בעור הדג כדי להחליק הארוכות ליפותם
- ^ הלא אין יופיה ניכר, שהרי מכוסות הן תמיד בראשי החבלים המסורגין על גבן
- ^ בבזעים ונקבים של ארוכות מכניס ומוציא ראש החבל ומסרג
- ^ לולאות התלויות בנקבי ארכובותיו, ובהן מכניסין ראשי רצועות התלויות בשפת העור
- ^ נקליטין: שני עצים ארוכים, ומעמידין אותן באמצע דופני המטה: אחד מראשותיה ואחד מרגלותיה, ומפוצלין הן בראשותיהן, ומניחין קנה מזה לזה, ועליו פורסין הכילה; ויש שמחברין אותן נקליטין למטה, והיינו 'יוצאין': שמחוברין ויוצאין מן המטה, ואין יכול לכפותה מפני נקליטיה
- ^ על מראשותיה או על מרגלותיה וארכובותיה למעלה
- ^ גדרות אחרים
- ^ לשדהו ולכרמו
- ^ חלק היפה בורר ראשון ונוטל מחצה
- ^ בספר שמואל (א ח,יא-יג): בניכם ובנותיכם יקח וכיוצא בהם
- ^ דשמואל
- ^ שתהא אימת מלכם עליהם
- ^ אבל אינו מותר לעשות
- ^ ולא גרס 'ליראם ולבהלם': דהא לרבי יהודה יפה כיוונו, שהרי נצטוו ישראל על כך; והכי גרס לה בתוספתא
- ^ דבכולהו כתיב 'ירושה' ו'ישיבה':
- ^ 'וירשת וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך' (דברים יז יד)
- ^ בעמלק כתיב (שם כה,יט) 'והיה בהניח ה' וגו'
- ^ ובבנין בית הבחירה כתיב (שם יב,י) 'ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו', והדר כתיב (פסוק יא) 'והיה המקום וגו'
- ^ להכי נקט שלש הללו [שהרי נצטוו הרבה מאד מצוות בכניסתם לארץ]: שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן, כדמפרש לקמן: בתחלה מלך, ואחריה עמלק, ואחריה בית הבחירה
- ^ ד'שום תשים עליך מלך' משום מצוה
- ^ שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר 'והיינו גם אנחנו ככל הגוים'
- ^ עתידין אתם לומר כן
- ^ רבי נהוראי אמר כו' - לא גרסינן ליה בתוספתא; ותדע דשיבוש הוא, דהא קיימא לן בעירובין (דף יג:) דהוא רבי נחמיה הוא רבי נהוראי.
- ^ דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם, אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם, שאמרו 'ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו'
- ^ קודם שנשא שלמה נשים נכריות
- ^ אף
- ^ דברי א כט,כג
- ^ והכי קאמר קרא: כי הוא רודה בכל עבר הנהר כמתפסח ועד עזה
- ^ שהשליכו אשמדאי מכסאו, כדאמרינן במסכת גיטין (דף סח:)
- ^ טליתו; ובסדר טהרות (כלים פרק טז) פירש רב האיי: מקידה - הוא מקידה של חרש, ודומה לו: חד אמר קודו וחד אמר מקלו (ויקרא רבה פרשה אחרי), והוא מקידה ששותה בה מים
- ^ ושוב לא חזר למלכותו