ביאור:בבלי סנהדרין דף מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תהא לוטא ולא תהא לאטה [1].

אתיוה ליואב דייניה; אמר ליה: מאי טעמא קטלתיה לאבנר?

אמר ליה: גואל הדם דעשאל הואי.

עשאל - רודף הוה!

אמר ליה: היה לו [2] להצילו [3] באחד מאבריו [4].

אמר[ו] ליה: לא יכיל ליה [5].

אמר להו [6]: השתא בדופן חמישית כיון ליה, דכתיב (שמואל ב ב כג) [וימאן לסור] ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש [ותצא החנית מאחריו ויפל שם וימת תחתו ויהי כל הבא אל המקום אשר נפל שם עשהאל וימת ויעמדו], ואמר רבי יוחנן: בדופן חמישית [7]: במקום שמרה וכבד תלויין בו - באחד מאיבריו לא יכיל ליה?

אמר ליה ניזיל אבנר [8]; מאי טעמא קטלתיה לעמשא?

אמר ליה: עמשא - מורד במלכות הוה, דכתיב (שמואל ב כ ד) ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים [ואתה פה עמד] [פסוק ה] וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר [מן המועד אשר יעדו]

אמר[ו] ליה: עמשא - אכין ורקין דרש: אשכחינהו דפתיח להו במסכתא [9]; אמר: כתיב (יהושע א יח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת [רק חזק ואמץ]; יכול אפילו לדברי תורה? תלמוד לומר: רק חזק ואמץ [10]; אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה, דכתיב (מלכים א ב כח) והשמועה [11] באה עד יואב [12] כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה [13] [וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח]; מאי 'לא נטה' [14]? אמר רב יהודה: שביקש לנטות ולא נטה [15]; ומאי טעמא לא נטה? אמר רבי אלעזר: עדיין ליחלוחית של דוד קיימת [16].

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: עדיין איצטגניני של דוד [17] קיימין [18], דאמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים [19] היו לו לדוד, כולן בני יפת תואר היו [20], ומגדלי בלורית היו [21], ומהלכין בראשי הגייסות היו, והן הן בעלי אגרופין של דוד;

ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד [22] - לא עשה יואב מלחמה [23], ואילמלא יואב - לא עסק דוד בתורה, דכתיב (שמואל ב ח טו-טז) [וימלך דוד על כל ישראל] ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, [פסור טז] ויואב בן צרויה על הצבא [ויהושפט בן אחילוד מזכיר]; מה טעם 'דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו' - משום ד'יואב על הצבא'; ומה טעם 'יואב על הצבא'? - משום ד'דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו'.

(שמואל ב ג כו) ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה [ודוד לא ידע]; מאי 'בור הסירה'?

אמר רבי אבא בר כהנא: בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג [24].

(שמואל ב ג כז) [וישב אבנר חברון] ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי [ויכהו שם החמש וימת בדם עשהאל אחיו]; אמר רבי יוחנן: שדנו דין סנהדרי [25]: אמר ליה: מאי טעמא קטלתיה לעשאל?

עשאל רודף היה.

היה לך להצילו באחד מאיבריו.

לא יכילי ליה.

השתא בדופן חמישית כוונת ליה - באחד מאיבריו לא יכלת ליה?

'לדבר אתו בשלי' - אמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי שלו [26].

'ויכהו שם אל החומש' - אמר רבי יוחנן: בדופן חמישית, מקום שמרה וכבד תלויין בו.

(מלכים א ב לב) והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו [ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את אבנר בן נר שר צבא ישראל ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה]: 'טובים': שהיו דורשין אכין ורקין [27] והוא לא דרש [28]; 'צדיקים': שהן בפה ולא עשו, והוא באיגרת עשה.

(שמואל ב כ י) ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב [ויכהו בה אל החמש וישפך מעיו ארצה ולא שנה לו וימת ויואב ואבישי אחיו רדף אחרי שבע בן בכרי]; אמר רב: שלא חשדו;

(מלכים א ב לד) [ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימתהו] ויקבר בביתו במדבר [29] - אטו ביתו מדבר הוא?

אמר רב יהודה אמר רב: כמדבר: מה מדבר מופקר לכל - אף ביתו של יואב מופקר לכל [30];

דבר אחר: כמדבר: מה מדבר מנוקה מגזל ועריות - אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות

(דברי הימים א יא ח) [ויבן העיר מסביב מן המלוא ועד הסביב] ויואב יחיה את שאר העיר; אמר רב יהודה: אפילו מוניני וצחנתא [31] [32] טעים [33] פריס להו [34].

הדרן עלך נגמר הדין


סנהדרין פרק שביעי ארבע מיתות


עמוד ב

משנה:

ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה שריפה הרג וחנק [35];

רבי שמעון אומר: שריפה סקילה חנק והרג [36].

זו [37] - מצות הנסקלין [38].

גמרא:

אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא: כל מקום ששנו חכמים דרך מניין [39] - אין מוקדם ומאוחר [40] חוץ משבעה סמנין [41], דתנן [נדה פ"ט מ"ו, דף סא,ב] 'שבעה סמנין מעבירין על הכתם [42]: רוק תפל [43] ומי גריסין [44] ומי רגלים [45] ונתר [46] ובורית [47] קמוליא [48] ואשלג [49]' וקתני סיפא [שם משנה ז]: 'העבירן שלא כסידרן או שהעבירן שבעתן כאחד - לא עשה ולא כלום [50]' [51].

רב פפא סבא משמיה דרב אמר: אף ארבע מיתות: מדקא מפליג רבי שמעון - שמע מינה דוקא קתני.

ואידך?

בפלוגתא לא קא מיירי [52].

רב פפא אמר: אף סדר יומא [53], דתנן [פ"ה מ"ו, דף ס,א] 'כל מעשה יום הכפורים האמורים על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום'

ואידך?

[54] ההוא - חומרא בעלמא [55].

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אף סדר תמיד, דקתני עלה 'זהו סדר תמיד'.

ואידך [56]?

[57] ההוא למצוה בעלמא [58].

[59] ולאפוקי ממצות חליצה [60], דתנן [יבמות פ"יב מ"ו; דף קו,ב] מצות חליצה: בא הוא ויבמתו לפני בית דין; היו נותנין לו עצה ההוגנת לו [61], שנאמר (דברים כה ח) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו [ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה]; והיא אומרת [62] (דברים כה ז) [ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה] מאן יבמי [להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי]; והוא אומר [63] (דברים כה ח) לא חפצתי לקחתה [64]; ובלשון הקדש היו אומרין [65];

(דברים כה ט) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו וירקה בפניו [וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] - רוק הנראה לדיינין [66];

וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש וגו' [אשר לא יבנה את בית אחיו] [פסוק י] ונקרא שמו בישראל [בית חלוץ הנעל]; ואמר רב יהודה: מצות חליצה: קוראה, וקורא, חולצת, ורוקקת, וקוראה [67]; [68] והוינן בה: מאי קא משמע לן? מתניתין היא!? [69] הא קא משמע לן: מצוה הכי, ואי אפיך - לית לן בה [70].

תניא נמי הכי: בין שהקדים חליצה לרקיקה או רקיקה לחליצה - מה שעשה עשוי.

[71] ולאפוקי מהא: דתנן [יומא פ"ז מ"ה, דף עא,ב] כהן גדול משמש בשמונה כלים והדיוט בארבעה: בכתונת במכנסים במצנפת ואבנט; מוסיף עליהן כהן גדול חושן ואפוד ומעיל וציץ'; ותניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים? שנאמר (ויקרא טז ד) [כתנת בד קדש ילבש] ומכנסי בד יהיו על בשרו [ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם] [72]; ותנא: מאי טעמא אקדמיה לכתונת [73]? משום דאקדמיה קרא [74]; וקרא מאי טעמא אקדמיה? משום דמכסיא כולה גופיה עדיפא ליה.

סקילה שריפה כו' [הרג וחנק]:

[75] סקילה חמורה משריפה, שכן ניתנה למגדף [76] ולעובד עבודה זרה [77].

מאי חומרא [78]?

שכן פושט ידו בעיקר.

אדרבה: שריפה חמורה, שכן ניתנה לבת כהן שזינתה

ומאי חומרא?

שכן מחללת את אביה [79].

הערות[עריכה]

  1. ^ נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל
  2. ^ לאבנר
  3. ^ את עצמו
  4. ^ של עשאל, ולא יהרגנו; דהכי אמרינן [ב'בן סורר ומורה’] (נז,א עד,א): 'רודף אחר חבירו להרגו ויכול זה להציל את עצמו באחד מאיבריו של רודף ולא עשה כן אלא חזר כנגדו והרגו - נהרג עליו'
  5. ^ אבנר לכוון באחד משאר איבריו
  6. ^ יואב
  7. ^ כנגד צלע חמישי
  8. ^ דינו של אבנר פטור אתה עליו
  9. ^ אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת ולא רצה לבטלן כדמפרש ואזיל
  10. ^ דאינו מורד במלכות, דכתיב 'רק חזק ואמץ': רקין – מיעוטין: שאם בא המלך לבטל דברי תורה - אין שומעין לו
  11. ^ כשנמשח שלמה
  12. ^ ונתיירא
  13. ^ כשמרד בדוד אביו
  14. ^ כלומר מה לנו להזכיר כאן וכי מה היה לו לירא שלא נטה אחר אבשלום וכאן נטה
  15. ^ אלא מגיד לך הכתוב שבקש לנטות גם אחרי אבשלום אלא שלא גמר מחשבתו כדמפרש
  16. ^ מפני שעדיין היה ליחלוחית גבורתו של דוד קיימת, אבל עכשיו שהזקין יצא מדרכו ונטה אחרי אדוניה
  17. ^ בעלי אגרופים שלו
  18. ^ שעל ידם הוא נלחם ויוצא ובא על פיהם; 'איצטגנינות' דכל הש"ס - לשון מזלות וחוזים בכוכבים, והנך קרי הכי משום שהיה דוד נסמך עליהם, ועושה על פיהם, והולך אחר דבריהם
  19. ^ בחורים
  20. ^ נשי עובדי כוכבים שהיו לוקחים בשביה, והתירן הכתוב כדכתיב (דברים כב יא) וראית בשביה [אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה]
  21. ^ כמשפטי העובדי כוכבים, כדי שייראו בעלי אימה ויפחדו מהן
  22. ^ שהיה עוסק בתורה
  23. ^ אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד
  24. ^ בור: צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל, וכשאמר להם דוד: בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו (שמואל א כו טז) ראו נא אי[פוא] חנית המלך ואיה צפחת המים וגו'; היה לו לאבנר למחות בשאול ולומר לו: ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך, ולא מיחה, אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנָם לו וסירה = קוץ: כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר ללמד זכות על דוד ולומר לשאול: ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה; ולא לימד זכות אלא אמר: שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים - נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך, והוא היה טמון שם וחתכו
  25. ^ כמו (דברים כא יט) 'אל זקני עירו ואל שער מקומו' דסתם שער - לשון סנהדרי הוא, שהיו דנין שם
  26. ^ לשון של נעלך (שמות ג ה); שאל לו בערמה: יבמה גדמת היאך חולצת? התחיל שוחה מלפניו ומראהו "כך היא חולצת, בשיניה" והוא שלף חרבו והרגו, כדכתיב (מלכים א ב ה) בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו
  27. ^ שלא לקיים מצות המלך לעבור על דברי תורה; עמשא – כדאמרן; אבנר: כשאמר לו שאול לעבדיו (שמואל א כב יז) סובו והמיתו את כהני ה' וגו' וכתיב (שם) ולא אבו עבדי שאול לשלוח ידם ולפגוע וגו'
  28. ^ והרג אוריה במצותו של דוד אף על גב שלא צוה דוד אלא באיגרת כדכתיב (שם ב יא,טו) ויכתב בספר לאמר הבו את אוריה וגו'
  29. ^ ביואב כתיב
  30. ^ לעניים להתפרנס מביתו
  31. ^ מוניני = דגים קטנים, וצחנתא = מין דגים קטנים
  32. ^ אפילו דברים דקים וענוגים
  33. ^ שהיה טועם
  34. ^ משלח להם למזונות לעניים של עיר; פריס: לשון פרס שנוטלין מבית המלך ופסוק זה בדברי הימים כשלכד דוד את מצודת ציון
  35. ^ דווקא נקט סידרא: סקילה חמורה משריפה, ושתיהן מהרג, ושלשתן מחנק; ונפקא מינה למתחייב שתי מיתות, דקיימא לן (לקמן דף פא.) דנידון בחמורה
  36. ^ פלוגתא מפרש בגמרא
  37. ^ שפירשנו בפרקין ד(לעיל דף מה.)
  38. ^ 'בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו'; ומשום דבעי למתני מצות הנשרפין והנהרגין והנחנקין כיצד - הדר ונקט להאי
  39. ^ וסידרו דבר אחר דבר
  40. ^ לא דקדקו להקדים במשנתן את המוקדם ולאחר את המאוחר: שיש מקום שהשנוי מאוחר במשנה - צריך להקדימו במעשה, כגון סדר ח' בגדים של כהונה גדולה, כדמפרש לקמיה: דמכנסים קודמין בלבישה, ולא הקדימו לשנותן כסדר לבישתן; ויש מקום שהסדר שנוי כמשפטו לכתחילה, אבל אי אפיך - לית לן בה, כגון דברי סדר חליצה, כדלקמיה
  41. ^ מסדר שבעה סממנין האמורים לענין הכתם של דם, שבהן דיקדקו בסדר משנתן; כל דבר המועיל לחבירו קרי ליה 'סם' לגביה, ואין 'סם' לשון 'בושם' ולא לשון 'מרפא' אלא לשון דבר הצריך לתיקון חבירו
  42. ^ לבודקו אם דם נדה הוא - ולטמא טהרות שנגע בהן, או צבע הוא - והטהרות טהורות; ואם עבר באלו שבע סממנין כשיכבס אותו בהן כסדרן - בידוע שדם היה, ואם לא עבר - בידוע שצבע היה
  43. ^ שלא טעם כלום כל אותו היום; 'תפל' = ריקם ונגוב וחסר כל טעם מאכל, כגון דבר שלא נמלח דמיקרי 'תפל'
  44. ^ ומי לעיסת גריסין של פול שלועסין וכוססין אותו ומשפשפין אותו בהן
  45. ^ שהחמיצו והסריחו
  46. ^ מין אדמה הוא וקורין לה ניתרא
  47. ^ עשב הוא, ומעביר כתמים, וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א
  48. ^ התם מפרש לה שלוף דוץ ולא ידענא מאי היא
  49. ^ גירסת רש"י: אשלך: נמצא בנקבי מרגליות העולות מתוך הים
  50. ^ אין זה נסיון: שאם לא עבר בכך - אכתי איכא למימר דם הוה, והאי דלא עבר - היינו משום דאין גריסין מועילין אלא לאחר הרוק, וכן כולם כסדר
  51. ^ והא דרב סחורא קבועה בהאי גמרא משום דמייתינן להני ארבע מיתות בית דין דמתנינן עלה כדפליג רב פפא עליה, ואמר אף ארבע מיתות דווקא נישנו: הקודם במשנה קודמת לחברתה אם נתחייב שתי מיתות
  52. ^ רב סחורא נמי אית ליה דמתניתין דוקא תנן, ומיהו כי נקט איהו - לא נקט מילי דפלוגתא
  53. ^ דעבודת יום הכפורים הסדורות במשנה במסכת יומא זו אחר זו - דווקא קתני
  54. ^ אמר לך:
  55. ^ וודאי דוקא קתני, ומיהו חומרא בעלמא הוא שהחמיר הכתוב בעבודת אותו היום: שאם שינה בסידרו פסול, ולא משום חשיבות דעבודות הוא שתהא זאת חמורה וחשובה מחבירתה, אלא חומר היום שנכתבה 'חוקה' בסידורה לעכב, וכי אמרינן אנן - במידי דחשיבותה גרם ליה, כגון ארבע מיתות דאמרינן לקמן: דזו חמורה מזו; וכן בשבע סמנין: שצורכו וכחו של כל אחד ואחד גורם לו ליקדם, וכן מכנסיים שחישבן הכתוב להקדימן כדלקמן, אבל יום הכפורים - חומר היום בעלמא הוא שלא לשנות בו, ולא כח עבודות
  56. ^ רב פפא, דאיירי נמי בחומרי
  57. ^ אמר לך:
  58. ^ ואי אפיך לית לן בה
  59. ^ האי 'כל מקום' דקאמר רב סחורא דלא דיקדקו בו -
  60. ^ לאפוקי מסדר השנוי במצות חליצה אתא: דלא תימא דווקא הוא; ואף על גב דמצותיה הכי כדקא מסדר ואזיל
  61. ^ שאם היה הוא זקן והיא ילדה, הוא ילד והיא זקינה - אומרין לו: כלך אצל שכמותך ולא תכניס קטטה לתוך ביתך
  62. ^ תחילה
  63. ^ לה
  64. ^ ואחר כך חולצת ואחר כך רוקקת ואחר כך קוראה ככה יעשה אפי' הכי אי אפיך לית לן בה כדקתני לקמן
  65. ^ במסכת סוטה יליף לה בפרק 'אלו נאמרין בכל לשון' (דף לב.)
  66. ^ שיהא בו כדי לראות כשיוצא מפיה דבעינן 'לעיני הזקנים... וירקה'
  67. ^ קוראה 'מאן יבמי' וקורא 'לא חפצתי' חולצת ורוקקת וקוראה 'ככה יעשה לאיש'
  68. ^ הכי גרסינן:
  69. ^ ומהא דרב יהודה שמעינן
  70. ^ דמתניתין לאו דווקא; משום הכי נקט לה הכא
  71. ^ אהא דרב סחורא קא מהדר:
  72. ^ 'על בשרו' משמע: כשלובשן יהא בשרו מבלי לבוש; דאי לא הא אתא לאשמועינן - למה לי 'על בשרו'
  73. ^ הואיל ומכנסיים קודמין
  74. ^ כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו'
  75. ^ טעמא דמתניתין מהדר לפרושי: מאי טעמא דרבנן דאמרו סקילה קודמת לשריפה ושריפה להרג והרג לחנק?
  76. ^ מברך את השם, והוא בסקילה כדכתיב (שם כד,יד) הוצא את המקלל וגו'
  77. ^ שהן עבירות חמורות
  78. ^ דמגדף ועבודת כוכבים, דקאמרת דמיתה הניתנה להם ודאי חמורה משאר מיתות, שהרי ניתנה לעבירה חמורה
  79. ^ כדקאמרינן (לקמן דף נב.): שאם היו נוהגין בו קדש - נוהגין בו חול; אומר "ארור שזו ילד, ארור שזו גידל"