ביאור:בבלי סנהדרין דף קי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וסתרתה למזיה [1]; כל דאתא [2] חזיה [3] – הדר [4].

אדהכי והכי אבלעו להו [הצטרפה אליהם – לקרח ועדתו] איתתיה דקרח, אמרה ליה: חזי מאי קעביד משה! איהו הוה מלכא, לאחוה שוויה כהנא רבא, לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא; אי אתיא תרומה – אמר: תיהוי לכהן; אי אתו מעשר [5] דשקילתו אתון – אמר: הבו חד מעשרה לכהן; ועוד דגייז ליה למזייכו [6] ומיטלל לכו כי כופתא [7]; עינא יהב במזייכו [8]!

אמר לה [9]: הא איהו נמי קא עביד [10]?

אמרה ליה: כיון דכולהו רבותא דידיה [11], אמר [12] איהו נמי (שופטים טז ל)[13] 'תמות נפשי עם פלשתים' [14]; ועוד: דקאמר לכו עבדיתו תכלתא [15]: אי סלקא דעתא תכלתא חשיבא מצוה - אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך [16]? [17]!

היינו דכתיב (משלי יד א) חכמות נשים בנתה ביתה - זו אשתו של און בן פלת, ואולת בידה תהרסנה - זו אשתו של קרח.

(במדבר טז ב) ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים מיוחדים שבעדה קריאי מועד [אנשי שם]

'קריאי מועד' - שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים;

'אנשי שם' - שהיה להם שם בכל העולם.

(במדבר טז ד) וישמע משה ויפול על פניו - מה שמועה שמע?

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שחשדוהו מאשת איש, שנאמר (תהלים קו טז) ויקנאו למשה במחנה [לאהרן קדוש ה’]; אמר רבי שמואל בר יצחק: מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה [18], שנאמר (שמות לג ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה [הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה] [19].

(במדבר טז כה) ויקם משה וילך אל דתן ואבירם [וילכו אחריו זקני ישראל]: אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת [20], דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת - עובר בלאו, שנאמר (במדבר יז ה) [זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני] ולא יהיה כקרח וכעדתו [כאשר דבר ה' ביד משה לו].

רב אשי אמר: ראוי ליצטרע: כתיב הכא 'ביד משה לו', וכתיב התם (שמות ד ו) ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך [ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג].

אמר רבי יוסי: כל החולק על מלכות בית דוד - ראוי להכישו נחש!: כתיב הכא (מלכים א א ט) ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת [אשר אצל עין רגל ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך] וכתיב התם (דברים לב כד) [מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמת אשלח בם] עם חמת זוחלי עפר.

אמר רב חסדא: כל החולק על רבו [21] - כחולק על השכינה, שנאמר (במדבר כו ט) [ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קרואי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח] בהצותם על ה' [22].

אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה מריבה עם רבו - כעושה עם שכינה, שנאמר (במדבר כ יג) המה מי מריבה [23] אשר רבו בני ישראל את ה' [ויקדש בם].

אמר רבי חנינא בר פפא: כל המתרעם על רבו [24] - כאילו מתרעם על השכינה, שנאמר (שמות טז ח) [ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע ה' את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה] לא עלינו תלונותיכם כי על ה'.

אמר רבי אבהו: כל המהרהר [25] אחר רבו - כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר (במדבר כא ה) וידבר העם באלהים ובמשה [למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל].

(דברים יא ו) [ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם] ואת כל היקום אשר ברגליהם [בקרב כל ישראל] - אמר רבי אלעזר: זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו.

ואמר רבי לוי: משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח, וכולהו אקלידי [26] וקילפי [27] דגילדא [28].

(קהלת ה יב) [יש רעה חולה ראיתי תחת השמש] עושר שמור לבעליו לרעתו - אמר ריש לקיש: זה עושרו של קרח.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים: אחת נתגלתה לקרח, ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא.

ואמר רבי יוחנן: קרח - לא מן הבלועים ולא מן השרופין [29]: לא מן הבלועין, דכתיב (במדבר טז לב) [ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם] ואת כל האדם אשר לקרח [ואת כל הרכוש] - ולא קרח; ולא מן השרופים [30] - דכתיב (במדבר כו י) [ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת קרח במות העדה] באכול האש את חמשים ומאתים איש [ויהיו לנס] - ולא קרח [31].

במתניתא תנא: קרח מן השרופין ומן הבלועין [32]: מן הבלועים, דכתיב [33] (במדבר כו י) [ותפתח הארץ את פיה] ותבלע אותם ואת קרח [במות העדה באכל האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס] [34]; מן השרופין, דכתיב (במדבר טז לה) ואש יצאה מאת ה' ותאכל את חמשים ומאתים איש [מקריבי הקטרת] - וקרח בהדייהו [35].

אמר רבא: מאי דכתיב (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו [לנגה ברק חניתך] - מלמד שעלו שמש וירח לזבול, אמרו לפניו: "ריבונו של עולם! אם אתה עושה דין לבן עמרם – נצא, ואם לאו - לא נצא"! [36] - עד שזרק בהם חצים, אמר להן: בכבודי לא מחיתם [37] - בכבוד בשר ודם מחיתם!? והאידנא לא נפקי עד דמחו להו [38].

דרש רבא: מאי דכתיב (במדבר טז ל) ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה [ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה’]: אמר משה לפני הקב"ה: אם בריאה גיהנם – מוטב, ואם לאו - יברא ה'; למאי? אילימא למבריה ממש - והא (קהלת א ט) [מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ו]אין כל חדש תחת השמש [39]? אלא לקרובי פיתחא [40].

(במדבר כו יא) ובני קרח לא מתו; תנא: משום רבינו אמרו: מקום נתבצר להם בגיהנם [41] וישבו עליו ואמרו שירה.

אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא; אמר לי ההוא טייעא [42]: תא ואחוי לך בלועי דקרח [43]! אזיל, חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו [44]; שקל גבבא [45] דעמרא, אמשייה מיא [46] ואותביה בריש רומחיה, ואחלפיה [העביר את הרומח עם הצמר בראשו] התם [על פני הפתח]; איחרך [והצמר נחרך]; אמר ליה: אצית מה שמעת! ושמעית דהוו קאמרי הכי: "משה ותורתו אמת והן בדאים"!


עמוד ב

אמר ליה: כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם [47] כבשר בתוך קלחת, ואמרי הכי: "משה ותורתו אמת והן בדאים"!

[48]

דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא וכו':

תנו רבנן: דור המדבר - אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר יז לה) [אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי] במדבר הזה יתמו ושם ימותו: 'יתמו' בעולם הזה, 'ושם ימותו' - בעולם הבא [49]; ואמר (תהלים צה יא) אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי [50] - דברי רבי עקיבא; ר"א אומר: באין הן לעולם הבא, שנאמר (תהלים נ ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח [51]; אלא מה אני מקיים 'אשר נשבעתי באפי'? באפי נשבעתי, וחוזרני בי [52].

רבי יהושע בן קרחה אומר: לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים: 'אספו לי חסידי' - אלו צדיקים שבכל דור ודור; 'כורתי בריתי' - אלו חנניה מישאל ועזריה, שמסרו עצמן [53] לתוך כבש האש; 'עלי זבח' - אלו רבי עקיבא וחביריו, שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה.

רבי שמעון בן מנסיא אומר: באים הן לעולם הבא, שנאמר: (ישעיהו לה י) ופדויי ה' [54] ישובון ובאו ציון ברנה [ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה [55], שנאמר (ירמיהו ב ב) [הלך וקראת באזני ירושלם לאמר] הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה [56]; ומה אחרים באים בזכותם - הם עצמן לא כל שכן!?

משנה:

עשרת השבטים [57] - אינן עתידין לחזור [58], שנאמר (דברים כט כז) [ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול] וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה [59]: מה היום הולך ואינו חוזר - אף הם הולכים ואינן חוזרים, דברי רבי עקיבא; ר"א אומר: 'כיום הזה': מה יום מאפיל ומאיר [60] - אף עשרת השבטים שאפילה להן - כך עתידה להאיר להם [61].

[62]

גמרא:

תנו רבנן: עשרת השבטים - אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: (דברים כט כז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול [וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה]: 'ויתשם ה' מעל אדמתם' בעולם הזה, 'וישליכם אל ארץ אחרת' - לעולם הבא, דברי רבי עקיבא [63];

רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון: [64] אם מעשיהם כיום הזה - אינן חוזרין [65], ואם לאו [66] – חוזרין [67];

רבי אומר: באים הם לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו כז יג) [והיה] ביום ההוא יתקע בשופר גדול [ובאו האבדים בארץ אשור [68] והנדחים בארץ מצרים [69] והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה, שנאמר (ירמיהו ג יב) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' ולא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם [70].

מאי חסידותיה?

דתניא: קטני בני רשעי ישראל - אין באין לעולם הבא [71], שנאמר: (מלאכי ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיה [בגירסתנו: והיו] כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף [72] – 'שורש' בעולם הזה [73], 'וענף' לעולם הבא [74] - דברי רבן גמליאל; רבי עקיבא אומר: באים הם לעולם הבא, שנאמר: (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה' [דלתי ולי יהושיע] - שכן קורין בכרכי הים לינוקא 'פתיא', ואומר (דניאל ד כ) [ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן שמיא ואמר] גודו אילנא וחבלוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו [75] [ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיות ברא חלקה עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי]; ואלא מה אני מקיים 'לא יעזוב להם שורש וענף'? - שלא יניח להם [76] לא מצוה ולא שיורי מצוה [77];

דבר אחר: 'שורש' - זו נשמה [78], ו'ענף' - זה הגוף; אבל קטני בני רשעי אומות העולם – דברי הכל אין באין לעולם הבא [79]; ורבן גמליאל נפקא ליה מ'ותאבד כל זכר למו' (ישעיהו כו יד:מתים בל יחיו רפאים בל יקמו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו) [80].

אתמר: קטן - מאימתי בא לעולם הבא?

רבי חייא ורבי שמעון בר רבי: חד אמר משעה שנולד, וחד אמר משעה שסיפר: מאן דאמר 'משעה שנולד' – שנאמר: (תהלים כב לב) יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה; ומאן דאמר 'משעה שסיפר' - דכתיב (תהלים כב לא) זרע יעבדנו יסופר לה' לדור [81].

אתמר: רבינא אמר: משעה שנזרע [82], דכתיב 'זרע יעבדנו' [83];

רב נחמן בר יצחק אמר: משעה שנימול, דכתיב (תהלים פח טז) עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך אפונה [84] [85].

תנא משום רבי מאיר: משעה שיאמר 'אמן', שנאמר (ישעיהו כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים - אל תקרי 'שומר אמונים' אלא שאומר אמן.

הערות[עריכה]

  1. ^ שערה
  2. ^ כל מי שהיה בא לקרוא
  3. ^ רואה ראשה פרוע
  4. ^ וחוזר
  5. ^ ראשון
  6. ^ דכתיב (במדבר ח ז) והעבירו תער על [כל] בשרם
  7. ^ ומשחק בכם כאילו אתם שוטים! כופתא=רעי, כמו 'בטולא דכופתא' דאמרן (לעיל דף צח:): כגלל הזה אתם חשובים בעיניו
  8. ^ עין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו
  9. ^ קרח
  10. ^ משה עצמו גלח כל שערו
  11. ^ - אינו חושש אם גילח עצמו
  12. ^ דקאמר לנפשיה
  13. ^ Note: שופטים טז,ל: ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו
  14. ^ אגזוז שערי כמותם, ומה לי בכך? שהם מקיימין אפילו מה שאני מצוה לשחוק - אגזוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם
  15. ^ עשו פתיל תכלת בארבע כנפות הבגד
  16. ^ מפני מה לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת
  17. ^ קח לך בגדים של תכלת וכסינהו לכולהו מתיבתך, וכסה בהן בבית המדרש אתה וחברותך
  18. ^ "אל תסתרי עם משה"; 'קנוי' היינו התראה
  19. ^ יצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד
  20. ^ שמחל על כבודו, והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת
  21. ^ חולק על ישיבתו
  22. ^ מעלה עליהם הכתוב כאלו היו חולקים כלפי שכינה
  23. ^ תגר וקטטה, לפטפט נגדו בדברים
  24. ^ אומר על רבו שנוהג לו מדה כבושה ומדת אכזרית
  25. ^ מחפה עליו דברים
  26. ^ מפתחות
  27. ^ מנעולים
  28. ^ כולם: המפתחות והמנעולים - של עור היו, ואעפ"כ היו שלש מאות פרדות טעונות; לישנא אחרינא: 'דגלדא' לצורך שקים והמרצופין וכיסין של עור היו
  29. ^ אלא במגפה מת
  30. ^ מאתים וחמישים היו לבד קרח
  31. ^ דכתיב 'חמשים ומאתים מחתות ואתה [קרח] ואהרן איש מחתתו' (במדבר טז טז)
  32. ^ שנשרפה נשמתו וגוף קיים, ואחר כך נתגלגל עד מקום הבלועין ונבלע דכתיב בפרשת פנחס ותבלע אותם ואת קרח עמהם
  33. ^ בפרשת פנחס
  34. ^ ורבי יוחנן, דאמר 'לא מן הבלועין ולא מן השרופין' דריש ליה להאי 'ואת קרח' לאחריו: ואת קרח - במות העדה במגפה
  35. ^ וקרח - ממקריבי הקטרת היה, דכתיב 'חמשים ומאתים מחתות ואתה [קרח] ואהרן איש מחתתו' (במדבר טז טז); אי נמי: 'ואת' - לרבות קרח עמהם
  36. ^ לעיל מיניה (חבקוק ג ט) כתיב 'ותבקע ארץ': בשעת בקיעת הארץ: שנבלעו בקרקע, שמש וירח עלו לאותו רקיע ששמו 'זבול' ואמרו להקב"ה: אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו - לא נצא ונאיר לעולם
  37. ^ שהרי בכל יום מלכי מזרח ומערב, בשעה שמניחין כתריהן בראשם - משתחוים לחמה!
  38. ^ שכך גזר עליהם המקום; כן שמעתי. לישנא אחרינא 'והאידנא לא נפקי': מאחר שראו שהקפיד הקב"ה על שלא מיחה לכבודו עד דמחו להו - לא נפקי, שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש וירח
  39. ^ ואי גיהנם לא אברי עד ההוא שעתא - הוה ליה 'חדש'
  40. ^ שיקרב פתחה של גיהנם, ותפתח הארץ במקום שהן
  41. ^ 'נתבצר' מלשון (ישעיהו כז י) 'עיר בצורה'; התקין להון הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם, ולא מתו
  42. ^ סוחר ישמעאל
  43. ^ מקום שנתבלעו לשם עדת קרח
  44. ^ גירסת רש"י: 'בזעא': ראה נקב שממנו יצא עשן
  45. ^ גיזה
  46. ^ שרה אותה במים, לשון (ברכות דף יד:) 'משי ידיה'
  47. ^ חוזר לגיהנם ועולה לשם
  48. ^ שנסה כמה פעמים וראה שכל שלשים יום עשן יוצא משם ושומע שאומרין 'משה ותורתו אמת' וכו'
  49. ^ 'באפי' לא גרסינן
  50. ^ לעיל מיניה קרא [פסוק י]: 'ארבעים שנה אקוט בדור' דהיינו דור המדבר
  51. ^ והיינו דור המדבר, שכרתו ברית של מקום עלי זבחים ושלמים, דכתיב (שמות כד ה) 'ויזבחו זבחים שלמים' וכתיב (שם, פסוק ח) 'ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם'
  52. ^ והיינו 'אשר נשבעתי באפי': מפני כעסי נשבעתי, ומתחרט אני
  53. ^ למיתה בשביל בריתו של מקום
  54. ^ אלו דור המדבר שנפדו ממצרים
  55. ^ שרגיל לזכות את ישראל, והשתא מחייב להו; דאמר (לעיל דף קח.) 'דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא', ולקמן מפרש מאי חסידותיה
  56. ^ כלומר שהרי היה יכול לדרוש שיש להם חלק [לעולם הבא], דכתיב 'הלוך וקראת וגו'
  57. ^ שהגלה סנחריב, שנאמר (מלכים ב יח יא) 'וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי'
  58. ^ ממקום שגלו; והא דאמרינן בגמרא דירמיה החזירן - לא שהחזירן כולן, אלא מקצתם החזיר
  59. ^ שכך גזר להם הקב"ה: שכיון שעוזבין את תורתו - הוא מגלה אותן
  60. ^ בבקר אפל ובצהרים מאיר; אי נמי: בערב אפל, והולך ולמחרתו מאיר
  61. ^ אף עשרת השבטים עתידין לחזור להיות להם חלק לעולם הבא; לא בבניהם ובני בניהם קאמר, אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק, שרשעים גמורין הם, אבל בניהם: ודורות הבאים - זוכין ומזכין מ"ר
  62. ^ 'וישליכם' משמע שיהו כולם גולין במקום אחד; 'אל ארץ אחרת' והיינו עשרת השבטים, שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד, כדאמרינן (לעיל דף צד.) שהוליכם למדינת אפריקי; אבל שני השבטים לא גלו למקום אחד, אלא נתפזרו בכל הארצות, ועליהם הוא אומר 'אשרקה להם ואקבצם' (זכריה י ח)
  63. ^ ואית דמפרשי עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא - היינו לימות המשיח: שלא יקבלם משיח עם שאר גליות, לפי שספרו בגנות ארץ ישראל, כדאמרן לעיל (שם) 'כי מטו שוש וכו' ובדבר הזה נענשו מרגלים
  64. ^ מאי 'כיום הזה'?
  65. ^ לא יהא להם חלק לעוה"ב
  66. ^ שיחזרו בתשובה
  67. ^ יחזרו גם הם מגלות, ויש להם חלק לעולם הבא
  68. ^ אלו עשרת השבטים
  69. ^ אלו דור המדבר
  70. ^ 'שובה משובה' שכל ישראל עתידין לחזור
  71. ^ רשעי ישראל עצמן פשיטא דאין להם חלק לעולם הבא, כדאמרינן בפרק בתרא דכתובות (דף קיא:) 'רפאים בל יקומו': מי שמרפה עצמו מדברי תורה; אבל בנים שלהם קטנים ולא חטאו - פליגי בהו
  72. ^ 'שורש וענף' אלו בנים קטנים שלהם
  73. ^ שימותו נפלים
  74. ^ שאף על פי שאבותיהם היו רשעים הם לא חטאו
  75. ^ אלו הבנים הקטנים: שאף על פי שאבות אין להם חלק - קנה יש להם
  76. ^ הקב"ה
  77. ^ לא מצוה חמורה ולא מצוה קלה: הכל יהא מעביר ומשלם שכרם לאלתר, כדי לטרדן מן העולם
  78. ^ שמעמדת הגוף, כשרש שמעמיד האילן
  79. ^ דוקא קאמר 'רשעי', דאילו חסידי עובדי כוכבים - פליגי בה, ואיכא למאן דאמר הן עצמן באין, ואיכא למאן דאמר אינן באין, כדאמרן (דף קה,א) 'ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים' (תהלים ט יח) - מכאן שאין להם חלק; אמר לו רבי יהושע: וכי נאמר 'בכל גוים'? והלא לא נאמר אלא 'כל גוים שכחי אלהים', הא אין שכחי אלהים - יש להן חלק [לעוה"ב]
  80. ^ כלומר: לתנא דברייתא, והאי דנפקא ליה - דברי הכל היא, דהא 'שורש וענף' מיבעיא ליה, למר כדאית ליה ומר כדאית ליה
  81. ^ זרע המסופר - יעבדנו לה' לדור ודור: שיחזור לו ויחיה
  82. ^ משעה שנקלט הזרע במעי אשה; אפילו הפילה אמו ונמחה - יש לו חלק לעתיד
  83. ^ והכי אמר בכתובות בפרק בתרא (קיא.) 'נבלתי יקומון' - לרבות נפלים
  84. ^ לשון אופן
  85. ^ אע"פ שאני עני גויעתי - חשובה גויעה וראוי לומר עלי 'ויגוע ויאסף', כלומר: שזוכה אני לעתיד לבא כצדיקים שנאמר בהן 'גויעה'; ומאימתי? משעה שאני נושא אמיך ופחדך אפונה: מתגלגלת ושכונה עלי, והיינו מילה שבבשרו, שאנו משמרים מאימתו של הקב"ה