• לדף התרגום על כל הפרק •

הנבואה הראשונה של ירמיהו אל עם ישראל מתחילה במילים:

(ירמיהו ב ב): "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

בפסוק זה, כמו פסוקים רבים אחרים, היחסים בין ה' לבין האומה הישראלית נמשלים ליחסים שבין איש לאשתו:

נעורייך = משל לימי ראשית תולדות האומה;

כלולותייך = הימים שבהם נוצר הקשר בין האומה לבין ה';

זכרתי לך... לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה = שני פירושים:

1. "זכרתי את המעשים הטובים שעשית למעני - מרוב שאהבת אותי, הלכת אחריי גם במדבר, ממצרים עד להר סיני". לפי זה, הביטוי זכרתי לך משמעו: "זכרתי לך לטובה", "זכרתי לזכותך" ( ה' זוכר את חסדי העבר גם לחוטאים , ולכן גם אנחנו צריכים לזכור את החסדים שעשו עמנו ).

• אבל לא מצאתי בשום מקום בתנ"ך שאדם עשה חסד עם ה', וזה גם נשמע מוזר, כי חסד הוא בדרך-כלל מעשה שעושה החזק עם החלש.

2. "זכרתי לך את המעשים הטובים שאני עשיתי למענך - מרוב שאהבתי אותך, שמרתי עלייך בדרכך במדבר, ממצרים עד להר סיני ועד לארץ ישראל". לפי זה, הביטוי זכרתי לך משמעו "זכרתי לך לרעה", "זכרתי לחובתך" (כי את כפויית טובה). או שהכוונה היא: "זכרתי במקומך" ('את כפויית טובה – את לא זוכרת את החסדים שעשיתי עמך בימי נעורייך; אבל אני זוכר בשבילך; אני אזכיר לך!').

• אמנם, פירוש זה פחות מתאים למבנה הנבואה .